היי
,
מה שלומך?...
תשובתי מתחלקת ל - 2:
1) אכן, מאד שכיח בגיל הזה, עד כדי כך שיש שקוראים לגמגום המופיע בסביבות הגילאים 2-3 שנים "התפתחותי". ואכן, ברובם המכריע של המקרים (כ - 80% מהמקרים) הגמגום המופיע בגיל זה - עובר לבד, ללא כל טיפול והתערבות. הזמן שבו קורית ה"החלמה", כלומר: חזרה לדפוס ולשטף הדיבור הקודם, יכול לארוך משבועות ספורים ועד לכ - 4 שנים. ברוב המקרים לא ניתן "לנבא" האם תתרחש החלמה ספונטנית, האם היא תהיה מלאה, ומתי היא תקרה. אנשי מקצוע שונים, החל מפסיכולוגים, גננות ועד קלינאי תקשורת (חלקם לפחות) נוטים לטעון שאין צורך ואף יכולת להתערב בטיפול לפני גיל בית ספר - כלומר: סביבות גיל 6.
2) עם כל זה, את מציינת שלהרגשתך - זה מפריע לו. בנוסף, את מציינת שאינך יודעת בדיוק כיצד לנהוג בעניין זה, ואת מתלבטת בין להעיר ללא להעיר, ולבסוף מעירה לו, מתוך חמלה...
הייתי כן ממליצה לפנות להתייעצות עם קלינאית תקשורת, בעיקר כי את מדווחת על הפרעה מסוימת - לו וגם לך. איבחון נכון של קלינאית תקשורת יוכל לגלות האם יש גורמים התפתחותיים שמשפיעים על הגמגום, ויותר מכך: אתם, ההורים, תוכלו לקבל הנחייה לגבי פעולות מסוימות שתוכלו לעשות על מנת לסייע לו להתגבר על הקושי ולשפר את דיבורו.
יש קלינאי תקשורת שטוענים שדווקא טיפול בגילאים הפעוטים יכול להקל משמעותית ולמנוע בעיות נוספות בעתיד.
לשיקולך.
אישית אני בדעה שאם יש דבר שמפריע או מהווה קושי - וניתן לנסות ולטפל בקלות יחסית - צריך לתת לזה את הצ'אנס.
בהצלחה מותק, אשמח אם תעדכני אותי מה החלטת
.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T