בעיות התנהגות - הריון ולידה

היי לירון ,
קודם כל, נפטרים מהמילה "בושות"... אני מניחה שאם הייתם במשחקייה, מן הסתם היא הייתה מאוכלסת במגוון "אנשים קטנים" שמן הסתם התנסו אי פעם או פעמיים בעשיית "בושות" מן הסוג הזה להוריהם למודי בדיקת הגבולות, מרד והתנהגות עקשנית...
ככה שלא נראה לי שזה היה מראה חדש למי מיושבי המשחקייה... (איכשהו, יש לי גם הרגשה שלא ממש מיד נתפסת בעיניהם כ"אמא המתעללת", ומן הסתם סמדר הספיקה להרגע לפני שמי מהם תפס יוזמה והחליט להתקשר למשטרה... )
אבל בינינו, אני בטוחה שאת ה"בושות" האמיתיות הרגשת עמוק פנימה, בינך לבין עצמך, באמרך לעצמך ש"הנה, שוב לא הצלחת להשתלט על התנהגותה של סמדר, ושוב היא עושה לך סצנות במקום ציבורי, ומחליטה שמה שהיא רוצה - הוא שיהיה, ולא ניתן להגיע אליה, לדבר איתה", ואלו תחושות שמפריעות לך הרבה יותר מאשר אם אמא או אבא מסוימים מסתכלים עלייך ב"עין עקומה" בגלל שסמדר בוכה ומשתטחת.
ואת צודקת. זה באמת קשה להתנהל מול פעוטה דעתנית, עקשנית, סרבנית ושלא מוכנה להתפשר על דעתה, מול דעת הוריה.
הדוגמאות שנתת גורמות לי להבין עד כמה ההתנהלות היום יומית איתה יכולה להיות מתישה ומעייפת.
אני חושבת שעלייך, לפני הכל - לשבת עם עצמך בשקט ולהחליט על מה את כן מוכנה להתפשר מולה, ועל מה לא.
לדוגמא: צבע התחתונים. ייתכן שלאחר מחשבה תחליטי שהמלחמה הזאת לא שווה את כמות האנרגיה שמושקעת בה. ייתכן שתחליטי לאחר שתדוני בכך בינך לבין עצמך, שקניית "סטוק" של תחתונים ורודים תקנה שקט, שלווה ושיתוף פעולה מצידה בתחומים אחרים, עקרוניים לך יותר, וכך ירד ממך סכסוך אחד מולה, ותתפנה אנרגיה לחזית אחרת, עקרונית יותר, למשל: עניין הכפכפים לגן.
דבר שני, אני מאד בעד תקשורת תקינה בין הורים לילדים בכל התחומים, ובפרט בתחומים שבהם מתגלעים אי הסכמות וסכסוכים. תקשורת תקינה מתחילה במתן משובים נכונים. אני מפנה אותך לשרשור שפתחה נועה כ. בעניין זה, ולתשובתי שם, בעניין מתן משובים לילדים. כתבתי שם בפירוט כיצד נותנים משוב נכון, ומהם עקרונות בסיסיים במתן משוב לילד.
קראי ומקווה שתאמצי משם רעיונות לצורת התקשורת וההתנהלות מול סמדר.
לשאלות נוספות, אני כאן
בהצלחה

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T