שלום - הריון ולידה

היי ,
את מתארת "סכסוך על רקע כספי".
עד כאן טוב ויפה, קורה המון, גם אצל הטובים ביותר בינינו...
אבל ההמשך קצת לא מובן לי:
..."כי מי יודע אם הם יעשו זאת שוב..." - את מה?...
למה צריך להיות (לדעתך) "שינוי התנהגותי" אצל בתך, וכזה שהגננת תשים אליו לב?...
האם קרה משהו שאמור להשאיר צלקת אצל בתך?...
"האם יש טעם לדבר איתה על זה?"... - שוב, לדבר על מה?...

תראי, על פניו, את כותבת בהודעתך על מצב מאד רגיל (אם כי מכאיב ומאכזב, אין לי ספק בכך) שקורה במשפחות הכי טובות - סכסוך. בין הורים לילדיהם, בין אחים לאחיהם, בין אחיות לגיסותיהן, וכל שאר הוריאציות. הנושא (בין אם כספי או לא) הוא לא העיקר כאן. מן הסתם, סכסוך גורם לריחוק גם בין הנפשות שהיו הכי קרובות ויקרות לפני קרות הסכסוך. בדר"כ - הסכסוך קורה, מתקיים ונפתר בין המעורבים בו, שהם אנשים מבוגרים. תמיד רצוי שלא לערב ילדים במצב זה - אבל מובן שלא תמיד זה ניתן ומתקיים.

עם זאת, אני מבינה מבין דברייך שייתכן וקרו דברים נוספים (?...) שהרי את משתמשת במילים "צלקת", "שינוי התנהגותי", "יעשו זאת שוב", "לדבר איתה על זה"...
הייתי רוצה להבין למה את מתכוונת כשאת כותבת "זה"?
שוב, על פניו, מדובר בריחוק על רקע סכסוך במשפחה. טראומות, צלקות ושינויים התנהגותיים לא קורים בעקבות היחשפות של פעוטות לסכסוכים משפחתיים בהם מעורבים הוריהם.
אלא אם כן קרו סיטואציות בהם הפעוטות נחשפו ונפגעו באופן ישיר מהתנהגותם של הצדדים המעורבים, ואז יש טעם באיזושהי התערבות, בהתאם לסוג הפגיעה שחווה הילד.
מדברייך לא ברור לי האם אכן מדובר על פגיעה כתוצאה ממעורבות בסכסוך בצורה כלשהי, או שאת מביעה דאגה מהריחוק שנכפה על הילדה כתוצאה מהסכסוך.
אשמח אם תכתבי יותר,


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

'יעשו זאת שוב'- התכוונתי שאם הכל יסתדר ויחזור לקדמותו, אז אולי הם עלולים שוב לנתק איתה קשר בגלל X סיבות אחרות...
שינוי התנהגותי- לא 'צריך' להיות, אבל אולי אני מגוננת מדי ורוצה לוודא באמת שהיא לא נפגעת (מדי)
אני לא יודעת אם זה צריך להשאיר צלקת, אבל אם אני בוחנת את חיי אז כן, אני מצלוקת ממערכות יחסים שונות- לטוב ולרע. בסופו של דבר מי שאני זה בזכות החוויות שעברתי.
'לדבר על זה'- התכוונתי האם יש טעם להסביר שסבא וסבתא לא נמצאים כי יש איזה ריב ברקע.

אני מקוה שהבהרתי את עצמי כראוי
ואולי אני סתם פורקת ואין בעצם מה לפרוק?

היי
אני מבינה...
הורייך הם אלו שניתקו את הקשר, ואת חוששת לגבי היחסים בעתיד, שמא יקרה דבר זה שנית...
באמת לא נעים...
בעיקר בגלל עירוב הילדים בסכסוך שכלל אינו נוגע להם... ואת צודקת בתחושתך שיוצאת ללב הילדה, בידיעתך שהניתוק מהסבא והסבתא אליהם הייתה קשורה ונהנתה ממערכת יחסים מכילה איתם - ישפיע עליה, בצורה זו או אחרת.
אני לא חושבת שאת "פורקת ואין מה לפרוק". את מביאה את מחשבותייך והתלבטויותייך בקשר למערכת יחסים מאד משמעותית בחייך - שעלתה על שרטון. ואין לגיטימי מזה...
תראי, כמו שכתבתי לך קודם, המצב הרצוי והאופטימלי הוא שגם בסיטואציות קשות ומכאיבות של סכסוכים וריבים מאד לא נעימים במשפחה - הילדים יישארו מחוץ לתמונה. זה דורש החלטה חזקה, שיתוף פעולה של כל הצדדים ועקשנות לעמוד בכך. ברוב המקרים שאני מכירה - זה לא כל כך מצליח...
ברב המשפחות הילדים הם מעין "חומת המגן האחרונה", וברגע שחלה איזושהי פגיעה בהם (פגיעה רגשית, בניתוק למשל, בדיוק כפי שאת מתארת) הסכסוך עלול "לעלות מדרגה" ולהיות אפילו יותר קשה מקודם.... או לחילופין - להוות מעין גבול שאותו לא חוצים, וברגע שהגענו אליו - חל שינוי. זה יכול להיות נקודת מפנה - לכאן (התדרדרות נוספת ביחסים) או לכאן (נקודת שינוי ותחילת שיפור ביחסים).
מי שיחליט על כיוון המפנה, הם אתם - המבוגרים.
ובינתיים... יש מצב נתון שבו קורים דברים במציאות שלכם כמשפחה ובמציאות חייה של הילדה.
את צודקת בכך שהיא בוודאי שמה לב בצורה כזו או אחרת, ש"משהו" קורה במשפחה. את הרי אומרת שלפני הסכסוך הורייך היו חלק חיובי ונרחב מחייה... ומספיק שכיום הם לא מהווים חלק כ"כ נרחב, כדי שהיא תחוש ש"משהו" השתנה...
עם זאת, אני מזכירה לך - היא בסה"כ ילדה בת 3.
אין טעם לערב אותה, לדעתי, ע"י מתן הסברים לגבי הריב ותוצאותיו ("סבתא וסבתא לא נמצאים כי רבנו"... וכיו"ב), שהרי רמת ההבנה הרגשית והקוגניטיבית שלה היא עדיין רמה של... ילדה בת 3.
הפתרון נמצא, לתחושתי, בהתעקשות על שימור היחסים (גם אם אלו יהיו יחסים מינימליים בשלב ראשון) בין הילדה לסביה. לכי עם הילדה שלך והיי קשובה לה ולצרכיה. אם היא מבטאת איזשהו צורך לקרבה עם הסבא/הסבתא, למשל בשאלות: "איפה סבתא?" "אני רוצה את סבתא" ועוד מהסוג הזה, ניתן להציע לה: "את רוצה לדבר עם סבתא בטלפון?" - להרים טלפון, ולתת להן לדבר.
שדרי את להורייך את הצורך של הילדה בנוכחותם בחייה. אני מאמינה שכשהם יראו שאת עושה צעדים לקרבה עבור הילדה, הם ישתפו עם זה פעולה. הרי ילדתך היא נכדתם... וככל הנראה גם הם מרגישים בחסרונה...
את הסכסוך ביניכם נהלו ופתרו ברמה שלכם - של המבוגרים.
הקשר בין הסבים לנכדים נמצא ברמה אחרת לגמרי, ושם הוא צריך להישאר. עשי צעדים כדי לשמר קשר זה, ברמה אליה הוא מתאים.
בהצלחה מקווה שסייעתי.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T