הריון שני - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש


  • שרון שלום,

    אני בת 37 ואמא לתינוק בן שניה,בעוד 3 חודשים אני אמורה ללדת את בני השני. כמובן שאני מאוד שמחה על כך, אבל יחד עם זאת חרדה מאוד. אני זוכרת מהטיפול בילד הראשון שהייתי זקוקה למנוחה כל פעם שהתינוק נירדם וכמה זה עזר לי לצבור כח להניק ולטפל בו. אין לי עזרה ,אני מתגוררת רחוק מהמשפחה ובעלי עובד עד מאוחר בערב. והפחד הנוסף הוא מיזהשלא יהיה לי מספיק זמן וכוח לתת לבכור את מה שהוא מקבל היום.

    איך משתחחרים מהרגשות האלה איך להיות יותר אופטימית?

    [
4 תגובות
עמוד 1
  • אהבתי את הגדרת "בן שניה"
  • היי ,
    ניק נחמד בחרת לעצמך... גם מזל, גם ברכה... מה צריך יותר מזה?...

    ולגבי מה ששאלת, ובכן... אולי לא נעים לומר, אבל הרגשות האלה (קצת רגשות אשם, קורטוב חרדה, ולקינוח - הלקאה עצמית... ) בדר"כ נשארים איתנו מרגע שאנחנו הופכות לאימהות ועד... 120 שנה, עת ניפרד מהעולם בשיבה טובה, חיוך ומלא ילדים ונכדים. כמובן, שלא אצל כולן אותו דבר, ולא קבוע לאורך כל החיים, אבל יש בהחלט מצבים בחיים בהם הרגשות האלו עולים ופורצים ביתר שאת, למשל: לפני לידה שניה.
    אז, קודם כל, נסי להבין שזהו מצב נורמלי. את עומדת לפני שינוי משמעותי וגדול בחייך, שינוי שבוודאי ידרוש ממך וממשפחתך היערכות וכניסה מחודשת לשגרה, שבוודאי תארך כמה חודשים לפחות. ותני לעצמך את הזמן הזה... הרי אף אחד לא ממש רודף אחרייך... נכון?...
    לגבי ההסתגלות לשינוי והכניסה המחודשת לשגרה, קחי את הכל עם נשימות ארוכות. הכוונה היא, שב"זמן האמת" הרי הדברים ילכו כשורה, כך או אחרת. המצב של משפחה מרוחקת ובעל שעובד עד מאוחר הוא מצב מוכר עד מאד לרוב רובן של הנשים. ובכל זאת, ילדים נולדים, גדלים כשורה ומספרן המכריע של האימהות נותרות בריאות בנפשן, בגופן ובתפקודן למרות התנאים של משפחה מרוחקת ובעל שאינו זמין רוב שעות היממה.

    נסי לסלוח לעצמך על סיטואציית החרדה הנורמלית שאת מתארת. את 3 חודשים לפני לידה, וזה כשלעצמו מלחיץ מעט ("איך תהיה הלידה?... כמה זמן תארך?... יהיו, חו"ח, סיבוכים?..."). בנוסף, יש לך ילד אחד - ומפה מקור החרדה שכתבת עליה בהודעתך.
    נסי לנהל עם עצמך "שיחות" בהן תתרגלי לכך שהמצב כפי שהוא היום בוודאות ישתנה. הרי איך אפשר שלא ישתנה?... כיום לך ילד 1, ובקרוב יהיו 2! ועם זאת, את תעשי את המירב והמיטב שאת מסוגלת לו, ותתפקדי היטב.
    הרי מה שמפחיד אותנו כל כך, היא העובדה (הכמעט וודאית) שלא נהיה האימהות ה"מושלמות".
    משום מה, אף אחד לא מגלה לנו ש...
    אין דבר כזה!! מה שיש היא אמא מספיק טובה!!!!!! וברגע שתזנחי את אשליית ה"להיות אמא מושלמת" (להספיק לתת לגדול את מה שהוא מקבל היום, לטפל במסירות וסביב השעון בקטן, לחזור תוך שבועיים לגזרה, לבשל ארוחות חמות כל יום, לקחת את הגדול 3 פעמים בשבוע לחוג ופעמיים בשבוע לג'ימבורי, ללכת לחוג אירובי בערבים ולהתחיל לארח את המשפחה המורחבת כל יום שישי... ) ותודיעי לעצמך שאת תהיי "אמא מספיק טובה", כמובן, בסטנדרטים של עצמך, הרי שמיידית תרגישי איך יורד הלחץ...

    ובינינו... אמא מספיק טובה היא גם ככה אמא שמתקרבת למושלמות... לא?...

    המשך הריון תקין ובריא מותק!

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
  • שרון שלום,

    התשובה שלך נתנה לי הרבה חומר למחשבה ואופטימיות לעתיד לבוא. הרעיון שלא לחשוב על "אמא מושלמת" אלא על אמא מספיק טובה מורידה מימני קצת את הלחץ.

    מודה לך מאוד
    ויוי
  • שמחה לדעת שסייעתי!

    המון הצלחה בהמשך!

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה