אני כבר מיואשת... - הריון ולידה

היי, ברוכה הבאה לפורום, ותודה!
נשמע לא קל...
תראי, בגדול, "סל" הפחדים המוכרים בילדות ובגיל הרך, כולל בהחלט גם את "פחדי האמבטיה".
וזה קורה גם לילדים שלא פוחדים להיות לבד בחדר שלהם או בכל מקום אחר. ולפעמים (כמו שאת מתארת שקרה אצלכם) הפחדים האלה מופיעים דווקא לאחר שהילד כבר התרחץ לבד ובלי חשש, ואפילו "אהב את זה מאד" - כמו אצל בתך.
למה?
מקובל לומר שהפחד מופיע מפני שבאמבטיה הילד מרגיש את עצמו חשוף, בלי הגנה של הבגדים. לכן, אם מישהו יתנפל עליו, הוא ימצא את עצמו בסכנה גדולה יותר מאשר כאשר הוא לבוש ו"מצויד בהגנות" (בגדים).
דבר נוסף, באמבטיה הילד נמצא במגע עם עצמו ועם גופו. זהו מגע המעורר הרבה פעמים חששות לגבי שלמות הגוף...
2 הדברים דלעיל הם לא לגמרי מחשבות מודעות - בפרט לא בגיל הרך (בתך בת פחות מ - 3...), וכמו"כ ייתכן שהם מוגברים עקב הערבוב הקיים (והתקין והנורמלי בגיל זה) בין דמיון ומציאות - דברים שעליהם שמעה או ראתה בסיפורים, בסרטים, בתכניות טלויזיה, והם קיימים בדמיונה באופן "חי" האופייני לפעוטות - וגורמים להגברת הפחד.
מדברייך אני מבינה שכיום את ממקדת את פחדיה לפחד מפני מים?... - "היא עשתה כלים אבל רק עד לרגע שהמים השפריצו עליה ואז היא ברחה"....
נשמע לי שניסיתם גישות שונות להתמודדות עם הפחד של בתכם, "משחק חדש, להתקלח עם תחתונים, להיכנס עם בובה, מגבת לכסות את העיניים, כסא, גלגל ים, מוזיקה, פרסים, צעקות, התעלמות מהצרחות...." - אך, בינתיים ללא הצלחה יתרה (אך כן עם התמקדות במושא העיקרי של הפחד - הפחד ממים.)
בגדול, הדרכים לעזור לילדה עוסקות בהתקרבות הדרגתית והיכרות עם מושא הפחד שלה. יש לזכור, שכל מה שמוכר יותר - מפחיד פחות.
היכולת "להתקרב" למים אט, ולהיווכח שאינם גורמים לנזק - יעשה אותם ידידותיים יותר ומאיימים פחות.
אני ממליצה לצייר את המים (התמקדו פחות ב"אמבטיה" כאמבטיה, ויותר במים) - אפילו עשו היכרות עם צבעי מים, שלהם אפקט מיוחד ושונה מעט מצבעי גואש או פנדה שבהם משתמשים ברגיל. ציירו ביחד בצבעי מים, ראו את האפקט (נזילות, מריחות מיוחדות - השתמשו במכחול בעל שיער רך ולא קשה) שהם יוצרים על הדף - חצי שקיפות חצי צבע - כתוצאה מהמים.
אפשר לקנות צעצועי פלסטיק העובדים במים - כל מיני דמויות של חיות עם חוט שמושכים, והחיות כמו "זזות" במים.
אפשר אפילו לערוך הצגה שבה הילדה תשחק את ההורה שמנסה להשפיע על הילדה להכנס לאמבטיה ולהיחשף למים, ואילו ההורה ישחק את הילדה הצורחת...
אפשר לצאת לגינה הציבורית ולראות ממטרות שממטירות מים על הדשאים...
וכך לעשות התקרבות הדרגתית למה שמפחיד אותה כל כך...
ברור לי שזהו תהליך, שעלול לקחת זמן. הפחד קיים, והוא אמיתי מאד - הפתרון לו יגיע בצורת התייחסות רצינית ואמפתית לרגשותיה של הילדה, מצידכם.

הלוואי שמשהו יעזור...
אשמח אם תעדכני אותי,


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה על התשובה.

צבעי מים היא אוהבת מאוד, משחקים ש"שוחים" באמבטיה יש לה, היא מעדיפה שהם ילכו על הריצפה ולא במים (גם אם זה בכיור או בקערה.)

לשחק איתה שאני לא רוצה להיכנס לאמבטיה אז היא פשוט פתרה את זה ב"לא נורא, לא צריך היום..."

היי שוב.
ראשית, אני ממש מבינה את היאוש שלך...
כתבתי את תשובתי כהתייחסות לפחד של הילדה, פחד שמופיע אצל ילדים רבים רבים בוריאציות כאלה ואחרות, אצל אחדים מופיע פחד מאמבטיה/מים/שירותים, אצל אחרים כפחד מחיות שונות (אריה/נמר וכד'), אצל אחרים כפחד מיצורים דמיוניים (מכשפה/מפלצת/שד), ואף יש כאלו שפחדם מופנה אל ה"יוצא דופן", למשל מסכות.
בכל אלו מטפלים באותן דרכים, פחות או יותר: התייחסות רצינית לפחדיו של הילד - כלומר, אי ביטול הפחד באמירה מסוג "זה ילדותי/טיפשי לפחד מדבר כזה... אף אחד לא מפחד מדברים כאלו", וכיו"ב, מודעות לכך שלפחד יש יסוד/היבט התפתחותי - הפחדים מופיעים ביחד עם מה שנקרא "התפתחות המצפון", בשלב שהילד מבין שהעולם יכול להיות מסוכן, וכשהילד יוצא לעצמאות מסוימת ומרגיש עדיין לא מספיק בטוח כדי להגן על עצמו, וכשהוא נוכח שלא את כל מה שמתרחש בעולם הוא יכול להבין.בנוסף, חיפוש דרכים מגוונות לעזרה לילד - בעיקר מתוך נסיון להבין מה עזר בעבר להתמודד עם פחדים.
לכל אלו קוראים: "התייחסות רצינית ואמפתיה".

אני קוראת מבין שורותייך שיתכן שמדובר על "רמה אחת מעל" הפחדים ה"רגילים".
את מתארת מצב שנמשך כחודשיים וחצי, ללא ירידה ברמת הפחד המובע, למרות מאמציכם. את מתארת ניסיונות שונים להביא מזור לסבלה, ללא הצלחה.
ובעיקר - את מתארת אי ירידה ברמת הסימפטומים המובעים על ידי הילדה.
כל אלו מתחילים קצת להישמע כמו פחד שהוא בעת, ובלעז: פחד פובי.
אינני רוצה לקבוע דבר, כמובן, על סמך התכתבות קצרה בפורום, ואינני בטוחה שהפורום הוא המקום המתאים כדי לאבחן דבר שכזה ולהציע תכנית טיפול רצינית וברת הישגים.
אני אומר רק זאת:
אם הפחדים מופיעים בתדירות גבוהה, יחד עם עוד סימני חרדה (בכי, צרחות, בריחה או ניסיון לבריחה) ומשבשים את שגרת חייו של הילד/ההורה האחראי לו, אין להסתפק באמצעים הרגילים להתגברות על פחד "נורמטיבי" או התייעצות אינטרנטית. כדאי לפנות לאבחון מקצועי אצל מומחה להתפתחות/התנהגות ילדים כדי לברר את הסיבות העמוקות לקיום הפחדים המדווחים.
בהצלחה רבה, והלוואי שתמצאו את העזרה הדרושה,

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

כנראה שבאמת ניגש לעזרה, כבר התחלנו אינטייק במקום אחד.

כל מי שראה אותה אמר שזה באמת לא "רק" פחד שבא עם הגיל, שיש פה משהו מעבר, זה באמת משבש את השיגרה, היא תמיד שואלת מיד כשחוזרים מהגן אם יש היום מקלחת, ואם כן היא מיד מתחילה לבכות...

תודה שוב ולילה טוב!

בוקר טוב,
ממש מרגיע לדעת שכבר התחלתם אינטייק במקום אחד!
אם תרצי להמשיך להתייעץ בקשר למה שעולה באינטייק, או מעבר לו (ובלי קשר - אני אשמח לדעת כמובן...), את יותר ממוזמנת להמשיך ולעדכן.
תוכלי לשלוח לי גם מייל פרטי: [email protected]
המון בהצלחה, ובתקווה אמיתית לימים רגועים יותר וחרדים פחות,


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה.

את יכולה אולי להסביר לי איך בכלל עובד טיפול בגיל הזה?

כששאלתי במרכז לגיל הרך (ששם התחלנו את התהליך) אז לא הסבירו, אמרו רק שבינתיים רק מסתכלים....

היי, כן, אני יכולה לנסות ולהסביר.
מאד הגיוני שבהתחלה הם "רק יסתכלו" - זהו ה"אינטייק" בגילאים הכל כך רכים.
מה שהופך להיות בגילאים מאוחרים יותר תשאול מסודר עם מענה על שאלונים שונים (לפי הצורך) וצפייה על התנהגות בזמן הפגישות, כולל דיווח ההורים על המתרחש ביניהן, מתבטא בגיל הרך כמעט ובעיקר בצפייה, והסתמכות כמעט טוטאלית על דיווח ההורים בקשר להתנהגות ובקשר לקושי/פתולוגיה - כפי שהם רואים אותה.
בעיקרון, ככל שהגיל נמוך יותר, יש יותר הסתמכות על דיווח הורי.

הטיפול עצמו, בילדים בכלל ובפעוטות בפרט, מערב, כמובן, טכניקות נוספות (ושוב - ככל שהגיל יורד, משקלן של הטכניקות הנוספות עולה) שמטרתן לעקוף את חוסר הוורבאליות, את הדמיון העשיר ואת חוסר ההבחנה בין דמיון למתרחש במציאות.
כאשר אני עובדת עם פעוטות, "חדר הטיפול" שלי הופך למגרש צעצועים - בובות, חיות פרווה, כדורים, מכוניות, וכל אמצעי אחר, לפי הבעיה המדווחת ע"י ההורים.
מטרתם של כל אלו הוא לספק לפעוט אמצעים השלכתיים - אמצעים שדרכם יוכל לחוות את הקושי עמו הוא מתמודד ולנסות לחפש פתרון לקושי.
לשמחתי, במקצועי ה"מקורי" אני תרפיסטית באמנות, ולכן ביכולתי לשלב בין אמצעים השלכתיים ותראפיה תוך כדי משחק (play therapy) ל"פסיכולוגיה" ול"טיפול" במובנו המוכר.
חשוב שאיש מקצוע שמאבחן/מטפל בגיל הרך, אכן יהיה בקיא באמצעים הנוספים העומדים לרשות המטפלים בבואם לטפל או לאבחן בעיות המתגלות בגילאים אלו.
בהחלט אפשרי להביא לשינוי חיובי, גם בגילאים הפעוטים של 3-4, אך בהחלט נדרשת רמת מיומנות והיכרות עם עבודה בגילאים אלו - ומגבלותיה.

מקווה שעניתי לך

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

בוקר טוב!

היינו אצל הפסיכולוג כבר כמה פעמים (אחרי שהאינטייק נגמר) והוא מתמקד בנו

היי שוב ,
ראשית - רגישות יתר תחושתית היא כיוון מצוין (!!!) לבדיקה, במקרה כזה.
הטיפול הוא די פשוט, ובוודאי שאינו מצדיק את הסבל שנגרם לילדה ולכם.
לכו על זה! בודקים את זה בשילוב של רופא/ת התפתחות ומרפאה בעיסוק.
האמת, שלמרפאה בעיסוק לבדה יש את הסמכות לאבחן זאת.
מציעה לפנות למישהי/מישהו בעל ניסיון במקרים של רגישות יתר/תת רגישות טקטלית.
המון בהצלחה, והלוואי שתמצאו תשובות לשאלותיכם.
בנוגע לפסיכולוג: איני מבינה בזה. איני מכירה את הפרוטוקול הטיפולי שלפיו הוא החליט לבדוק את רמת מוכנותכם לגילוי הסיבות לחרדת הילדה, ולכן אני נמנעת מלהביע דיעה, שיכולה להיות מוטעית.
מה שחשוב זה, שאם זה נראה לכם נכון ומתאים, מקובל ובעל פוטנציאל לסייע לכם טיפולית - לכו עם זה.
אם זה גורם להרגשת אי נוחות ונראה כמוטעה (עבורכם ולהרגשתם בלבד!) - יש מקום לשקול את ההמשך.

המון בהצלחה, איך שלא יהיה

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה שרון.

אני שמחה לסייע!
וגם אני מקווה, באמת באמת, שתמצאו סוף סוף מזור לסבל...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

הי, שוב אני....

הרופאת ילדים (שהיא מקסימה ואני ממש סומכת עליה) אומרת שזה שילוב של בעיות התפתחות ובעיות רגשיות אז אין טעם ללכת לריפוי בעיסוק או התפתחות הילד בקופה אלא משהו שמשלב יותר פסיכיאטריה, היא המליצה על המרכז להתפתחות הילד בתל השומר, את מכירה?

קראתי על זה באתר שלהם וזה נראה קצת קיצוני...

תודה מראש

היי,
אני מכירה את המרכז להתפתחות הילד בתה"ש - בצורה חלקית.
אני מכירה יותר את בית החולים לילדים שניידר, ואת המחלקה לרפואה פסיכולוגית שבתוכו. מנהל את המחלקה הפרופ' אלן אפטר - איש מקצוע מצוין משכמו ומעלה.
כמו"כ אני מכירה את ד"ר לילך רחמים, פסיכולוגית התנהגותית קוגניטיבית שעוסקת בתחום האקדמי והטיפולי בילדים בבית החולים הזה.
הייתי מציעה לך לברר לגבי טיפול מתאים (וראשית - אבחון) גם בבית החולים הזה, במקביל לבירורייך בתה"ש.
בהצלחה מותק, בהכל

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T