כיצד להתמודד. שוב... - הריון ולידה

הי שרון,
ראיתי שפספסת את ההודעה שלי...
האם תוכלי לעזור לי בייעוץ ?

אני מתנצלת מעומק הלב...
עכשיו אני רואה שפיספסתי...
קראתי והבנתי.
מבטיחה לענות לך - כנראה כבר לא אספיק היום... (אני בדרך... )
מבטיחה תשובה בהקדם האפשרי,
ושוב - סליחה על הפספוס...


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שני אני לא שרון אבל עצה בתור אמא אולי תוכל לעזור בינתיים.

כשבא לך לחבק ולנשק אותו- עשי זאת.
אני עברתי את זה עם אלה, וישנו לידה על מזרון עד שזה נרגע לה.
להראות שאין אריה לא עוזר כי הוא מאמין שיש אריה.
זה שלב טבעי וצריך לתת לו גב וביטחון ולעזור לו להתמודד.
אנחנו הכנו שרביט קסם שמגרש דברים מפחידים, תלינו פיה, כל מיני פתרונות יצירתיים שנתנו לה שליטה וכוח.
קחי בחשבון שזו תקופה והיא עוברת.

בנוגע להצקות- אני כל הזמן אומרת לאלה שהיא צריכה לדבר עם אורי ולא להציק.
זה ממש עובד.
אם משהו קורה אני עושה איתם סימולציה של החזרת הגלגל אחורה ומכוונת אותם לבחירת התנהגות שונה.
למשל אורי חטף לאלה צעצוע, אז היא חטפה לו בחזרה וצעקה עליו. הוא התחיל לבכות.
אני עצרתי ואמרתי לאלה,
"נכון שאורי חטף, אז תסבירי לו יפה שזה לא נעים לך, ושיחזיר"
הסברתי לה שהוא לומד להתנהג מאיתנו.
ובאמת היא הסבירה לו והוא הושיט לה.
זה דורש המון סבלנות, המון אוויר אבל זה ממש שווה, כי היא רואה בו ילד שווה ערך ולא תינוק שלא מבין.

בהצלחה!
[/]/]

היי שני ,
שוב סליחה על התגובה המאוחרת.
זהר , תודה על הארותייך המחכימות.

אז ככה... שנתיים ו - 7, הא?... בהחלט נראה שנחמד ל"גיל שנתיים הנורא" להישאר בחברתכם עוד קצת...
נשימות עמוקות... הוא עובר בסוף. מבטיחה לך. נשבעת.

1. חד משמעית: כשהוא זורק דברים על הרצפה (דגנים, מעדן, חיתולי שלו או כל דבר אחר) - לא להרים. פעם אחת להסביר לו: "אתה יכול לבקש ממני מה שאתה רוצה, ותקבל. אבל אם תזרוק על הרצפה, תצטרך להרים לבד." הסבר פשוט, ישיר, נטול דרמות, האשמות וכניסה למו"מ. פשוט מאד: "ביקשת - קיבלת. אתה יכול לזרוק את זה על הרצפה, אבל לא ארים." הסיבה ש"זה מוציא אותך מדעתך" היא שאת אינך מוכנה להיגרר איתו לדיון או מו"מ על קבלת הדבר וזריקתו על הרצפה, וחוזר חלילה. אז פשוט תשדרי את המסר הזה במעשים, פחות בדיבורים. אין שום צורך להסביר לו שוב ושוב על התהליך של זריקת החפץ, הרמתו, זריקתו שוב, הרמתו... ועד לזריקה שלך לפח את החפץ.
תאמיני לי שהוא מבין היטב והבין בפעם הראשונה שזה קרה. כעת הוא מנסה אותך שוב ושוב, או בקיצור: בודק ושוב בודק מה הם גבולותייך. שדרי מסר חד משמעי: "גבולותיי הם עד כאן!"
לא תאמיני באיזו מהירות המסר ייקלט כשתהיי יותר חדה וחד משמעית, תמעיטי בהסברים ותתמידי בקו שעליו החלטת (זורק - לא מרימה, הסבר פשוט וישיר לגבי המהלך של הזריקה על הרצפה ואת אינך מרימה, ושליטה עצמית ששומרת עלייך מפני "להיטרף בדעתך" מול התנהגותו).
אני מניחה שזה יהיה ממש לא קל... בעיקר ההתמודדות עם הבכי שלו בפעמים הראשונות. אמרי לעצמך שזהו שלב קצר של הקניית גבולות, וברגע שגבולותייך יהיו ברורים לו - שלב זה יהיה מאחורייך.
2. שוב - עניין של גבולות. אני מבינה שכבר ניסית להסביר, להיות סובלנית, להשגיח כשהם ביחד, לשבח על התנהגות עדינה איתה... וכלום לא עזר. את כותבת ש"כך זה כל היום"... ולנועם הקטנה זה בוודאי לא נעים...
אז שוב, כמו בסעיף הקודם - המסר צריך להיות חד משמעי.
כשאוהבים, כשנעים להיות עם מישהו וכשרוצים בקרבתו של מישהו - צריך לנהוג בו בעדינות. במיוחד כשמדובר על תינוקת בת שנה ו - 4.
כשאת רואה שאורי מתקרב לנועם, את יכולה לומר לו משהו בסגנון: "אורי, אני רואה שאתה הולך אל נועם, וזה יפה מאד. עם נועם משחקים בעדינות, אפשר ללטף אותה, לחבק ולנשק, אבל אסור למשוך לה בשיער, להכות אותה או לצבוט אותה. אם אני אראה שאתה עושה את זה - ארחיק אותך מנועם ולא תוכלו לשחק ביחד."
זהו. פשוט, ישיר וחד משמעי. והכי חשוב - לעמוד בזה. אחרי פעם אחת שקורית הצקה - להרחיק ביניהם. לעמוד על כך שזה מכאיב לנועם ולא נעים לה (והיא בוכה...), ולכן הם לא משחקים ביחד. אין צורך להכביר במילים והסברים. יש צורך להיות עקביים בתגובה.
3. פה אני מסכימה מאד עם זהר חברתי. אמצעים שיעניקו לאורי שליטה וכוח בהתמודדות מול הפחד שלו הם הדבר הנכון שיש לאמצו. בעקרון, פחדי ילדים הם פחדים (שמעבר להיותם נורמליים, טבעיים ותואמי גיל ושלב התפתחותי) שבבסיסם נובעים מתחושת הילד ששליטתו בעולם מתערערת (ו-כן, זה קורה בתדירות הכי תכופה בסביבות הגילאים שנתיים-שלוש). לכן הכי יעיל להתייחס לזה מהפרספקטיבה של החזרת השליטה לילד על מה שקורה לו. כל אמצעי, החל מפנס וכלה בפיית החלומות הוא יעיל, בתנאי שזהו אמצעי שהילד יכול לתפעל לבד.
אתם יכולים לנסות בלילה או שניים הבאים, כשאתם יחד איתו בחדרו (והבנתי ממך שזה קורה די הרבה...), לתרגל איתו את השימוש באמצעי שבחרתם. נניח - פנס.
ברגע שהוא מתחיל "להתלונן" ש"יש אריה בחדר", צאו ל"מסע לחיפוש האריה". הסתובו איתו בחדר, ובידקו את הפינות בעזרת הפנס. את המיטה, סביב סביב. מתחת למיטה, ואם יש מגירת מצעים, פיתחו אותה והאירו על תכולתה. את השולחן אם ישנו. את הכיסא/ות אם ישנם. את התמונות שעל הקיר, הורידו אותן והפכו כדי לראות שלא מסתתר שם אריה. בתוך הפח, בין הצעצועים, בתוך ארון הבגדים, מאחורי הדלת...
קיצור, זה יהיה "מסע" לא קצר. אבל הוא יקנה לאורי בטחון, קודם כל באמונכם ובהתגייסותכם למענו, ושנית - כצעד אקטיבי העונה על הפחד שהוא מביע, יש לצפות שזה יתן לו רוגע מסוים למשך זמן מסוים. שלישית, הפעולה של חיפוש האריה עם פנס, תלמד אותו שהוא יכול לעשות את אותו הדבר גם... לבדו.
אני חושבת שתצטרכו לחזור על הפעולה הזו גם בלילה או שניים הבאים. אבל בסופו של דבר הוא ילמד להתגבר לבדו על הפחד שלו.

מקווה שסייעתי לך,

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

אויי שרון !!!
המון המון המון המון תודה
מקווה שאני יצליח באמת לעמוד בכל זה.

זוהר - תודות גם לך. אני מוכנה לקבל כל עיצה שתסייע...

אויי שרון !!!
המון המון המון המון תודה
מקווה שאני יצליח באמת לעמוד בכל זה.

זוהר - תודות גם לך. אני מוכנה לקבל כל עיצה שתסייע...