היי מיכל,
בהחלט פירטת.
נשמע שהקושי העיקרי הוא בהיותו אלים - בגן, וכלפי ילדים אחרים (בשבת...), ו"בדיקת הגבולות" - למשל כמו בסיטואציה שתיארת לפני המקלחת.
אתחיל דווקא משאלתך האחרונה: כעת שניכם תעבדו, במזל טוב. שיהיה המון בהצלחה, ומי יתן וזה יעניק לכם מעט יותר רווחה כלכלית ועמה שקט נפשי.
סוד קטן: ילדים מתרגלים במהירות שלא תאמן לפעמים, לשינויים (הן כאלו שנחווים בעינינו כ"חיוביים" והן כאלו שנחווים בעינינו כ"שליליים"). ברובם המכריע של המקרים, אלו אנו (המבוגרים) ש"תקועים" עם הקושי (שפעמים רבות הוא בכלל לא קושי אמיתי). לכן, איך שאת תשדרי לילדים את המעבר שלך ושל בעלך להיותכם אנשים עובדים, וחלק מן השבוע לא נמצאים בבית בערבים - זה מה שיהיה. הם יתנהגו, יתרגלו ויסתגלו לסיטואציה הזו - בהתאם למסר שאת תעבירי להם. אם את תחווי זאת כ"מאד קשה" וכמשהו ש"ישפיע לרעה" - זה בדיוק המסר שיעבור לילדים, והם יתנהגו כך. למצער, אכן יהיה להם מאד קשה, וייתכן שזה אף ישפיע עליהם לרעה...
להבדיל, אם את תחווי את היציאה לעבודה, על כל הכרוך בה (למשל היעדרות בחלק מן הערבים) כהזדמנות לשיפור המצב הכלכלי, לפיתוח אישי, להתקדמות וסיפוק מקצועי - הרי זה בדיוק מה שהילדים יקלטו: שטוב לאמא, שהיא מצפה בציפייה חיובית ליציאה לעבודה - ויקל עליהם לקבל את השינוי הזה.
ולגבי הקשיים שציינת עם הגדול: בהחלט ניתן לטפל בזה. מילות הקסם הן חיזוקים חיוביים על התנהגות טובה ואי קבלה של התנהגות בעייתית. ב"אי קבלה" אני מתכוונת עד כדי נקיטת סנקציות (כמובן, שמותאמות לגיל ולרמת ההבנה): על התנהגות אלימה בגן, אין לעבור לסדר היום. על נשיכה עד כדי השארת סימן כחול אין לעבור לסדר היום.
האם בגן שלכם מופעלות תכניות להתמודדות עם התנהגות אלימה? (למשל: "חבורת פותרי הבעיות בים" של תכנית דוסו, ו"מפתחות הקסם לתקשורת לא אלימה" - שתיהן תכניות המופעלות בגנים ומיועדות לקהל צעיר ולגיל הרך) שאלי את הגננת האם התכניות (אחת מהן...) מוכרות לה, האם היא פועלת על פיהן? ידוע לי שאלו תכניות שעוזרות להתמודד ביעילות ובתכנים מעולם הילדים בסיטואציות אלימות בגן. בבית: בסיטואציה כמו שתיארת עם המקלחת. אני מסכימה שניתן לנסות "לפתות" עם "פרסים" מסוגים שונים (שוקו, שיחה עם סבתא...) אם יתנהג כמצופה וכפי החלטתך. אבל אני מזמינה אותך לנסות ולהעניק לזה ערך מוסף, למשל: עבדי איתו עם טבלה יומית, או שבועית לפי רצונך וצרכייך: ובני את הטבלה כך שכל פעילות תופיע בה. קימה בבוקר, צחצוח שיניים, התלבשות, הליכה לגן, חזרה מהגן (תכף נדבר על שעות הגן עצמן), משחק אחרה"צ (= אי התנהגות אלימה כלפי אחיו, בגן השעשועים או בכל מקום אחר), מקלחת, ארוחת ערב, השכבה. הוסיפי או הורידי עוד סעיפים לפי רצונך וצרכייך. קני מדבקות. בחלק מהמדבקות יופיעו פרצופים מחייכים, ובחלק פרצופים עצובים. על כל סעיף במשך היום, החליטי (בהתחלה לבדך. בהמשך ניתן בהחלט לשתף את הילד בהחלטה: "איך לדעתך התנהגת בסעיף הזה (למשל: מקלחת)?") איזה פרצוף לשים: מחייך להתנהגות טובה, עצוב להתנהגות בעייתית.
עכשיו, שבי וסכמי עם הילד (באופן כללי, לפני שמתחילים את כל התהליך ולא עבור כל יום בנפרד!) שעבור X פרצופים מחייכים הוא מקבל הפתעה X. ככל שיהיה יותר פרצופים מחייכים בטבלה היומית שלו, הוא יוכל לבחור הפתעה יותר "שווה"...
ואפשר אפילו ללכת עוד צעד קדימה: למשל להחליט שבסוף השבוע, יום שישי או שבת, אוספים ומסכמים את מספר הפרצופים המחייכים מכל השבוע, או את הימים שבהם הופיעו הכי הרבה פרצופים מחייכים, ולפיהם מעניקים מתנה יותר גדולה.
הסבר קטן: אין לי כל כוונה ל"שוחד" במתנות תמורת התנהגות טובה, ואין לי כל כוונה שהורים צריכים "להתרושש" בתמורה לקניית התנהגות טובה מילדיהם.
מדובר על
חיזוקים, להבדיל מ
מתנות. יש הבדל גדול בין השניים. כפי שאת בעצמך סיפרת, גם כוס שוקו טעימה מאמא (בליווי חיוך וחיבוק חם) - מהווה חיזוק חיובי שלו כוח רב. כמו"כ שיחת טלפון עם סבתא אהובה, או עם אבא שעובד בערב ומתגעגע אל הילד וישמח עד מאד לשוחח עמו בטלפון ולהיות מאושר כשישמע על פרצוף מחייך נוסף שהילד השיג. מלבד זאת, גם הפרצופים המחייכים עצמם הם הם מהווים חיזוק.
אין שום צורך, סיבה, טעם וערך חינוכי לקניית מתנות יקרות. מידי פעם בהחלט ניתן לצ'פר את הילד, אבל אז זה צ'ופר, כך הוא מוצג וכך הוא נתפש. חיזוקים חיוביים הם אותם דברים קטנים שיעשו אותו שבע רצון ומסופק מהישגיו. ואלו יכולים להיות, כפי שכתבתי, חיוך (אמיתי ובמדבקה...), חיבוק, שיחת טלפון, מילה טובה...
מקווה שסייעתי. לשאלות נוספות אני כאן
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T