שלום לשמש של הפורום :-) - הריון ולידה

שלום גם לך, מילנה יקירתי!!
אגיב לך בהרחבה המתבקשת () יותר מאוחר.
בינתיים:
אכן, גם אני די בקושי מתמודדת עם האובדן , נכנסת לסרטונים ביוטיוב, מריצה בראש מליון פעם את "תסריט" ההלוויה... ואת חודשיו האחרונים. מנחם לדעת שהוא אינו סובל יותר...

לבושתי, אני חייבת להודות שהפעם הראשונה ששמעתי את המושג "ילדי האינדיגו" היה בשרשור שפתחה שולי בזמנו. לא הכרתי את המושג, ושמחתי להכירו. לצערי, לא אוכל לסייע לך בכך (אם רצית לשאול על כך).

תשובתי לגבי בעיית האלימות וההתפרצויות תגיע מאוחר יותר .

שיהיה לך המשך יום נפלא!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

גם אני הייתי "מתעללת" בעצמי ומריצה את הסרטונים שלו ביוטיוב וצופה בתמונות שלו

ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

אז ככה:
אנשי מקצוע שונים מציינים מספר גורמים וסיבות אפשריות להופעת התפרצויות אלימות וכוחניות אצל ילדים בגיל הרך (מלבד היותו של "גיל שנתיים הנורא", כמובן... ), ואלו הם, בקצרה עד כמה שאפשר:
מצבים בהם לא סופקו צרכיו הבסיסיים של הילד: במצבי רעב, צמא, עייפות, חולי וכו', ילדים חשים אי נוחות, מתח פנימי, עצבנות ואי שקט, אך אינם יודעים לפעול כדי להפיג מתח זה. מודעות לחשיבות סיפוק הצורך הראשוני (אכילה, שתייה, מנוחה) תעזור לילד להירגע ותמנע התפרצויות זעם ותוקפנות.
כללים וחוקים במסגרת בה נמצא הילד (בגן/מעון או בבית): המסגרת החינוכית דורשת מהילד שליטה על דחפיו הטבעיים. מאחר והמותר והאסור אינם ברורים די צורכם עדיין ויכולת השליטה העצמית שלו קטנה הוא זקוק לסיוע מהמבוגר. סיוע זה מושג ע"י קביעת חוקים וכללים בהפעלת המסגרת וע"י הקפדה על קיומם (עמית, ח. 1987). חוקים קבועים ויציבים מונעים את פירוק המסגרת בעקבות התפרעויות.
איסורים כגילוי תוקפנות: איסורים רבים מדיי עלולים להיתפס כגילויי תוקפנות עקיפה והם מגרים את הילד להתנהגות דומה כלפי הנוגש בו. עמית, ח. (1987) כותב שיש כמובן צורך בכללי מסגרת כדי לסייע בהשגחה של שליטה פנימית על תוקפנות אצל ילדים, אולם צריך להיזהר מיישום מעוות או מופרז שלהם. יש להיזהר שלא לנצל לרעה את מעמד 'השופט' שניתן לגננת (למשל), לשפוט בחכמה, הבנה ויושר ולהפעיל מסגרת חינוכית הפועלת על פי חוק וסדר כש'נתיניה' מוגנים ובטוחים.
סף תסכול נמוך: ילדים מגיבים בתגובה תוקפנית קיצונית בעקבות מצבי כישלון. על ההורה או הגננת לזהות מצבים בהם הילד עלול להתקשות ולחלצו מהם ע"י הצעת משימות בהן צפויה לו הצלחה והנאה. חשוב, עם זאת, לחשוף אותו להתמודדויות קשות בהדרגה. הגננת או ההורה יתן לגיטימציה לכעס שהילד מפגין, וי/תאפשר לו להגיע לרגיעה.
קשיי הסתגלות לשינויים, למעברים ולמצבים בלתי מוכרים: ילדים בגיל הרך בטוחים בסביבה המוכרת להם והסתגלות למקום ומצב חדש (אפילו מעבר מפעילות לפעילות בשגרה היום יומית) דורשת מהם כוחות התמודדות. הכנה מקדימה לקראת כל שינוי או מעבר, חפץ אישי קרוב ומוכר ('אובייקט מעבר') ו\או נוכחות קרובה ומרגיעה של המבוגר האחראי (מגע, חיבוק, מסר מילולי) עשויים לעזור.
קשיי תפקוד בסביבה רבת גירויים: יש ילדים שריבוי גירויים או עוצמה חזקה של גירויים חזותיים\שמיעתיים\תחושתיים גורמים להם תחושה של הצפה. הם לא יכולים לספוג, לרסן או לסנן אותם ומתקשים להגיב עליהם בצורה מווסתת. מצב זה מעורר אצלם אי שקט, חרדה ובלבול עד כדי קיצוניות. על האחראי על הילד לזהות ילד כזה, לכבד את תחושותיו ולאפשר לו להתרחק ממצב זה. חשוב לחשוף אותו בהדרגה לאותם גירויים שהוא מתקשה להתמודד אתם. ההורה או הגננת י/תרבה בתיווך קוגנטיבי ורגשי על מנת להביאו למודעות לקושי ולעודדו למצוא פתרונות מתאימים לו.
תחושת אומניפוטנטיות ("אני כל יכול"): תחושת "כל יכול" מהווה שלב בהתפתחות תקינה המוקצנת אצל חלק מהילדים ובאה לידי ביטוי בהתנהגויות חסרות שיפוט. הילד מרגיש חזק וכל יכול מחד, אך מבוהל וחרד מהכוח הרב בו הוא
עלול להשתמש לרעה, מאידך. אמביוולנטיות זו מביאה אותו למצבים המסכנים אותו ואת האחרים. צריך להבהיר לילד העומד לעשות דבר מה מסוכן את הגבולות לכוחו, והחוקים המקובלים במסגרת בה הוא נמצא. כל זאת תוך העברת תחושה של תמיכה, שמירה ואחריות כלפי הילד. להימנע ממצבי עימות ומאבקי כוח אותם הילד יוצר. כשיש צורך יש לאחוז פיזית בילד ולהרחיקו מהמקום תוך העברת מסר של הגנה עליו ועל סביבתו ולהימנע ממסר של 'הענשה'.
חוסר צפיית התוצאה למעשה: לעיתים ילדים פועלים בהתנהגויות ללא תכנון קודם וללא יכולת לצפות את התוצאות להתנהגותם. ההתנהגות עצמה אינה תוקפנית אולם תוצאותיה עלולות להיות מסוכנות. לדוגמא: זריקת חפץ חד, תנועת גוף שהורסת רכוש ועוד. כשמסתמן דפוס חוזר של התנהגויות מסוג זה יש לעזור לילד לפענח ולנתח מצבים ע"י ניחוש מה יקרה. ילד שפעל באופן שגרם לתוצאה שלילית זקוק להסבר מיידי לגבי האירוע והקשר שבין ההתנהגות לתוצאה.  ילדים במצבי לחץ ומשבר משפחתי: משברים קיצוניים במשפחה כמו גירושין, מחלה, מוות, אבטלה וכו', ואף משברים קלים יותר כמו אב במילואים, מעבר דירה, לידת אח, גורמים לעיתים לילדים אי שקט המתבטא בהתנהגויות קיצוניות במסגרת בה הוא מצוי. יש לאפשר לילד לפרוק את רגשותיו בפני המבוגר האחראי עליו. בזמנים אלו יש להביע הזדהות והבנה לרגשותיו, מתן לגיטימציה לרגשותיו. יש לעזור לילד לרכוש דרכים מתאימות לביטוי הרגשי.
אמצעי התקשורת: מודלים תוקפניים בטלוויזיה עלולים להגביר את ההתנהגות התוקפנית של הילדים ולהובילם לאמץ התנהגות דומה כשיטה יעילה לפתרון קונפליקטים בינאישיים. אמצעי התקשורת גורמים לירידה בסף הרגישות, פוגעת ביכולתם הקוגנטיבית להבחין בין מציאות לדמיון, מעוותת תפיסה מציאותית של החיים ובעקבותיה נעדר הקשר בין סיבה לתוצאה ומקשה על הבנת הקשר בין פשע לענישה. הורים ומחנכים עשויים להיות מתווכים בין הילדים ותוכניות הטלוויזיה ולמזער בדרך זו את הנזקים הנגרמים להם כתוצאה מחשיפה לאלימות.
גורמים ביולוגיים: גורמים סביבתיים אינם הגורמים הבלעדיים להופעת האלימות/תוקפנות. ויתכן שגורמים ביולוגיים המועברים בתורשה מהורים לילדיהם משפיעים על הופעתם. תינוקות שונים נולדים עם דפוסי טמפרמנט שונים, ואלו נשארים, לעתים, קבועים או עד לסוף ההתבגרות.
ואלו הם עקרונות התערבות וטיפול כלליים להתנהגות המבוגר מול ילד החווה התפרצות אלימה, כוחנית ותוקפנית:
בזמן התפרצויות והתנהגות תוקפנית רצוי להימנע מבירורים, משאילת שאלות ומניסיון לברר "מה קרה", חשוב להרגיע את הילד באמצעים מתאימים ולדחות את תהליך ההבהרה למצב בו הילד רגוע ומסוגל להקשיב ולהפנים הסברים.
רצוי להימנע מתגובה העלולה להתפרש כתוקפנות מילולית (הטפות מוסר, איומים, וכו'). גם אם תוקפנות של ילדים מעוררת בד"כ כעס אצל המבוגר, חשוב להציג בפני הילד ריסון כעס ושליטה עצמית שיהוו עבורו מודל חיקוי והזדהות.
בזמן התפרצות ילדים חווים בלבול ובדידות, למרות שכלפי חוץ הם נראים 'חזקים' מכפי שהינם באמת. אפשר להשתמש באמצעי הרגעה פיזיים כמו חיבוק הילד, אחיזה בידו, או ליטוף, המהווים עבורו אמצעי ריסון, ומקנים לו תחושת ביטחון. אמצעים אלו אינם באים כפרס על התנהגותו הבלתי רצויה אלא מגדירים לו בבירור את גבולות גופו ומהווים מסר של איפוק ועצירה (גולדהירש, א. 1998).

מקווה שסייעתי לך ותאמצי משהו מתשובתי הארוכה,
בכל מקרה, להתייעצות נוספת - אני כאן.
בהצלחה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

וואו שרון- תודה רבה על התשובה ועל הזמן הרב שהשקעת בה

ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

מילנה יקירתי!
שימי לב:
"לתת לגיטימציה לכעס" לעומת: "לתת לגיטימציה להתנהגות"
בשום מקום איני מעודדת הורים ואחראים על ילדים לתת לגיטימציה להתנהגות תוקפנית ואלימה.
כעס, תסכול, אכזבה, עצב וכו' - הם רגשות. לרגשות מותר להתבטא, ויש לקבל את הבעתם, גם אם לא את צורת הבעתם.
מקווה שעכשיו זה מובן.
איך תתני לגיטימציה לכעס ששקד מביע?
ככה:
"שקד, אני רואה שאתה נסער מאד, אולי גם כועס ומאוכזב. מותר לכעוס כשרוצים משהו ולא מקבלים/כשעושים משהו ולא הולך. גם אני כועסת כשאני נורא רוצה משהו ולא מקבלת, או כשאני מנסה לעשות משהו ולא הולך לי."
זוהי נתינת לגיטימציה לרגש ששקד מביע. כך את מראה לו שאת מבינה כיצד הוא מרגיש, ומתחברת אליו.
לגבי שאלתך על הבעיטות בזמן שהותו על שידת ההחתלה וסיטואציות תוקפניות נוספות מצידו:
אני דוגלת בגישה ההתנהגותית הטוענת שיש לאתר את הרווח המשני שיש לילד מההתפרצויות הזועמות והתוקפניות, למשל (אלו "רווחים משניים"): ההורה נכנע לו, הוא מקבל תשומת לב, פוחדים לדרוש ממנו דרישות... ועוד. על פי הגישה ההתנהגותית ייפסקו הרווחים המשניים וחיזוקים חיוביים יינתנו רק במצבי שליטה ואיפוק, תוך כדי התעלמות מהתקפי הזעם והתוקפנות.
בפועל, זה אומר ששקד לא יקבל את מה שביקש טרם ההתפרצות, ושמראש לא תכנעי לו רק על מנת לא להגיע להתקף-התפרצות תוקפנית...
בזמן התפרצות, ניתן לחבק אותו, להעביר לו מסר של: "אני אעזור לך להרגע", לחכות שהתפרצות הזעם והתוקפנות יעבור תוך העברת המסר: "אתה מסוגל להרגיע את עצמך" (נסה להסביר על מה אתה כ"כ כועס, כי אני לא אוותר). אפשר להעביר לילד מסר של "אתה מרגיש רע כשאתה מאבד שליטה", ולא: "אני מתמוטטת" (=צועקת, מרחיקה אותו, חוסמת את דרכו לחפצים...), כדי שהפסקת ההתפרצות הזועמת תוגדר כנתונה לשליטתו, ולא כאובדן שליטתו, ושליטתך בו...
מקווה שהבהרתי...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

הבהרת מצויין, תודה רבה

ישקף אלוקים ממעון קודשו
ויך כל שונאי עמו כהרף עין
הנה ה' קם וניצב על אנך
ישקם לכוס רעל, אבל לא יין
מלאכית קטנה שלי, אמא לא תשכח אותך לעולם!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T