די אני לא מוכנה להבליג יותר! - הריון ולידה

היי מאיושקה ,
ראשית, אני מסכימה איתך - לראות את הילד נשוך שוב ושוב, זה לא נעים ואף כואב... (כי הנשיכות הן כואבות... )
אני מסכימה עם איפי. בסביבות גילו של אליה (ואף ילדים בוגרים מעט יותר) הנשיכות נובעות בחלקן מחוסר היכולת לתקשר בדרך אחרת, והן אף ביטוי של תסכול על חוסר היכול לתקשר ולהתבטא בדרך אחרת (כמובן שזו רק סיבה אחת ממכלול סיבות לנשיכות).
אבל, כמובן, שאף ילד לא צריך להיות נפגע מכך, ויש להעביר מסר ברור לאי הסכמה לצורת "ביטוי" זו.
ופה אני מסכימה עם שיתוף הפעולה הנדרש מן הגננת. לפני מספר שנים ייעצתי לגננת שפנתה אלי בעניין נשיכות. שאלתי את הגננת באלו פעולות היא נקטה/נוקטת להתמודדות עם בעיה זו בגנה. התשובה שקיבלתי הייתה: "אני אומרת לילד שנשך, שבפעם הבאה אשים לו פלסטר על הפה אם ימשיך לנשוך".
דעתי החד משמעית היא שתגובה זו היא תגובה פסולה. אלימות היא לא מענה הולם להתנהגות תוקפנית! בנוסף, אני לא ממליצה להמליץ בפני ילדים להתרחק מילד נושך או להחרים אותו - פשוט משום שדחייה עלולה להגביר את התופעה ולא להתמודד איתה.
אז מה כן ניתן לעשות?
לקיים שיחות, משחקים דרמטיים חינוכיים, סיפורים - בעניין הנשיכות.
לדרוש מהגננת שתשתף את הורי הילדים שנושכים - ולדרוש מהם את שיתוף הפעולה בעבודה עם הילדים בבית (אל תתפתי את ליצור את הקשר הזה עם הורי הילדים הנושכים. זהו תפקידה של הגננת. את עלולה להכנס איתם לסכסוך מיותר וקשה על הרקע הזה... , וזו לא מטרתך. מטרתך היא להפחית עד להעלים את עניין הנשיכות לבנך.).
שיתוף הפעולה בין הבית לגן הוא חשוב ביותר - במיוחד במקרה הזה, של נשיכות. המסר צריך להיות אחיד - בין הבית לגן. כאשר בגן עובדים על סיגול התנהגות חלופית לנשיכות, על המסר בבית להיות זהה, וחזק באותה מידה. לא יתכן שבגן הגננת תלמד לנשוך צעצוע פלסטיק כש"בא" לנשוך, או לפנות לגננת או לסייעת בזמן מריבה בין הילדים וסכנת 'הינשכות' - ובבית עניין הנשיכות יתקבל "כלאחר יד", וללא שימת לב מיוחדת.
שימי לב, אני שוב מדגישה - ההתערבות עם הורי הילדים הנושכים הוא תפקידה של הגננת, ולא תפקידך.
אני כן בעד שיחה שלך עמה, על מנת להבהיר את חוסר הסכמתך עם המצב בו אליה ננשך שוב ושוב, אבל לאחר מכן, השאירי את הטיפול בידיה, תוך, כמובן, שאת מבקשת ממנה לעדכנך בפעולותיה ובתכניותיה למיגור התופעה. שדרי לה שאת סומכת עליה, וכך תקבלי שיתוף פעולה שלה.
מילים אחרונות: חשוב שהגננת תסביר בגן עד כמה נשיכה יכולה להיות כואבת - רב הילדים כבר צפו או חוו על גופם מהי נשיכה עגולה ומדממת... , חשוב לעורר אמפתיה לסבלו של הנפגע מנשיכה.
אני מציעה לגננת לא להסתפק בבקשת סליחה סתמית (מצידו של הנושך כלפי הננשך) שיכולה להיות טקסית בלבד. אפשר לעודד את הילד הפוגע לצייר ולהעניק את הציור (או עבודה אחרת משלו) כדי להביע התנצלות.
במאמר מוסגר אומר שכבר נתקלתי במצבים בהם הורי הילד הנושך קנו "מתנת פיצוי והתנצלות" לילד הננשך. לדעתי, אין לכך כל ערך, משום שהמתנה נקנתה וניתנה על ידם, ולא ע"י הילד...
ושוב - עבור הגננת - אם יש ילד שנשיכת ילדים אחרים היא חלק מדפוס בעייתי (אלים) גדול יותר שלו - למשל, תוקפנות, קשיי הסתגלות, התנהגות תינוקית (רגרסיבית) או בעיה בקבלת גבולות - יש לבדוק יותר ביסודיות את הסיבות לכך ובהתאם להתאים טיפול.

עבורך - דברי עם הגננת, אולי כדאי שתביאי לידיעתה את הדברים שכתבתי. דרשי לדעת מה בכוונתה לעשות, ואיך בכוונתה לטפל. דרשי עבודה בגן על עניין הנשיכות, במקביל לעירוב הורי הנושכים (ע"י הגננת).

מקווה שסייעתי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה שרוני,
בבוקר דיברתי עם המנהלת ועם הגננת שטענו שהן עושות את הכל כדי למנוע את המקרים של הנשיכות והאלימות אך הם בלתי ניתנים למניעה, אי אפשר לעשות משהו בנדון ושזה טבעי,
העלתי בפניהן את חששי שאליה יפחד לבוא לגן והמנהלת אמרה לי "ילדים שוכחים מהר",
מה דעתך לגבי תגובות אלה?

אני מבחינתי אמרתי להן שיגבירו את הפיקוח והניסיון למנוע ושאני לא מעוניינת שהמצב הזה ימשיך ככה.
מה דעתך? זה ממש לא נשמע לי!

מאיושקה...
חייבת להסכים איתך, גם לי לא נראית התגובה ש..."אך הם בלתי ניתנים למניעה, אי אפשר לעשות משהו בנדון ושזה טבעי"...
א) זה אכן טבעי, מדובר על שלב שעובר על כל הילדים, יש הבדלים כמובן בין הילדים, חלקם עוברים זאת באינטנסיביות יתר, ואצל חלקם זה כמעט בלתי מורגש. א-פרופו: מאד ייתכן שגם על אליה "שלב הנשיכות" יעבור. אל תיבהלי מכך. כפי שחזרתי והדגשתי - זה שלב. הוא יעבור. ויש מה לעשות איתו.
ב) מאד לא מסכימה עם הקביעות הנחרצות לגבי אי יכולת המניעה, אי אפשרות לעשות משהו בנדון, ולגבי השכחה המהירה של הילדים.
ילדים אכן שוכחים. אבל נשיכה כואבת, עגולה ומדממת יכולה להישאר בזיכרון זמן רב, במיוחד כשמדובר על אירוע חוזר, ולא חד פעמי.
אז יש כבר להיכנס להתערבות כלשהי.
נשיכות הן חלק מדפוס התנהגות אלים/תוקפני שבאופן כללי ביותר - נחשב לטבעי בטווח זמן מסוים בגיל הרך. עם זאת - זה שזה טבעי, עדיין לא אומר שיש לקבל זאת ולא לעשות עבודה בנדון. משום שדפוס התנהגות אלים/תוקפני שאינו מטופל ואינו מקבל מענה הולם מצד צוותים חינוכיים, הורים ומטפלים - עלול להביא לתוצאות הרות אסון בגיל מבוגר יותר.
זו דעתי - ואני הייתי פונה שוב ושוב לצוות הגן, ומדגישה את אי הסכמתי לתופעת האלימות שאינה מטופלת.
במקרה הצורך, ולאחר שתפני שוב ותבקשי הסברים מפורטים יותר למחשבה ש"לא ניתן לעשות כלום עם זה" - הייתי ממליצה לפנות להתייעצות לפסיכולוג החינוכי/התפתחותי שמלווה את הגן שלכם (בדר"כ ניתן להגיע אליהם דרך המועצה/עירייה לשם אתם משתייכים).
מקווה שיהיה טוב...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

אני מצד אחד לא רוצה להתעקש איתם ולהגיע לעימותים,
מצד שני אני לא רוצה לחכות לפעם הבאה שאליה ינשך...

אוף

לא יודעת כמה הילדים שוכחים מהר
אצלי שחר לא שוכח כולם
כל דבר קטן גם שלא קשור לדברים אלה דברים אחרים

הוא בא אלי ואומר לי
אתמול (ושם של ילד מהגן) נשך אותי וזה היה בכלל לפני כמה חודשים
*************************

שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי