היי סיווני
,
מה שלומך?...
קראתי את השרשור, היה מאד מעניין! תודה ששמת.
סיון, התייחסתי לנושא הנשיכות ב - 2 שרשורים: הן בשרשור שפתחה שמרית א., והן בשרשור שפתחה מאיושקה - שניהם בעמוד זה. בשניהם תוכלי לקרוא על הנושא.
לגבי המקרה שהעלית, ספציפית:
כאם ל - 3 ילדים בעצמי, אני מרשה לעצמי לענות לך מנקודת המבט האימהית, ורק לאחר מכן מנקודת המבט המקצועית. כאם, אני יכולה להבין מאד את מה שכתבו הבנות ש"לא הבינו את תגובתך לתגובת הגן" בשרשור שאת הקישור אליו שמת.
גם ילדיי ננשכו, יותר מפעם אחת, ויותר מפעמיים.
וזה תמיד תמיד כאב לי נורא - כמעט ברמה הפיזית...
מאד כואב ולא נחמד לראות סימן עגול, מלווה סימני שיניים קטנות, פעמים רבות עמוק מספיק על מנת לדמם... על עורה הצח של בתך.
אז... אני מבינה את הבנות ש"לא היו עוברות על כך בשתיקה", ומערבות את רמת הפיקוח, ועד להוצאת הילד/ה מהגן.
אישית, מעולם לא נהגתי כך.
ולכן, אני נוטה יותר להסכים, בגדול, עם תגובותייך שלך.
אכן, מדובר על שלב התפתחותי. אכן, כמעט כל הילדים נושכים בשלב כלשהו. אכן, יש מה לעשות עם זה, ותגובת הצוות בגן של להב נראית לי מתאימה ונכונה.
תמיד, כמובן, יש מקום לערב את הפיקוח, כאשר מדובר במקרים חוזרים ונשנים, כאשר אקט הנשיכות מלווה בגילויי אלימות וכוחנות נוספים, כאשר הילד הוא כבר וורבאלי ומתבטא ועדיין נושך, וכאשר קיים חוסר שת"פ עם ההורים (שמסרבים להכיר בבעיה ובחומרתה ומסרבים לטפל או להרשות טיפול).
אבל, במקרה כמו שהבאת, אני מסכימה איתך שעבור שלב זה שבו העניין נמצא - תגובת הצוות מניחה את דעתי.
מקווה שעניתי לך...
ליום טוב ונטול נשיכות...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T