זקוקה לעצתך..... - הריון ולידה

היי ,
כן, אני זוכרת אותך, וזה באמת היה מזמן...
וואו, יהונתן כבר בן 2.5... איזה ילד גדול!
אנסה לענות לשאלותייך, אחת אחת:
1) בעניין השירותים, עושה רושם שהוא מכיר את חדר השירותים ואת האסלה, ואת פעולת הורדת המים - וזו כבר התחלה. מוצאת חן בעיניו הפעולה עצמה (של הורדת המים) וזה טבעי, וכעת מה שנותר לעשות זה לחזק אצלו את ההבנה שפעולת הורדת המים היא בעצם תוצאה של פעולת עשיית הצרכים בשירותים. אז איך עושים את זה? אני ממליצה, בשלב הראשון, להתעקש על כ - 20 דק' של ישיבה בשירותים (לווי אותו שם. שבי לידו, ניתן להקריא בזמן זה סיפור, לשחק משחק קטן, וכו') שלוש פעמים ביום (בוקר, צהריים וערב). לאחר כ - 20 דק' של ישיבה בשירותים, הוא יכול לקום, בין אם עשה משהו או לא. ואז אפשרי לו להוריד את המים. לגבי הטיטול, את יכולה להמשיך להוריד לו אותו למשך מס' שעות אחרה"צ, כפי שאת עושה. זה לא עומד בסתירה להקניית ההרגל לשבת בשירותים. חשוב שבזמנים של הישיבה בשירותים (בתחילה כפי שכתבתי, 3 פעמים ביום למשך כ - 20 דק') הוא יישב כאשר פלג גופו התחתון ערום, ללא טיטול או תחתונים. ושוב - בין אם עשה או לא עשה בזמנים אלו, אפשרי לו להוריד את המים. זה יהיה ה"צ'ופר" שלו על הישיבה והמאמץ והוא יקבל אותו. אני מאמינה שבהדרגה הוא ילמד בזמנים אלו (לפחות) לעשות את צרכיו בשירותים - ומיד אח"כ להוריד את המים, ואח"כ הוא ילמד שאת המים מורידים לאחר עשיית הצרכים.
עדכני איך הולך עם זה!
2) בעניין הפחד מה"איש הכועס", חשוב להבין שפעוטות בסביבות הגילאים שנתיים-שלוש עדיין לא מבדילים בין דמיון ומציאות. מעבר לכך, פחדים מסוג זה (כוללים: פחדים ממפלצות, ממכשפות, מיצורים דמיוניים מתחת למיטה, בארון, במיטה, מאנשים מפחידים, כועסים וכו') הם חלק משלב התפתחותי נחוץ, טבעי וחשוב.
הסיבה לכך שאת מתארת שתיאוריו את האיש הם אמיתיים וריאליסטיים היא שהוא, באמת ובתמים - אינו מבחין בין דמיונו למציאות הסובבת אותו. מבחינתו, האיש הכועס הוא אמיתי לחלוטין.
השלב ההתפתחותי אומר בקצרה, כך:
פחדים בסביבות הגילאים 2-3 נובעים מהגילוי של הילד שהשליטה שלו על העולם מפסיקה להיות מוחלטת, אז הוא עושה העצמה של זה: "אני לא יכול לשלוט, אז שולטים בי". פחד = איבוד שליטה, אז המפלצות (או המכשפות, או האנשים הכועסים) הן ביטוי של איבוד שליטה.
איך מתמודדים?
קודם כל, נותנים לגיטימציה לפחדים. לא אומרים: "מה פתאום?! אין פה איש כועס!" כי זה עלול להשאיר את יהונתן בתחושה שהוא מאד לבד... ("אף אחד לא מבין שבאמת יש פה איש כועס"... - בתחושתו הפנימית, וזה מאד אמיתי בשבילו) אפשר לומר: "אני כאן, ואני שומר/ת עלייך". דבר שני, בהמשך לתחושת השליטה ש"מתהפכת" בהתאם לשלב ההתפתחותי, ניתן לעשות דברים שיחזירו את תחושת השליטה, למשל: לערוך טקס שמגרש את האיש, או סוגר אותו בכל מיני מקומות (קופסא, מחסן, מגירה רחוקה, וכו') כך שהשליטה תחזור ליהונתן.
הרעיון הוא ליצור התמודדות אקטיבית עם תחושת הפחד. בכך שתקחו אותו לישון איתכם, זה יכול להרגיע אותו לתקופה מוגבלת, אך הפחד יחזור, משום שאין בכך עבודה עם הפחד עצמו וההתמודדות עמו. כנ"ל בזריקה של הבובה לפח. היא הרגיעה (הזריקה לפח), אך בצורה מוגבלת, משום שלא הייתה שם התמודדות ישירה עם נשוא הפחד עצמו.

אני מקווה שסייעתי, ואת מוזמנת לעדכן.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

היי רוצה לחזק ולספר שאלה בדיוק בגיל הזה פחדה גם מאיש שהיה במאוורר...
ואצלה זו הייתה תקופה של חודשיים בערך שהפחד היה ממש חזק וטראומטי.
עם העצות של שרון עברנו את התקופה והיא נעלמה כלא הייתה.
היא ממש פחדה להיות בחדר וראית שהיא לא משחקת אותה אלא ממש מפחדת!
היו לילות שישנו איתה בחדר, עשינו ביחד שרביט קסם שמגרש את כולם,
תלינו פיה מעל המיטה, בקיצור כל מיני פתרונות יצירתיים.

ומחזקת את שרון- לא להגיד לילד אין פה כלום, או אין לך ממה לפחד! מבחינתו יש ממה לפחד, ואתם צריכים לחזק אותו.

בהצלחה!
[/]/]

תודה שרון

אני ממש שמחה לקרוא את זה!
נשמע שהולך לא רע...
ומזל טוב ענק על מעבר הדירה!
מקווה שהכל ימשיך ללכת טוב...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T