אני באמת באמת באמת חושבת שאני אשתגע. - הריון ולידה

רעות יקירתי!
(אני מבינה שמיותר לשאול מה שלומך... כשכל מה שאת שומעת באוזניים זה "אמא" ו"אממממממממממממממממא"...)
זו כנראה באמת תקופה, והיא תעבור... אבל היא לא תעבור בבת אחת. לאט לאט, כל פעם תכבשי עוד 'יעד' ועוד אחד.
אינני יודעת מה באמת קרה או מה עבר על נועה לפני שהתחילה להתנהג כך, ואולי בכלל לא קרה כלום וזה איזשהו שלב טבעי שהיא עוברת, אבל זה לא כ"כ משנה. מה שמשנה זה שעכשיו תתחילו לעבוד על יצירת מרחב מחודש ביניכן.
שוב, זה לא יקרה בבת אחת. אני מבינה את הרצון שלך למעט 'חופש' ממנה, לזמן עם עצמך, ולתחושה שגם אם (חו"ח...) תלכי קצת, תתרחקי ממנה לכמה שעות או תתני למישהו אחר להיות איתה בזמן שאת עסוקה בדברים אחרים היא תסתדר היטב. אבל זה כנראה יקח זמן, ויכלול כמה שלבי ביניים בהם תתרחקי - אבל עדיין תהיי קרובה מספיק או תהיו ביחד, אבל בעצם 'לחוד'.
נסי להתחיל בשלב הראשון מכך שתהיו 'ביחד' אבל 'לחוד'. אני מתכוונת לכך שאם את יושבת בחדר ונמצאת באינטרנט במחשב והיא רוצה להיות לידך - אפשרי לה, אבל לא עלייך (פיזית). אפשרי לה להיות בחדר איתך, אבל אמרי לה שכבר מאוחר ואת רוצה קצת שקט לעצמך, ולכן היא יכולה להיות איתך בחדר, אבל לשבת במקום אחר (על השטיח... על כיסא אחר...) ולהיות בשקט.
כמו"כ - נהלי איתה מו"מ לגבי הזמן: "את יכולה להיות איתי פה לעוד 5 דקות. כשיעברו ה - 5 דקות, נלך לצחצח שיניים ואשכיב אותך במיטה." הזמן של ה - 5 דק' הוא נתון למו"מ - את יכולה להוסיף עוד 2-5 דק', אבל ברגע שהסכמתן על זמן מוגדר, עמדי בו - ולא משנה מה. גם אם היא תבכה, תצרח ותמחה כשיגיע הזמן ללכת לישון - אל תוותרי. את הויתורים עשי בשלב המו"מ, ולא בזמן הביצוע.
יישמי את הדוגמא הנ"ל (של ישיבה במחשב והיא רוצה להיות איתך) גם לשאר התחומים. רוצה סיפור? היא תקבל סיפור. זה לא אומר שהיא תמשיך אח"כ "לשגע" אותך גם בדרישות אחרות. תחמי את דרישותיה: "את רוצה שאני אספר לך סיפור?... טוב. לכי והביאי את הסיפור שאת רוצה", "את רוצה שאשב לידך?... טוב אשב במשך 5/3/7 דקות, כי אח"כ אצטרך לקום לבשל/לעבודה/לאחותך"... וכן הלאה וכן הלאה.
תחמי את דרישותיה והתייחסי אליהן בצורה קונקרטית. מלאי את בקשותיה, אך תוך השמת גבול. חשוב שהיא תלמד שאמא לא תמיד יכולה (בין אם בגלל מטלות אחרות של אמא, ובין אם בגלל שאמא לא רוצה), אבל אמא תמיד מוכנה לשמוע מה היא רוצה, וכשהיא יכולה - היא ממלאה את הבקשה.
מותר לה לדרוש לרדת למטה בשמונה בערב, ומותר לך לסרב.
היא תבכה?... בוודאי. לפחות בתחילת התהליך, ולא מעט.
אבל זה ילך וירד כל יום, וככל שהיא תראה שאת איתנה במסר שאת מעבירה לה.
שהבכי שלה לא ישבור אותך - את מלמדת אותה שיעור חשוב על גבולות יכולת להענות לדרישותיה.

בהצלחה ועדכני כיצד זה הולך,


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T