אני יודעת שזה אופי אבל ... - הריון ולידה

היי פופה ,
ראשית, אני מפנה את תשומת ליבך למה שכתבת: שאת רואה אותו בפועל, משחק רק עם ילדה אחת, בת דודתו שהיא במספר חודשים (לא יודעת עד כמה מספר החודשים האלו משמעותיים... מדובר על כ - 4 חודשי הפרש ביניהם?...) גדולה ממנו, וההתנהלות ביניהם היא אלימה מצידה כלפיו - לפי השיפוט שלך.
מכך שראית את התנהלות המשחק ביניהם הסקת מספר מסקנות:
1) שבנך הוא לא מהילדים ש"עומדים על שלהם".
2) שזהו אופיו.
3) שילדים (אפילו קטנים ממנו!) לוקחים לו דברים.
4) שהוא "נותן לילדים שיתנו לו מכות".
אנסה לענות:
1) ו - 2) "אופי" קבוע ועמיד לאורך החיים מתפתח לאיטו, החל מהילדות המוקדמת, ועד לסוף גיל ההתבגרות. האופי תלוי בגורמים רבים, בחוויות העוברות על הילד ועל המתבגר הצעיר, בדמויות קרובות לו כ"מודלים" להתנהגות, לחשיבה ולהתפתחות מוסרית, בגורמים גנטיים המשמשים כ"גרעין" מסוים - אך אותם גורמים גנטיים יתפתחו לכיוונים בהתאם לחינוך, לסביבה, לדמויות החיקוי וכד'.
בגיל שנתיים+ עדיין מוקדם מאד לקבוע שלילד יש "אופי" מסוים, ויותר מכך - לנסות לעבוד כדי "לשנות" את אותו האופי.
3) זוהי מסקנה שעומדת, כפי הנראה, בסתירה לשיחתך עם הגננת של בנך, שדיווחה לך שהוא כן יודע לעמוד על שלו ולא מסכים שיקחו ממנו דברים. מדוע אינך מאמינה לה?
אני מאמינה שכגננת בגן של פעוטים, היא בהחלט רואה את ההתנהלות של בנך עם הילדים האחרים. כמו"כ אני מאמינה שאם הייתה רואה התנהגות כלשהי שיוצאת דופן בקיצוניותה - היא הייתה מדווחת לך.
דבר נוסף: היא רואה כ - 30 ילדים בגנה, מידי יום, ואת האינטראקציות החברתיות שנוצרות בין הילדים.
את אומרת שאינך רואה את התנהלותו של בנך עם ילדים אחרים, מלבד בני דודיו, שעם אחת מהן קיימת אינטראקציה אלימה - לטעמך.
4) זוהי הסקת מסקנה על פי צפייה בהתנהלות מול ילדה אחת בלבד. אני מסבה את תשומת ליבך להכללה שבמסקנה זו. את לוקחת סיטואציה אחת (הגם שהיא חוזרת מספר פעמים) ומסיקה ממנה לגבי ילדים אחרים, סיטואציות אחרות, זמנים אחרים...
לא הייתי ממליצה לנהוג בהכללה כזו. בתגובתי למספר 3), הסבתי את תשומת ליבך לכך שהגננת מדווחת על דברים שונים מהדברים שאת חושדת בהם.

ומילה לסיום:
לנו, כמבוגרים וכהורים, יש נטייה לנסות ולפתור בעיות באופן ריאלי בעולם החיצוני. לדוגמא: אם המשחק אבד - נקנה חדש, אם ילד מרגיז אותך בגן - תתרחק ממנו, אם לוקחים ממך צעצוע - תלמד לקחת אותו בחזרה (או תחטוף) וכו'.
כאשר זהו המשוב (שלנו כהורים) היחיד שלנו לילדינו, אנו בעצם לא מלמדים אותם לחפש פתרונות למצבים בעולמם הפנימי - להצטער על הריב עם החבר, לנחם את עצמם, ללמוד שאם לא שומרים על צעצוע, הוא עלול להתקלקל או להיאבד. לא לכל בעיה קיים פתרון חיצוני, ולפעמים דווקא הפתרון החיצוני הוא זה שמונע התמודדות רגשית/שכלית בעולם הפנימי. לפעמים אכן יש מקום לפתרון מציאותי, אבל לפעמים זה מספיק להיות עם הצער של הילד (אם וכאשר הוא מביע אותו), להשלים עם התנהגות מסוימת או להבין שלא כל מה שרוצים - יכול להתממש...
זהו הבסיס לפיתוח של מה שנקרא: "אינטליגנציה רגשית".

פופה, אני מקווה שסייעתי לך, למרות שלא נתתי "פתרונות אמיתיים" לדילמות ה"ילדים לוקחים ממנו דברים" של בנך...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T