הי שרוני, עוד עזרה בבקשה.. - הריון ולידה

היי מותק ,
מה שלומך?...
כמה נחמד לקרוא על ההתקדמות עם זריקת הדברים!... את בהחלט יכולה "לנכס" את ההישג הזה לעצמך, להתעקשותך, להבנתך אותו, ולנכונותך להוביל מהלך שייטיב עם שניכם. כה לחי! (המשיכי לעבוד. את בדרך הנכונה)
לגבי הקטנה:
בוודאי שאת לא יכולה להפריד ביניהם כל היום, ובוודאי שגם אין צורך כזה.
בוודאי ש"יתאים" לו לשחק בכל המשחקים בעצמו, בלי נוכחותה ה"מעיקה", ובוודאי שבבית בו 2 אחים קרובים בגיל ושותפים לרוב המשחקים - זה אינו אפשרי.
אז מה עושים?
מקרבים בין כל ה"קצוות" לאט ובזהירות: בינה לבינו, בין רצונו להיות "לבד" ועצמאי מצד אחד, לבין הצורך שלו בשותפה למשחק מצד שני, בין הצורך שלה למשחק משותף מצד אחד, לבין הצורך להגן עליה מצד שני. בין האפשרות שלך לצפות בילדייך משחקים ביחד בהנאה מצד אחד, לבין הצורך להגן עליה מפניו בשל האלימות, ועליו מפני עצמו בשל בדיקת הגבולות.
תראי, אני מניחה שיש לך יכולת לארגן בחדר אחד "פינת משחקים" שתשמש את שניהם. כך תוכלי להיות עם שניהם בו זמנית (משום שכפי שכתבת, הם עדיין קטנים מידי בשביל להשאיר אחד מהם ללא השגחה). זהו המצב הנורמלי, הקורה ברוב המשפחות שלהן יותר מילד אחד. אין אפשרות שכל אחד מהם ישהה בחדר אחר, ואת תוכלי להיות בו זמנית עם שניהם... החדר האחד ובו המשחקים המשותפים יאפשר להם ולך להכיר יותר טוב את אפשרות המשחק המשותפת. נראה שלפחות בהתחלה זה לא יהיה קל ולא ילך חלק. הרי את כותבת על התנהגותו של הגדול כלפי הקטנה...
אבל השהייה המשותפת בחדר תוכל להיות מעין "מעבדת ניסוי" להתנהלות נכונה בזמן המשחק. ועתה יהיה לו הרבה יותר מה להפסיד... הרי גם המשחקים שלו נמצאים שם! וברגע שתפרידי ביניהם, לא תאפשרי להם להמשיך לשחק ביחד ואולי אף תוציאי אותו מהחדר (זמנית. תקבעי את כמה זמן, ועמדי בזה.) כאשר התנהגותו תהיה אלימה ועוברת את הגבולות שקבעת - הוא מפסיד מכך, הפסד אמיתי. עכשיו כבר לא יהיה לו חדר אחר וצעצועים ומשחקים אחרים ללכת אליהם... (כפי שקורה עד עתה, כי את מאפשרת לו לעשות הפרדה בין הצעצועים והמשחקים שלו לכאלה שלה, וכי את מרחיקה אותה, ומאפשרת לו להמשיך ולשחק. אני אומרת לך לעשות את ההיפך: להרחיק אותו ולא לאפשר לו להמשיך לשחק.)
בתחילה זה כנראה יהיה מלווה במחאות. בסוף הוא ילמד.
בהצלחה מתוקה!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

וואו שרוני, פשוט כייף לקרוא את תשובותייך. כל כך מסבירה ומעשירה בידע שלך.
אז קודם - המון המון תודה. אני בהחלט יכולה "לנכס" את התוצאות הטובות גם לך.

עוד הבהרה קטנה, העניין עם החדר משחקים - הובהר והובן בהחלט ! פשוט פתרון מדהים ! אבל במצב שהם לא משחקים, בזמן הארוחות, או כמו שרשמתי שהם סתם שוהים בסלון יחד והוא עובר ומחטיף לה. אז איך להעניש ?
אני שומעת לעצתך ולעצתה של סופר נני ( גומעת את התוכניות ) שהעונש ( למרות שאסור לקרוא לזה כך.. ) צריך להיות ישיר אל מול ההתנהגות. וכאן אני לא מוצאת עונש ישיר כשזה נעשה סתם כך.
בטוח תוכלי לפקוח את עיניי.

שוב המון המון תודה.

תודה לך .
אז, שוב אני מסבה את תשומת ליבך לעניין סמנטי "פעוט", אך לו משמעות רבה: במקום "עונש", בואי נקרא לזה: "חיזוק".
הסבר: יש חיזוק שניתן לאחר התנהגות טובה, והוא מחזק (כשמו...) את ההתנהגות הטובה. ויש חיזוק שניתן לאחר התנהגות לא רצויה, והוא מחזק (כשמו...) את ההתנהגות הלא רצויה. אנו מעוניינים לחזק את ההתנהגות הטובה, כמובן, ולהכחיד את ההתנהגות הלא רצויה.
אני מציעה, כפי שהצעתי לא פעם (ולא רק לך...) להפנות את מירב תשומת הלב להתנהגויות טובות, ואותן לחזק. לדעתי זה יעיל יותר מאשר מתן "עונשים" על התנהגויות בלתי רצויות.
איך עושים את זה בפועל?
כאשר אורי מציק/מרביץ/דוחף או כל פעולה אלימה אחרת כלפי הקטנה בזמן הארוחה או בזמן שהות משותפת בסלון או בכל מקום אחר, על התגובה להיות אסרטיבית, חד משמעית וקצרה (ממש בצורת הוראה): תפיסת היד (תוך הפעלת מספיק כוח כך שלא ישתחרר בזמן שאת מדברת איתו, אך לא מספיק כוח כדי לגרום לנזק כלשהו... ) תוך חזרה על ההוראה הפשוטה: "אני לא מרשה להרביץ/להציק." המסר צריך להיות פשוט, וחד משמעי.
בנוסף, כאשר הוא אינו מציק לה ונמצא לצידה בצורה שקטה ומכבדת, חזקי אותו. בפירוש. תני לו להרגיש שאת מעריכה את המאמץ שהוא עושה, ואת התנהגותו הטובה. תגמלי אותו בכל דרך שנראית לך: מילולית (מחמאות, מילים טובות), הפתעות קטנות, לאחר כל התנהגות טובה, בסוף יום בו לא היו הצקות - זו הבחירה שלך. החלק החשוב הוא - שיהיו תגמולים. שיהיו חיזוקים.
בשילוב של 2 הדברים - העברת מסר חד משמעי להתנהגות בלתי רצויה, ותגמולים/חיזוקים על התנהגות רצויה, אני מאמינה שההתנהגות הבלתי רצויה והאלימה כלפי אחותו הקטנה תפחת.

שמחה לסייע

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T