היי, לגבי מחר... - הריון ולידה

לפנינו יום הזכרון לשואה ולגבורה, כחלק משרשרת אירועים שיחולו בשבועיים הקרובים: יום הזכרון לשואה ולגבורה, יום הזכרון לחללי צה“ל ויום העצמאות - שלושה ימים קרובים מאוד אחד לשני, מהולים בעצב ובשמחה יחדיו, הם מתערבבים בתודעת הילדים ומבלבלים אותם גם במציאות בה הם חיים.
וכמו בכל שנה, ביום שני 12.04.10 (מחר) - נעמוד דום לכבוד יום הזכרון לשואה ולגבורה. מכיוון שנושא כאוב זה מעורר גם מבוכה וגם רתיעה, מבוגרים רבים בוחרים לעבור זאת בשתיקה. אבל הילדים שלנו חשופים דרך הצפירה ואמצעי התקשורת, הטלוויזיה מקרינה תמונות ומראות שלעיתים קשים מדי לילד הרך, ולכן קשה לעבור בשתיקה - ללא הסבר.
לא מומלץ לספר את תיאורי הזוועות שקרו. הדבר עלול לגרום לפחד ולחרדה ”אולי זה יכול לקרות גם לי?!“. ניתן לספר פרטים שהילדים מבחינה התפתחותית - רגשית מסוגלים לקלוט.
ניתן לספר את הסיפורים: ”צ‘יקה הכלבה בגטו“ ו“מה קרה בשואה? ”, "המגירה השלישית של סבא" וישנם עוד סיפורים שמתאימים לגילאי 3-4. הסיפורים משלבים מושגים כמו: גטו, טלאי... בסיפור ("מה קרה בשואה" למשל, שהוא סיפור בחרוזים שנכתב ע"י ניצולת שואה שהיא פסיכולוגית ומנחה גננות ומורות על העברת נושא השואה בגילאי הגן וביה"ס היסודי) יש מומנט הגבורה וההישרדות והסיום האופטימי המוביל אותנו ליום העצמאות—בנין והקמת מדינת ישראל.
ברב גני הילדים מקימים פינת ”יזכור“ קטנה, מדליקים נר ועומדים בצפירה.
לילדים הנמצאים בבית, אני ממליצה להורים (בדר"כ אימהות, שנמצאות בשעות הבוקר עם הילדים) לא להירתע בגלל הצפירה, ולעמוד עם הילדים אתכן. מה שתשדרו להם, זה מה שהם יקלטו ויבינו. גם אם יש קושי ובכי - זה בסדר. הרי ימי זכרון הם חלק בלתי נפרד מחיינו... בהחלט ניתן לומר: "זה יום עצוב בשבילי... אני בוכה כי אני עצובה..." ולעבד את אוירת היום בעזרת הספרים.

שיעבור על כולנו יום משמעותי ולא קשה מידי...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T