אובדן היריון - הריון ולידה

שלום לכולן,
לפני חודש וחצי נאלצתי לעבור הפסקת היריון בשבוע 34. בסביבות שבוע 23 במעקב גדילה של העובר גילו שיש לי ריבוי מי שפיר קל, עברתי סדרה של בדיקות לגלות ממה נובע הריבוי והבדיקות לא הראו שום דבר חריג, הרופאה שלי הייתה מאוד אופטימית ורק המליצה על המשך מעקב. בשבוע 30 שוב הייתה עלייה במי השפיר ונשלחתי לבית חולים לבירור, שם התברר כי כבר החלו לי צירים או יותר נכון צירונים אך גם שם הרופאים לא חששו מריבוי מי השפיר ולאחר כמה ימי אשפוז שחררו אותי הביתה עם כדורים להפסקת צירים. כדי להרגיע את החששות עשיתי גם בדיקת מי שפיר שגם היא יצאה תקינה. אך הריבוי המשיך לעלות והגיע לריבוי שכבר נחשב קריטי,הבטן שלי הייתה ממש ענקית הרחם היה מאוד מתוח והתאים לשבוע 40 למרות שהייתי בשבוע 34. ואז החליטו בבית החולים לבצע לי סקירה מכוונת (למרות שכבר עברתי אחת כמה שבועות לפני והסקירה יצאה תקינה). באותה סקירה קבלתי את החדשות הקשות והכואבות ביותר בחיי, הרופא הסביר לי כי לעובר יש מומים מורכבים מאוד במוח ובמערכת העיכול והוא ממליץ מאוד להפסיק את ההיריון. אין דרך לתאר את הכאב הזה עדיין אין לי ילדים ההיריון הראשון שלי הסתיים בשבוע 9 לאחר שלא היה דופק לעובר, והפעם כשכבר הגעתי לשבוע כל כך מתקדם הציפייה וההתרגשות היתה כל כך גדולה רק כמה ימים לפני כן הלכתי יחד עם בעלי להזמין ריהוט ועגלה כסא לאוטו, הייתי שבורה... קיוותי שלפחות החלק הפיזי בתהליך הכל כך קשה של הפסקת היריון יהיה קל אבל זה לא קרה. הדיקור ללב העובר ארך יותר משעתיים והיה כואב מאוד עד שהיו צריכים לתת לי טשטוש בגלל הריבוי במי שפיר. גם הלידה ארכה המון שעות והייתה כואבת ומייגעת. אך החלק הכי קשה היה לשמוע מהידרים הסמוכים בכי של תינוקות שרק נולדו ולדעת אצלי זה לא עומד לקרות...
עבר מאז חודש וחצי אני משתדלת להביט קדימה ועטופה באהבה ותמיכה של משפחה וחברים אבל זה כל כך קשה וכואב אין יום שעובר שאני לא נזכרת במה שעבר עליי וגם מאוד פוחדת מהעתיד.

מצטערת אם ציערתי כאן משהי הייתי חייבת לספר במיוחד כשראיתי שקיים פורום כזה