איך מסבירים לבת ארבע על החיים ועל המוות? - הריון ולידה

אני מצטרפת לשאלתה של אנה,
איך מספרים לילדים שמישהו מת ,
יואב שאל אותי השבוע שאלות על אבא שלי:
מי זה אבא שלי?
איך קוראים לו?
איפה הוא?
אבי נפטר לפני 18 שנה, ולא כל כך ידעתי מה לענות ליואב, אמרתי לו שהיה לי אבא, וקראו לו אלישע, שזה אגב השם השני של יואב, ואמרתי לו שהוא נמצא רחוק ושומר עלינו.....
שרית,
אמא של יואבי הנסיך ורותם הנסיכה!!!

יום נישואין

אנה!!
ברוך שובך... המון זמן לא היית כאן... ואני רואה שקיירה כבר בת חודשיים... מקווה שיש לך הסתגלות נהדרת להיותך אם ל - 2...
... וזו באמת שאלה קשה... אבל חשובה מאד.
ראשית, תנחומיי הכנים... זה באמת עצוב...
אני חושבת שהכלל הראשון בהסברת מושג המוות לילדים הוא הכלל שאומר שזה קשור מאד (אם לא ממש תלוי) באיך שאת מרגישה ומאמינה לגבי המוות. לפעמים אנחנו רק יכולים להתפלא עד כמה ילדים קטנים מבינים ויודעים באופן טבעי (אולי מתוך מוות של חיית מחמד אהובה, אולי בגלל שפעם נתקלתם בציפור מתה על המדרכה ומי שהיה איתה התייחס: "הציפור מתה", אולי דרך זה שהיא שמעה על מישהו אחר שמת, או דרך ימי זיכרון, או פיגועים, תאונות דרכים... אנחנו יכולים רק להשתאות מהדרך שבה ילדינו הרכים משמשים כ"ספוגים" לקליטת מידע...)
ועדיין, כנראה שיש מצבים שבהם צריך להתייחס התייחסות קונקרטית יותר, כמו במקרה הזה שבו אתם שבים ארצה ודמות שלה היא מצפה - לא תהיה, או כמו במקרה שכתבה שרית, על שאלתו הישירה של יואב.
מדובר על 4 מרכיבים קוגניטיביים שנחוצים לילד כדי להבין את מושג המוות ומשמעותו:
• המרכיב הראשון הוא אי הפיכות - זו הבנה שהמת לא יחזור.
• המרכיב השני הוא סופיות - לדעת שמדובר על סוף החיים (ילדים רבים שואלים אם המת סבל, האם כואב או קר לו. ילדים בגילאים 5-9 מבינים את סופיות החיים אבל מתקשים להאמין שזה עלול לקרות גם להם).
• המרכיב השלישי הוא סיבתיות - חשוב להסביר את סיבת המוות משום שתמיד מה שמשאירים כפתוח לעולם הפנטזיה, הוא מפחיד ומאיים יותר, בסופו של דבר.
• המרכיב הרביעי הוא הכרחיות המוות - הבנה קוגניטיבית שבסופו של דבר כולנו נמות. וזה כרוך בהבנת המוות כתופעה אוניברסלית, טבעית ובלתי נמנעת, החלה על כל חי. במחקרים שונים המושג כולל גם את מרכיב הזיקנה - הקשור למושג מוות. תפיסת הזיקנה פירושה תפיסת הרצף הביולוגי של החיים (לידה-גדילה-הזדקנות-מוות). מושג זה קשור גם למרכיב הסיבתיות וגם למרכיב ההכרחיות.

מתוך הכתוב, ניתן להבין שהבנת המרכיבים של תפיסת המוות היא תהליך מתפתח בהתאמה לרמת הבשלות הרגשית והקוגניטיבית התואמת גיל. שיאה של הבנת המוות קורית בדר"כ לא מוקדם יותר מגיל ההתבגרות...
עדיין, ניתן ובמקרים המתוארים על ידכן ("היעלמות" קרוב משפחה שלו מצפים, ושאילת שאלות ממוקדות) אף רצוי להתייחס למוות כחלק מתהליך החיים.
אני חוזרת לתחילת דבריי - איך את מרגישה ומאמינה לגבי המוות. לגבייך אנה, הייתי מסבירה באופן כללי על הזיקנה והמחלות הנלוות לה (מה סיבת המוות המדויקת? רלוונטי לציין לגבי מחלות רק אם היא נפטרה ממחלה) - ולא מעמיסה במידע. דברי איתה בתשומת לב ומתוך רגישות, וראי כיצד החומר נקלט. במידה והיא ממשיכה לשאול - המשיכי לענות.
לגבייך, שרית, בהחלט הייתי עונה על שאלותיו, שוב, בלי להעמיס במידע. הוא שואל שאלות ממוקדות - וזה טוב. התייחסי אליהן. לגבי השאלה "איפה הוא?" - שאלה חכמה מאד...
שימוש בתשובה: "אבא/סבא/סבתא עלה/עלתה לשמיים" היא לעניות דעתי תשובה מבלבלת. אני יודעת שהרבה אנשים המנסים להסביר את מושג המוות לילדים משתמשים בתשובה זו.
ניתן לתת הסבר לגבי בית הקברות. ידוע לי שהשאלה לגבי גיל כניסת ילדים לבית קברות היא שאלה שמאד תלויה באמונה של האדם. יש כאלו שלא מכניסים ילדים לבית הקברות. אף אני חושבת שאין בכך טעם, כאשר מדובר על גיל צעיר מאד, ובמיוחד כאשר אין מדובר על קרבה ראשונה (אמא/אבא/אח/אחות). גם לגבי ילד בן 10 - ניתן להכניסו, אבל בליווי מבוגר שיהיה צמוד אליו.
לכן, לא אמליץ על כניסה לבית קברות וביקור בקבר בגילאים אלו. אבל, בהחלט ניתן להסביר: "את הגוף של סבא/סבתא שמו באדמה, והוא/היא נחים שם, במקום מיוחד שקוראים לו: 'בית קברות'" כך הילד מבין כי המת לא "מתאדה" ולא שוכחים אותו, ובכל פעם שרוצים ניתן לבוא לבקרו.
ולבסוף, חשוב - להזכיר ולדבר על האדם המת בכל מעגלי החיים וע"י כך הילד יחוש שהאדם שמת עדיין איתו.

שלא תדעו צער נוסף לעולם
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T