היי שרוני אני חייבת את עזרתך בדחיפות - הריון ולידה

חמודה ,
וואו... אני מחזיקה ממך על היכולת לפנות ולספר על המצוקה, גם אם היא בניק בדוי... (וגם את זה אני מבינה...)
מה שנקרא: "ההריון הזה הגיע בזמן הכי לא רצוי", אה?...

תראי, את מספרת על כמה מצוקות: הכלכלית, הנפשית, הבדידות, העומס עם הילדים, חוסר ההבנה מצידו של בעלך לרצונך לקצת שקט, הגופנית (כאבי הראש, הרגשת ה"חוסר כוח") ולבסוף - ההריון הזה, שאני מבינה שהגיע בצמידות ללידתך השניה.
בהחלט בהחלט לא קל.
כמה דברים:
ראשית, אני מבינה שעשית בדיקות דם, בין השאר להמוגלובין, כי את מספרת שהוא תקין.
אני מבקשת ממך בכל זאת לנסות לאסוף את עצמך ולהגיע לבדיקה אצל הרופא שלך או אצל אחיות טיפת חלב. בהחלט יש מצב שמצבך הגופני מושפע ממצב נפשי. ועם זה דווקא לא הייתי משחקת, משום שזה יכול רק להחמיר, וכפי שאת מספרת כבר כיום על חוסר כוח, חוסר חשק וחוסר מוטיבציה ("אני רוב היום בבית כי אין לי כח לצאת לבחוץ עם שנים זה מאד קשה לי וגם אני כל היום עם כאבי ראש", "אין לי חשק לכלום אני מסוגלת להיות כל היום בסלון ובקושי להתייחס לילדים גם מבחינת אוכל לפעמים"...) - הרי שזה יכול להחמיר ולהיות בעל השלכות עלייך באופן אישי, על חייכם כזוג, ועל ילדייך שהם עדיין מאד קטנים וזקוקים לך עד תלות מוחלטת. אם כיום אין לך כוח להתייחס לילדים גם מבחינת אוכל, זה מצב קשה כשלעצמו.
טפלי בעצמך.
בדר"כ הטיפול הראשוני, באם אינך יכולה להיכנס לתהליך טיפולי-נפשי (פסיכולוג/ית), הוא תרופתי.
ייתכן שמבחינת הריונך הטרי זה יהווה קושי מסוים, אך בהחלט ניתן יהיה להתגבר עליו בעזרת איש מקצוע מיומן שיתאים לך את התכשיר שלא יפגע בהריונך.
כמובן שניתן ואף מומלץ לטפל במצבך בעזרת מספר שיחות עם מטפל/ת.

(הילדים מושפעים באופן ישיר מהקורה לך. לא מפתיע אותי הסיפור על בנך... בנוסף להיות כבן שנתיים, וזהו, כידוע, גיל אופייני לתחילת התנהגויות תוקפניות ו"בדיקת גבולות". עלייך להבין, שללא איזשהו ייצוב למצבך שלך, לא תוכלי להענות לבנך ולהוות בשבילו דמות סמכותית שתציב לו את הגבולות להם הוא זקוק בגיל זה.)

דאגי לעצמך. טוב שעשית את הצעד הראשון בספרך כאן על מצוקתך. אל תפסיקי. אל תתכנסי בתוך עצמך. קראי לעזרה, את זקוקה לה.

מקווה לשמוע ממך בעוד זמן קצר שמצאת את סוג הסיוע שמתאים לך,
דואגת לך...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T