היי הדסי
,
אנו מפתחים את חוש האחריות שלנו ברגע שבו עלינו לדאוג לעצמנו.
אם...
את מתזכרת אותה 5 פעמים למלא מים בבקבוק לביה"ס - את לוקחת ממנה את האחריות.
אם... במשך כל השבוע
את מבקשת ממנה לקחת את הדברים לחוג לאוטו - את לוקחת ממנה את האחריות.
אם... ביום של החוג
את רואה שהדברים לא באוטו, ו
את רצה הביתה להביא - את לוקחת ממנה את האחריות.
הבנת?...
כן... זה עד כדי כך פשוט.
בהחלט ניתן לתזכר... פעם אחת. לא 5 פעמים, לא 3 פעמים. פעם אחת. "חמודה שלי, נדמה לי שלא מילאת מים בבקבוק למחר לביה"ס... אני חושבת שכדאי שתמלאי עכשיו. יהיה חם מחר/תהיי צמאה"... וכד'. זהו ולא יותר מזה. שכחה?... לא נורא. אני לא חושבת שקרה שילד היה עד כדי כך צמא במסגרת החינוכית שבה הוא נמצא עד כדי נזק גופני... (ובכל מקרה בכל ביה"ס יש ברזיות וקולרים.) ומקסימום - תשכח פעם אחת, פעמיים או שלוש, וזה יהיה לה חסר? אז היא לא תשכח יותר...
כך גם לגבי הדברים האחרים. שכחה את הדברים לחוג, או לחילופין - הדברים לא נמצאים כי לא "התחשק" לה לרוץ הביתה ולהביא? (והרי היא התרגלה שאת היא זו שרצה הביתה להביא...) - אני חושבת שפעם אחת או פעמיים של התמודדות מול מדריך או מדריכת החוג ומבטי הילדים האחרים על חוסר הדברים שלה - ילמדו אותה שלא כל כך משתלם "לשכוח" את הדברים או להתעצל לרוץ ולהביא אותם...
דבר נוסף הוא דוגמא אישית (כן, שלך.). האם את לוקחת איתך בקבוק מים לעבודה? אוכל? זוכרת למלא דלק באוטו? כשצריך להביא דברים לביה"ס (החל מכסף לפעילות כלשהי וכלה בחולצה לבנה לטקס יום הזיכרון) וזוהי אחריותך כאמא האם מישהו מתזכר אותך עד כלות?...
נהלי איתה שיחה על כך, והראי לה מהצד שלך מה היה קורה אם כל הזמן היו צריכים לתזכר אותך, ובסוף היית שוכחת... דברי איתה על המצב של אי דאגה לאוטו, למשל. אפשר להתקע באמצע הדרך, לא להיות מסוגלת להזיז את האוטו, ועד לתאונת דרכים, חלילה. הסבירי לה שלכל אחת מאיתנו יש דברים שהם באחריותו. האוטו שלך הוא באחריותך, התפקוד התקין בחוג שלה הוא באחריותה, כמו"כ היא אחראית לכך שיהיה לה בקבוק מים מלא ליום הלימודים הבא...
בהצלחה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T