שרון שלום - הריון ולידה

היי מירב ,
את כותבת שקשה לך לסמוך על מישהו אחר שישמור על ליאן, ומציינת את אמך, אחיך, גיסתך...
ומציינת שהיא תכנס לגן באוקטובר הקרוב. האם הקושי לסמוך על אחרים שיטפלו בליאן כולל גם את צוות הגן אליו היא תכנס באוקטובר, או שהקושי ממוקד בעיקר באחרים שציינת, ובפרט נוסף שציינת, שהזמן הזוגי שלך עם בן זוגך לוקה מעט בחסר מאז שנולדה, בשל הקושי ב"לסמוך" (על אמך, אחיך, גיסתך)?
אני יכולה לומר לך שהרבה אמהות (ובפרט כאלו שהן אמהות בפעם הראשונה. אני מניחה שליאן היא בכורתך?...) מרגישות קושי זה שאת מתארת. הוא נחשב למן קושי "טבעי" - חלק ממהלך החיים כאימהות שהן גם נשים עובדות, ובעלות תחומי עניין ועיסוק שכוללים לא רק את הטיפול בילד.
אני חושבת שהדבר המאיים ביותר היא ההרגשה שהבועה שנוצרה במהלך השהייה האינטימית יחד (את, בעלך, והילדה) עומדת להתנפץ, ועל הקשר הבלעדי את-בעלך-ליאן "מאיימות" דמויות חדשות (צוות המעון? אמך, אחיך, גיסתך...) והשליטה המלאה בכל מה שקורה עם הילדה בכל רגע נתון מתערערת.
הייתי רוצה לתת לך את דרך הסתכלותו של פסיכואנליטיקאי חשוב מאד בדורנו, שחקר וכתב הרבה על הקשר בין התינוק/הילד לאמו, ועל הפרידה ההדרגתית מהסימביוזה שבקשר זה:
"הפסיכואנליטיקאי דניאל שטרן טוען, שעם הולדת התינוק הראשון משתנה ארגון המערכת הנפשית של האם, ונוצרת מערכת שונה של נטיות רגשיות, תקוות, פחדים ומשאלות. למערכת זו הוא קורא "הקונסטלציה האימהית" והיא נמשכת בין כמה חודשים לכמה שנים. תקופה זו היא הציר המארגן את החיים הרגשיים של האם, וכשהגיע הזמן להיפרד מן התינוק, האם שואלת את עצמה אם תוכל ליצור מערכת תמיכה מתאימה על מנת לשמור על הקיום של תינוקה. בתחילה נכנס לתמונה האבא, ואחר כך המטפלת. המעבר מהדיאדה המושלמת אם-תינוק וניפוץ הבועה גורר קושי רגשי, ואם האם חווה את הפרידה כטראומטית, התינוק יחוש זאת ויחווה חוויה דומה. אם האם תצליח לבצע טרנספורמציה ולשוב לזהות העצמית שלה, לחזור להיות במקביל לתפקידה כאם גם אשת קריירה ואישה לבעלה, הפרידה מהילד תהיה בריאה יותר. עיתוי הפרידה אינו האלמנט החשוב, אולם ההתכוונות והמוכנות אליה - היא החשובה".
הדגשתי באדום משפטים חשובים. נשמע מדברייך שאיכשהו, עם התאמה בזמנים של שניכם (את ובעלך) הצלחתם עד עתה להסתדר ללא מטפלת או מעון, למרות ש(אני מניחה) שחזרת לעבודה אחרי לידת ליאן, עד הצהריים (אז את מחליפה את בעלך). אני מניחה שתחווי קושי דומה לזה שאת חווה כשאמך, אחיך או גיסתך אמורים לשמור על ליאן כיום, כשתכניסי את ליאן למעון באוקטובר.
ה"טרנספורמציה" בחזרה לתפקידי האישה העובדת והאישה לבעלך מלבד תפקידך כאם היא טרנספורמציה חשובה הן לבריאותך הנפשית, והן לבריאותה הנפשית של ליאן.
לדעתי, ההרגל הקיים של שנתיים (מאז לידתה) הוא לא משהו שניתן להפסיקו בפתאומיות. כדאי לאמץ איזשהי התנהלות רגועה בבקרים (אם זה אפשרי - את או בעלך) כשמתעוררים בבוקר זורמים עם הילדה, אפשר לשחק יחדיו, להתעכב ככל העולה על רוחכם (ויכולתכם), ולהיות יותר גמישים בשעת היציאה מן הבית לכיוון המעון. שהכל ייעשה ב'איזי', בנועם ובלי לחץ.
עם זאת, קחי בחשבון שגיל שנתיים הוא תקופת השיא של חרדת הפרידה והילדה תתקשה להיפרד (ככל הנראה...). ייתכן שלא תאמין לכם כשתבטיחו לחזור והיא עלולה לבכות ולהיצמד אליכם כשתנסו לצאת מן הדלת (בגן החדש). יש לגלות הבנה, אך להיות תקיפים והחלטיים. אחרי שיצאתם, אל תחזרו מיד, אלא אם כן אתם מתכוונים להישאר איתה או לקחת אותה איתכם להמשך היום.
ובכל מקרה, בהצלחה. אני מאמינה שהתקופה הראשונה תהיה לא ממש קלה - לא לה ולא לך. עם זאת, זיכרי - את היא האם. ההחלטה בידייך. כפי שכתבתי לך בתוכן דבריי - ככל שאת תהיי יותר שלמה ובטוחה עם מה שאת עושה - בטחונך ושלמות החלטתך יעברו לליאן, ויהיה לה קל יותר. וככל שיהיה לה קל יותר - הרי יהיה גם לך... וראי את המעגל הסגור שממשיך ומתקיים ביניכן...
בהצלחה
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

אם לא אכפת לך אתייחס גם אני - אבל ממש לא מהפן המקצועי אלא האישי שלי ושלנו, כמשפחה.
כשמעין נולדה לפני 3 שנים וכמה חוד' הפכה אותנו ובעיקר אותי להורה במשרה מלאה.
היא התחילה ללכת לגן בגיל שנה ו-9 חוד'.
לדעתי, דווקא בגלל שנכנסה לגן בגיל מאוחר יחסית זה היה השלב הכי נכון לה (וגם אחותה תיכנס באותו גיל לגן) היה לה כבר מספיק בטחון בהוריה לא היו לה קשיי פרידה מהיום הראשון.
בקשר לבייבי-סיטר - את מעין הסכמתי ועודני להשאיר רק עם אמא שלי או אחותי, הבעיה "השולית" שהן גרות רחוק. חמותי לעומת זאת גרה קרוב ומעולם לא השארתי אצלה את מעין לבד, את יובל לעומת זאת אני משאירה שם פעם בשבוע-שבועיים לכמה שעות וכולם מאוד מרוצים מהעניין, אבל לא אשאיר שם את מעין בלעדינו ולא אשאיר אצלם את שתיהן.
כשאימי מגיעה אלינו או אנחנו נוסעים להורי אנחנו בד"כ יוצאים.
החלטנו שבנתיים זה בסדר לנו להיות עבורן וכשאני רוצה לצאת אני יוצאת עם חברות, לאישי זה פחות חסר....
אנחנו מצליחים למצוא לנו את הזמן שלנו, אז לא יוצאים לסרט או מסעדה, אבל כן מצליחים למצוא את הזמן לשיחות ולביאור דברים וללהיות יחד.
ערג זוגי אפשר גם לעשות בבית - לפתוח בקבוק יין, לשבת יחד, אם יש מרפסת או גינה - בכלל נפלא.
ואם את מרגישה שממש חסר לך לצאת רק שניכם אז תבקשי מהאדם שאת הכי סומכת עליו להגיע כשהיא עוד ערה, לאפשר לה לשחק ולהיות עם מי שבחרת לפני השינה, להרדים אותה כרגיל ולצאת רק לאחר שהלכה לישון.
וכך - גם אם היא תתעורר היא תזהה ותכיר ותמיד אפשר לבקש לא לדבר אליה אלא רק לתת לה מוצץ/בקבוק או כל צורך שיש לה בד"כ.
ולפעם הראשונה - יוצאים ממש קרוב הביתה, כך שתרגישי שבצלצול טלפון אחד אפשר יהיה להזעיק אותך (למרות שכמובן לא יהיה בכך צורך ואם היא תבכה יצליחו להתגבר על בכייה והיא תרדם שוב).
והכי חשוב - את לא נוטשת אותה, את משאירה אותה עם אדם מבוגר שהיא מכירה והולכת לעשות טוב לשניכם - והרי ידוע שהדבר הכי בריא לילד זה שהוריו יהיו מאושרים.

שרון /לינבר

לי אין בעיה עם ההתמסרות הטוטלית לגבי האמהות לליאן
לינבר נכו ןאם רוצים אפשר לנצל גם בבית בין לבין לשיחות
או זמן זוגי

העניין הוא שההסביבה לוחצת וגורמים לי חהרגיש שאני מתנהלת לא נכון

אני באופן אישי נהנית שליאן איתנו
ליאן נסיכה שלנו 18/5/08

אם לך ולאישך המצב מתאים ונכון וטוב הייתי שמה פס ענק על החברה ועונה שכך טוב לכם וזהו.
אני מבינה מאוד שה"סביבה" רוצה שיהיה לך ולכם טוב, אבל אם זה לא נכון ולא מתאים לכם - אז זו השורה התחתונה. לדעתי האישית כמובן.

לבעלי חסר הביחד הבנתי זאת ממנו בדרך עקיפה אבל הוא זורם איתי כי הוא יודע ומבין את הקושי שלי

את צודקת שצריך לשים פס על הסביבה אבל אני חוששתץ שמה אני עושה טעות

אבל מצד שני מאוד קשה לי זה ממש חזק ממני

לגבי הגן של ליאן זה עדין רחוק ממני אז אני מאמינה שזה עדיי ןבהדחקה

גם פה השיקול להכנס אותה למסגרת הוא אך ורק לטובתה

מבחינתי שתשאר איתי אבל היא חייבת מסגרת חברה ילדים וכו....
ליאן נסיכה שלנו 18/5/08

מירבי ,
אני מצטערת חמודה, אבל אני לא כ"כ מבינה היכן הבעיה?...
מצד אחד, כתבת שתשמחי לקבל כלים להתמודד עם הקושי. מהודעתך הראשונה הבנתי שהקושי הוא להשאיר את ליאן עם אנשים אחרים חוץ ממך ומבעלך - ולכך התייחסתי.
מצד שני, כתבת שאין לך כל בעיה עם ההתמסרות הטוטאלית לאימהות לליאן, אך שהסביבה לוחצת וגורמים לך להרגיש שאת מתנהלת לא נכון.
מצד שלישי, חזרת לספר על כך שלבעלך חסר הביחד, והבנת זאת ממנו בדרך עקיפה, אבל הוא זורם איתך כי הוא יודע ומבין את הקושי שלך.
את מוסיפה לגבי הפרידה מליאן (למשל למסגרת הגן) שאת מבינה שזה יהה לטובתה (ואת אכן צודקת...), אך שאת מבחינתך היית משאירה אותה עוד בבית.
מהו הקושי שלך? (אם בכלל?...) להשאיר את ליאן עם אנשים מסוימים? להשאיר אותה באופן כללי עם אנשים שאינם את ובעלך? הביקורת שהסביבה מעבירה עלייך עקב התמסרותך הטוטאלית לאימהות? החוסר בזמן הזוגי - דבר שבעלך מעלה וגורם לך לחשוב על כך?...
נסי למקד קצת יותר כדי שיתאפשר לתת לך את הכלים שביקשת להתמודד עם הקושי (כרגע לא כ"כ ברור, לי לפחות, היכן הקושי...).
אני פה...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

היי שרון
באמת הנושא מורכב

וכנראה שאני עצמי מבולבלת

אנסה להבהיר את עצמי כך
בקשר לטוטליות עם ליאן לי באופן אישי אין בעיה אני נהנת לקחת אותה איתי לכל מקום אבללללללללללללל לגבי הפנאי שלנו כזוג לצאת ביחד לסרט לבית קפה לבד רק שנינו (זה בערך הענין) כבר לר קיים מהיום שילדתי בשיחה שהייתה לא מזמן פורום של משפחה בעלי עקץ ואמר שחסר לו הביחד
והסביבה בכלל לוחצת לגבי כך שאלמד לתת לשמור עליה
נראה כאילו נשאבתי לטוטליות לאמהות וישנה הרגשה אולי מבחינתי שזנחתי את הזוגיות מעט??????????

יש מי שישמור על ליאן כמו אמא שלי גיסתי אחי אבל קשה לי לשחרר
או לסמוך ...

מלבד בעלי אף אחד לא שמר עליה חמשל מס' שעות
לגבי הגן ברור שזה הכי נכון לה היא חייבת מסגרת וחברה ואני אעשה הכל כדי שיהיה לה טוב
אני לא יודעת אם הדרך שלי נכונה כי רב ההורים כן נותנים לסבתא/סבא/כו...
לכן ביקשתי כלים שאוכל להתגבר על הקושי......בלדעת לשחרר
מקווה שהבהרתי את עצמי יותר
ליאן נסיכה שלנו 18/5/08

היי ,
הבנתי.
"לדעת לשחרר" לאחר כמעט שנתיים של אימהות טוטאלית והתמסרות מלאה (תוך "ויתור" על תכני חיים זוגיים...) דורש איזשהו אימון...
דבר ראשון, אני רוצה להפנות את תשומת ליבך לזה: ..."מין הסתם לא בילנו ערב זוגי מאז שנולדה והאשמה היא אך ורק בי" - ותרי על רגשות האשמה. אני מבינה מדברייך הבאים, שייתכן שאת משווה את התנהלותך עם האימהות, לדרך התנהלותן של נשים אחרות. אין בהשוואה זו כל טעם. יש נשים ואימהות שהפרידה קלה להן יותר, ויש כאלו שלא. זה תלוי בכ"כ הרבה גורמים (בין היתר: דרך החינוך של האם ע"י הוריה שלה, מידת עצמאותה כילדה, מידת עצמאותה כיום, אילוצים שונים... ועוד.) שכלל לא רלוונטי להתחיל ולהשוות.
את מבקשת סיוע, וכבר כאן יש הבנה שלך שכנראה משהו לא "הולך חלק". המודעות והרצון לגרום לשינוי כלשהו (מתוך הבנה שיש "משהו" שמפריע לבעלך ומתוך מסרים מהסביבה) הם כבר גורמים משמעותיים בדרך לשינוי המקווה.
אני מציעה להתחיל לחולל את השינוי שיביא לשחרור הטוטאליות שבקשר בינך לבין ליאן ב - 2 מישורים עיקריים:
המישור שבינך וזוגך, לבינה, והמישור שקשור למשפחה המורחבת (אימך, אחיך...).
ביניכם כהורים לבין ליאן יש כמה דברים שניתן לאמץ: ביטחון ביכולת של ליאן להסתדר - חשוב שתאמרי/ו לעצמך/ם – ''זה קשה, אבל אני בטוחה שהיא תתרגל''. ילדים משקפים את רגשות החרדה של הוריהם, לכן ברגע שאנחנו נרגע - גם היא תהיה רגועה.
טקס פרידה - זו פעילות מוכרת החוזרת על עצמה ומשדרת לליאן (ולך) תחושת יציבות וביטחון. הטקס צריך להיות קצר: פגישה עם סבתא או עם דמות אחרת שתשמור על ליאן, נשיקה והבטחה שתחזרו תוך... כך וכך זמן... ופרידה.
בפגישה המחודשת בסוף הפרידה ביניכם – אל תבטיחו לה ממתקים, צעצועים או כל שוחד חומרי. לבנייה הטובה של מערכת היחסים ביניכם (וכך גם למערכת היחסים שמבוססת על אמון ביניכם לבין הדמות ששומרת עליה) הפרס הגדול ביותר לשתיכן (או שלושתכם) הוא שחזרתם אליה והיא חזרה אליכם בסוף הפרידה.
במישור הקשור למשפחה המורחבת ולדמויות שישמרו על ליאן, ניתן בהחלט לשתף אותם בקושי האמיתי שלך לשחרר. לא "בצחוק", לא ב"עקיצות" אלא מתוך הבנה אמיתית בכך שקיים פה קושי, והוא אמיתי ומטריד לגמרי... אמרי להם שאת מעריכה מאד את הנכונות והרצון לשמור על ליאן כדי לאפשר לכם את הזמן הזוגי החשוב כל כך, אך שאת גם מבקשת את שיתוף הפעולה והסבלנות שלהם בזמן שאת מתמודדת עם הקושי בלדעת לשחרר ולסמוך עליהם... (זה יכול להישמע קצת מעליב... אני סומכת עלייך שתדעי להבהיר להם שמדובר על קושי אישי שלך, ולא מתוך חוסר אמון בהם וביכולת שלהם לשמור על ליאן ולהעניק לה את הטיפול המיטבי בזמן שאת ובעלך לא בסביבה.) אמרי להם שאת תתקשרי כדי לשמוע מה קורה עם ליאן כל... (שעה? שעתיים?) אמרי להם שאת כרגע סומכת עליהם - בין אם מדובר באדם אחד או במספר מצומצם של אנשים (רק אימך? רק אימך, אחיך וגיסתך?) ומביעה רק בהם אמון, ולא באנשים אחרים, וחשוב לך שאמון זה לא יופר (ז"א, שאם את סומכת רק על דמות אחת, למשל אימך, אם יקרה מצב שיום אחד היא תעביר את הטיפול בליאן למישהו אחר, למשל אחיך, ללא ידיעתך - זה יערער את בטחונך...). עם הזמן, מאד יכול להיות שתוכלי לפתח אמון ובטחון גם באנשים נוספים. כרגע חשוב להתחיל לבנות את הבטחון והאמון, בקשר לשמירה על ליאן, עם דמות אחת. לאמון שאנו נותנים, במיוחד כשזה מקבל חיזוק מהסביבה - יש נטייה להתרחב.
קיבעו זמן מוגדר לחזרתכם - ועימדו בו. זה יתן מסגרת זמן מוגדרת ללכתכם ולשובכם ויעזור לפתח את הבטחון גם ב"מרווח" הזמן שבין 2 הקצוות - לכתכם, ושובכם.
בהצלחה, ואשמח אם תעדכני לאחר היציאה הראשונה שלכם והשארת ליאן

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרון

תודה על ההכוונה אני מקווה כי אכן בקרוב איישם את דבריך

תודה רבה
ליאן נסיכה שלנו 18/5/08

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T