הצילו! היפראקיביות וקושי בריכוז - הריון ולידה

היי ,
תודה רבה על דברייך.
ראשית, אני מסכימה איתך, שעל פניו, מהתיאור שנתת, ייתכן ומדובר בהיפראקטיביות - אם כי אני חייבת לכתוב שעל פי ספר האבחנות של אגודת הפסיכיאטריה האמריקנית (DSM - 4) אין מאבחנים הפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות (ADHD או ADD) לפני גיל הכניסה לבית הספר - כלומר, סביבות גיל 6-7 לפחות.
עם זאת, בפרסומים חדשים בתחום הפסיכיאטריה של ילדים ונוער כבר נשמעים קולות הקוראים לחשיבות של הגילוי המוקדם, אפילו בגיל הרך, עוד לפני שנות בית הספר.
במישור ההתפתחותי, ההפרעה אינה סטאטית וקבועה אלא מתפתחת על ציר הזמן מהגיל הרך, גיל ביה"ס, גיל ההתבגרות , צבא, וגיל הבגרות (ADULTHOOD). להפרעה ביטויים מגוונים בגילאים השונים, בהתאם למכלול התכונות של האדם הנושא אותה ובהתאם לסביבת החיים שבתוכה הוא מצוי.
כיום טוענים, שככל שהאיבחון יערך מוקדם יותר, תהיינה פחות השפעות משניות של ההפרעה והטיפול יהיה יעיל יותר. הדבר נכון ביחס לכל הפרעה פסיכיאטרית, אשר עקב סטיגמה חברתית וסיבות נוספות אינה מגיעה לאיבחון בשלבים המוקדמים של ההפרעה, כאשר לפחות בחלק מהמקרים, שאינם מאובחנים ומטופלים בזמן, ההפרעה "מתלכלכת" בתחלואה פסכיאטרית נילווית-COMORBIDITY. כאשר מדובר על הפרעת קשב המלווה בהיפראקטיביות מדובר על "תחלואה נילווית" כמו: אי הצלחה בלימודים, חוסר מקובלות חברתית, הפרעות רגשיות שונות וירידת הערך העצמי.
מלבד זאת, פעמים רבות ADHD מרמזת על הפרעות נוספות, המגיעות ב"חבילה אחת" ביחד איתה. על אלו אמנה רק את הפרעת הטורט והפרעות של חרדה ודיכאון - ויש עוד.
מבחינת הסימפטומים הקליניים, הפרעת הקשב וההיפראקטיביות מורכבת משלושה מרכיבים:
ליקוי בקשב (INATTENTION )
ילדים אלו מתקשים בכיתה (או בגן) בריכוז לטווח ארוך בנושא הנלמד. כל גירוי חיצוני אחר מסב את תשומת ליבם מהנושא. לכן יש גם קושי באירגון- הם אינם מסיימים פרויקטים או שוכחים ציוד.
לעומת זאת, הם מסוגלים להתרכז במטלה שהם אוהבים מאד, למשך שעות (טלויזיה, מחשב ).
מרכיב המוטיבציה של הילד קיים בתסמונת ומשפיע על התבטאותה לחיוב או לשלילה.
פעילות יתר (MOTOR RESTLESSNESS )
מתפתח כבר בשנים הראשונות לחיים- והוא שילוב של פעילות יתר והפרעה לסביבה באותו הזמן.
הילדים הסובלים מכך מפריעים בגן, בבית הספר ובבית.
הם מלווים באי שקט פסיכו-מוטורי – הם קמים, יושבים, רצים,רבים ונמצאים בעימות מתמיד עם המבוגרים בסביבתם המיידית.
חוסר ארגון בולט באי השקט.
לעיתים קרובות חסר תסמין זה בבדיקה הקלינית אצל הרופא ולכן חשוב דיווח ההורים והמורים.
אימפולסיביות (IMPULSIVITY ) (ניכר ביתר שאת בגיל מבוגר יותר מ - 4)
קושי לשלוט בדחפים. ילדים אלו מתקשים להיכנס למסגרת חוקית של משחק או לחכות לתורם לשחק, הם מתפרצים לתוך דברי האחר ומשתתפים במשחקים מסוכנים מאד (POOR INTERNAL SUPERVISION ).
הטיפול מתרכז באחד או יותר מהאפשרויות הללו:
תרפיה התנהגותית (BEHAVIORAL THERAPY), ריפוי בעיסוק לפי הצורך, שינויים סביבתיים ולעיתים פסיכותרפיה תומכת לילד (בהתאמה לגילו כמובן), למשפחה או לשניהם, וטיפול פסיכו-חינוכי (PSYCHO-EDUCATIONAL ) כולל הדרכת הצוות בביה"ס או בגן.

פפאיה יקרה, את מבינה שלא אוכל מכאן להדריך אותך... אנא המתיני לאבחון המקצועי, ובסיומו אני בטוחה שתקבלי את כל העזרה והסיוע הנדרשים להתמודדות.
חיזקי ואימצי, בהצלחה רבה,
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

היי פאפיה
תראי אני בטודנטית לחנ"מ ויש לי 2 אחייניות עם הפרעת קשב וריכוז והיפראקיביות
אני יכולה להמליץ לך לנסות לגוון לו את המשחק בכל מיני וראציות שונות
לגבי סיפור זה יותר קל ישנם סיפורי תמונה זה סיפור עם דמויות את יכולה להשיג את זה בחנות של גנים
את יכולה לקנות לו סיפור שהוא מכיר ולשתף גם אותו בסיפור
בכל מקרה אם תרצי עזרה כשיהיו לך את התשובות של האבחון אני אשמח
המייל שלי: [email protected]

בנות, תודה רבה על תשובותיכן!!!
אביביתוש, לא ממש הבנתי, מצטערת. מה זאת אומרת לשתף אותו בסיפור? לשאול שאלות תוך כדי? לתת לו תפקיד של דמות מוכרת? או שאת מתכוונת לסיפורים האלה שחלק מהמילים של הוחלפו בציורים?
לגבי משחק: איך אפשר לגוון את המשחקים המוכרים כך שיעזרו לחזק את יכולת הריכוז שלו? אנחנו מרבים לשחק, למשל, בוריאציות שונות של משחקי זכרון (גם חיפוש אחר בן הזוג המתאים, וגם חיפוש אחר קלף/פריט שנעלם/הוחלף) ובמשחקים הבנויים על מניית דברים ופעולות חיבור וחיסור פשוטות. שני אלה מוצאים חן בעיניו והוא מוכן לבלות די הרבה זמן במשחקים מסוג זה.
אבל איך אפשר לגוון משחקי קוביות למשל?
ועוד משהו: לאחרונה השתרשה אצלי הדעה שלצפיה בטלויזיה קשר לקשיי הריכוז שלו. בימים בהם הוא צופה יותר משעה במצטבר בטלויזיה הוא נעשה עצבני יותר וקופצני יותר. בימים בהם אני משקיעה יותר זמן בלשחק איתו ומצמצמת את הצפייה בטלויזיה לתוכנית אחת בבוקר (חובה) ותוכנית אחת בצהריים אחרי הגן. הוא הרבה יותר ממושמע ורגוע. האם קיים קשר מוכח, או שזה רק אצלנו?
תודה רבה

היי פאפיה אני תמיד שמחה לעזור לך
לגבי השאלות אני אענה לך על דבר דבר:
לגבי הסיפור- התכוונתי שאת יכולה לשתף אותו כאילו הוא דמות מתוכה
את גם יכולה לעשות לו סיפור עם ציורים למשל מעשה בשקיק אחד או מעשה בחמישה בלונים
את יכולה לנפח לו 5 בלונים ועם תמונה שקשורות וכשהבלון מתפוצץ פשוט לפוצץ אותו או את או הילד

לגבי המשחקים יש לך רעיונות נהדרים

היי שוב,
ראשית, אני שמחה על הרעיונות הטובים, המועילים והשימושיים של אביביתוש .
אני מוסיפה משהו קטן, לגבי סוגיית הצביעה, שאותה נתת כדוגמא:
נסי לשלב את הצביעה בחוברת עם סיפור. לדוגמא: יש דף צביעה שבו מצויר עץ, שמים, פרחים וילד (יכולים להיות רק כמה פריטים, ויכול להיות יותר). בני, יחד איתו, סיפור שיתאים לתמונה (למשל: שאלי אותו "מה דעתך, זה קורה בבוקר, כשהילד ואמא שלו בדרך לגן, או אחרה"צ, כשהם חוזרים מהגן? ואולי זה בכלל בשבת, כשהולכים לטייל?" כך, המשיכו ביחד להוסיף פרטים "סיפוריים" שיתאימו לתמונה - וישמרו את הילד בריכוז יחסי ובקשב למה שקורה בתמונה, כי הוא הרי זה שיצטרך לקבוע מה יהיו הצבעים הדומיננטיים, אלו פרטים יוספו לתמונה, וכד'.), ותני לו לצבוע, בהתאם לסיפור שבניתם.

לגבי טלויזיה - אני בהחלט מסכימה.
אני סבורה שלטלויזיה יתרונות לא מעטים - בין השאר העשרת השפה, הרחבת הידע, היכרות עם מצבים אנושיים שונים (חולי ובית חולים, עולם המשפט, סוגים שונים של זוגיות וכד').
עם זאת, אני בהחלט מסכימה שהטלויזיה בונה תמונת עולם מלאכותית, ולא יכולה להחליף פעילות פיזית, חושית, תפיסתית, חברתית או פעילות של דמיון, שכל אלו הן פעולות קריטיות להתפתחותם של ילדים. הטלויזיה עלולה לשבש את ההבחנה בין דמיון למציאות, בין מה שניתן לשלוט בו, לבין מה שלא ניתן לשליטה.
אני בהחלט בעד הגבלה ברורה של הבילוי מול המסך, וגם דאגה לאינטראקציה מספיקה עם מבוגרים וילדים, משחק, פעילות גופנית וספורטיבית, הקראת ספרים, ציור ויצירה.
כמוכן, הגבלת שעות הצפייה - כמו שאת עושה, תכנון משותף איתו לגבי שעות ותכניות מועדפות, ש"עליהן לא מוותרים", והגבלת הצפייה בתכניות ושידורים אלימים ורווי יצרים, ודבר אחרון: תיווך - כלומר, מתן הסבר לילד על מה שהוא צופה בו ועל עיוות המציאות (אם קיים) במה שמציגה מדיה זו.
כך ניתן לנטרל בזהירות את השפעותיה המזיקות של הטלויזיה, תוך אי התעלמות מיתרונותיה.

לגבי שאלתך, האם קיים קשר מוכח: נמצא אכן קשר שכזה, בין ילדים שלהם פגיעות לפתח הפרעת קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות, או כאלו שכבר ממש אובחנו (ובכך יצאו מהגדרת ה"פגיעות"). אצל אלו השפעותיה המזיקות של הטלויזיה בולטות במיוחד, ובוודאי יותר מאשר אצל ילדים ללא פגיעות לפתח הפ' קשב וריכוז עם/בלי היפראקטיביות, או שאובחנו ככאלו.
במילים פשוטות: קיים קשר מוכח בין סבל בדרגה גבוהה מהפרעת קשב וריכוז - ADHD או ADD לבין צפייה בטלויזיה בתכנים אלימים ותוקפניים, ובעיקר כאשר צפייה זו אינה מבוקרת ונשלטת, ובאה ע"ח פעילויות אחרות.
מקווה שעניתי לך

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

רב תודות!!!!
הן על ההתייחסות והן על העצות המעשיות!!!
האמת שחיפשתי מידע דומה באינטרנט ולא מצאתי שום דבר פרקטי. רק תיאור ההפרעה, אופן האבחון וצורותיה השונות. אופן הטיפול מוזכר בשניים שלושה משפטים כלליים המבדילים בין החלופה התרופתית לבין זו ההתנהגותית.
מכיוון שבני טרם אובחן כסובל מADHD או ADD (חלקית בשל היותו ילד קטן מאוד יחסית) ומכיוון שלפחות בשלב זה אני מתנגדת לחלופה התרופתית ומאמינה שבעזרת גישה נכונה אוכל לעזור לו ולנו בתור הוריו לרכוש כלים מתאימים שיעזרו להפוך את החסרון ליתרון.
אשמח מאוד אם כשתזכרו או תשמעו על עוד דברים/כלים מעשיים שיכולים לעזור תזכרו אותי.