ילדי כח וילדי תשומת לב - הריון ולידה

היי נטלי ,
עשיתי חיפוש זריז בספרות מקצועית על מושגים אלו, ולצערי לא מצאתי...
כמו"כ, איני מכירה מושגים מקצועיים המתארים התנהגויות/מצבים/תכונות אופי או מאפיינים אישיותיים בשם: "ילדי כח" ו"ילדי תשומת לב".
מה שכן, אני מכירה תיאוריה מתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית/החינוכית המסבירה אסטרטגיות לניהול קונפליקטים בין הורים לילדיהם ובין ילדים לבין עצמם, עפ"י עקרונות נלמדים של כפייה וכוח, לעומת משא ומתן.
קיים מחקר יפה (שנעשה בערך לפני 10 שנים) שמתאר בדיוק נקודה זו, שנחקרה במחקר. המחקר נקרא: "אסטרטגיות של הורים לניהול קונפליקטים עם ילדיהם ואסטרטגיות לניהול קונפליקטים של ילדים עם חבריהם". במחקר מתואר כיצד נבחנו דרכי ההתמודדות של הורים מול ילדיהם (נעשתה גם הפרדה בין דרכי התמודדות מול בנים, לעומת דרכי התמודדות מול בנות, והשפעתם של דרכי ההתמודדות על כל אחד מבני שני המינים) בכל מיני קונפליקטים, וכיצד דרכי התמודדות אלו הועברו ע"י הילדים להתמודדות במגוון קונפליקטים עם בני גילם.
אנסה לתת כאן את עיקרי המחקר: המחקר כלל את הגילאים שנתיים, ו - 6 שנים, אצל אותם ילדים. ז"א, שהחוקרים צפו על הורים וילדיהם בגיל שנתיים, ופגשו וראיינו את אותם הורים וילדיהם - גם בגיל 6.
במחקר זה נבדקו דיווחים של אימהות ואבות על אסטרטגיות של ניהול קונפליקט (כפייה או משא ומתן) עם ילדיהם, דיווחים של ילדים על אסטרטגיות לניהול קונפליקטים עם חבריהם ורמת ההסתגלות והכשירות של הילדים כפי שהוערכה על ידי ההורים. 42 אמהות, 28 אבות וילדיהם בני השש רואיינו לגבי ניהול הקונפליקטים שלהם. בגיל שנתיים נערכו תצפיות של האמהות וילדיהן.
היה קשר בין שיטות הכפייה של הורים לבין ניהול משא ומתן על ידי האבות. להתנהגות של האמהות, כאשר הילד היה בן שנתיים, היה קשר ליכולת המניפולציה, המשא ומתן, ההחצנה והכשירות החברתית של הילד.
לגבי בנות, שיטות הכפייה כפי שדווחו על ידי ההורים או ניצפו בתצפית, היו קשורות לכשירות נמוכה יותר, שיטות אי כפייה בניהול קונפליקטים עם עמיתים והפנמה רבה יותר של בנות אלה. קבלת מרות או התנגדות למרות בגיל שנתיים ניבאו התנהגות עם עמיתים, הסתגלות וכשירות בגיל שש, עם הבדלים בין המינים.
פיתוח כישורים להתמודדות עם קונפליקטים היא משימה התפתחותית חשובה עבור ילדים, משום שהם מבלים זמן רב עם חבריהם. למרות שישנם גורמים רבים המשפיעים על מערכות היחסים בין הילדים, ההורים מהווים גורם מרכזי ומלא עוצמה בעיצוב מערכות יחסים אלה (Kochanska 92). עפ''י השקפתם של שאנץ והוברט (1989) לקונפליקטים במשפחה יכולות להיות השפעות יעילות או בלתי יעילות על התפתחות הילד, תלוי באסטרטגיות שננקטו לפתרון הקונפליקט.

תוצאות המחקר:
1. באופן צפוי – אופן פתרון הקונפליקט בין הורים וילדים מעצב ומשפיע על אופן פתירת הקונפליקט בין ילדים לילדים. כפייה מביאה לכפייה, פשרה סוללת דרך לפשרה. ילדים שחוו את הקונפליקט עם הורים שהיו מסבירים, מדריכים, מתפשרים הינם בעלי הסתגלות חברתית טובה יותר בגיל 6. כאשר יתקלו בקונפליקט עם חבריהם יפתרו אותו בדרך של הסבר ומו''מ.
2. באופן אירוני, אך צפוי – ילדות אשר הוריהן השתמשו בכפייה במהלך קונפליקט עימן הציגו פחות התאמה והתנהגות כפייתית יותר. ההורים הגדירו ילדות אלו כפחות חברותיות, האבות הגדירו אותן כמופנמות יותר.
הילדות ציינו שהן נמנעות מקונפליקט עם חברותיהן בגיל 6, אך לצד הימנעות מהקונפליקט ישנו גם הצד של פתרון הקונפליקט והשגת צורכיהן ומטרותן בדרך נסתרת. השגת המטרות בדרך גלויה אינה נפוצה כלל בקרב ילדות בנות 6. (להורים כפייתיים).
3. ילדים בנים נכנעים וצייתנים מתגלים בגיל 6 כמופנמים יותר.
4. בנות נכנעות מתגלות בגיל שש כפחות מופנמות. (מבנים).
5. ציות אצל ילדים וכניעה מלווה במחיר רגשי משום שהילד מאבד מהאוטונומיה ומהעצמאות. ילד שפועל בחופשיות יותר ואינו כנוע וצייתן אינו סובל ממחיר רגשי כזה ויתכן שהדינמיקה לפעילות חופשית נבעה ממה שהפנים מהתנהגות הוריו.
6. בנות נוטות לנהל יותר משא ומתן, להתפשר, להסביר בעת קונפליקט מאשר בנים.


צר לי, אך איני מכירה יותר מכך - ולא אנשי מקצוע המייעצים עפ"י שיטת חינוך זו. האם שיטת החינוך הזו אכן מחלקת את הילדים לכאלו הפועלים ע"פ "כוח" ולכאלו הפועלים ע"פ "תשומת לב"? במידה וכן, אני מסתכנת ואומרת שזה נשמע לאוזניי כמו קצת "לרדד" את ההווייה האנושית הילדית השלמה...
הרי הילד וכל הווייתו ופועלו מכילים קצת יותר מאשר אינטרסים ומעשים לפי עקרון ה"כוח" או "תשומת הלב"...
בכל מקרה, בכל ענייני התנהלות מול ילדים ורצון ליותר התאמה והבנה מול הקטנים, אני תמיד ממליצה להיוועץ באנשי מקצוע. במכון אדלר (למשל) מתקיימות סדנאות הורים כמעט בכל נושא התפתחותי-חינוכי, וקיימת התאמה ורלוונטיות לגילאים שונים, מהגיל הרך ועד לגילאי ההתבגרות ואף מאוחר יותר.

בהצלחה חמודה!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה על האינפורמציה

שמחה שמצאת את המחקר כמעניין!
שמחתי ללמוד משהו שלא הכרתי! למרות שידוע בחינוך ילדים שהתנהגויות מצד הילדים מעוררים בנו ההורים מגוון של רגשות שבתורם יוצרים תגובה אצל הילד... וחוזר חלילה. זוהי הדינמיקה המיוחדת בין הורים לילדים - בין כל הורה לכל אחד מילדיו.
אבל שמחתי להכיר מושגים חדשים וגישה חדשה...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

וואי, ברור!! זה בדיוק שילה-
בכור, עקשן, אנחנו כל היום בהתנגחויות, והוא מסרב להבין שאנחנו אלו שקובעים את הכללים בבית ולא הוא..
אם את מוצאת עוד חומר על ילדי כוח, תעדכני אותי בבקשה..

=) עמית