גיל שנתיים פלוס הבעייתי - התמודדות - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • הי שרון,
    אוריקי שלי הנסיך בן שנתיים וחצי, חווה בגדול את גיל שנתיים האיום...
    לצערי, הוא גם לא מדבר ממש, אומר מה הוא רוצה בלי להרכיב משפטים, למרות שאני מבינה אותו ואנחנו מתנהלים יופי בבית- נראה לי שהוא מתוסכל מאוד.
    בתקופה האחרונה הוא פשוט עצבני וכועס כל הזמן, כמעט ללא סיבה, לפעמים כך סתם מבקש משהו - מקבל אותו ופשוט זורק ומתחיל לבכות, לנשוך ולהרביץ. וזה יכול להימשך לנצח !!! אני רוצה לציין שיש לי עוד תינוקת בת שנה וחודשיים שעכשיו דורשת ומקבלת יותר תשומת לב משהייתה קטנה, למרות שהפוקוס בבית הוא ברובו עליו.
    מאוד קשה לי ההתמודדות איתו. לצערי אני מבלה איתו רק חצי יום ( לאחר העבודה )ולפעמים יוצא שברוב הזמן שלנו ביחד אני כועסת ומענישה ולפעמים ממש צועקת עליו ( פשוט מתסכול - ואני יודעת שזה לא בסדר ) ואני ממש לא יודעת כבר איך להגיב, האם הדרך שלי נכונה או שאני עושה יותר נזק... הוא התחיל להרביץ לנו המווון. ניסיתי להיתעלם - וזה פשוט לא עוזר - רק מחריף את הבכי שאין לו סוף. ניסיתי לקום ולחבק - וגם כאן אני נתקלת הרבה פעמים בסירוב מצידו ולפעמים אני בכלל שואלת את עצמי האם זה נכון ? האם להתנהגות לא יפה צריך להגיב כך ? האם מכות = חיבוק ? ניסיתי את פינת העונש - הוא אכן יושב את הכמה דקות שאני מקציבה לו, אבל אחרי כמה דקות הוא שוב חוזר על מעשיו ומרביץ.
    ניסיתי להסביר, ניסיתי הכל ואני פשוט לא מצליחה לעלות על דרך המלך.
    מה עוד שבחג נעלמו להם המוצצים שלו ובגלל המצב אליו נקלענו גמלתי אותו ממוצץ ( עם הרבה חיזוקים וספר מתנה) אבל נראה לי שזה ממש החריף את המצב. האם להחזיר לו את המוצץ ? הוא גמול ממוצץ כבר מעל שבוע ומבקש לפעמים רק בלילה או כשהוא בהתקף עצבים, אבל לרוב כבר לא מבקש. אני ממש מרחמת עליו, אולי עשיתי טעות כשגמלתי אותו ממוצץ, אולי עם כל התסכול זה מה שמרגיע אותו ?
    אשמח לקבל כל עיצה משרון ומאמהות מנוסות אחרות. תודה
2 תגובות
עמוד 1
  • היי שני ,
    אני מתנצלת על התשובה המאוחרת...
    באמת נשמע שהוא חווה את גיל שנתיים (+) באופן מאד מובהק... (כן... תאמיני או לא... כולנו עברנו ועוברות את זה. ואוריקי שלך מתנהג כפי ש"מצופה" מגילו. כמה שזה נשמע הזוי... ) התקפי זעם, תסכול ו"עצבים" מאד מאד מאפיינים את הגיל הזה. הדרך המומלצת ביותר לנהוג בהתקף שכזה, היא הדרך שלגביה העלית סימני שאלה: החיבוק המכיל, המגונן מעצמו ומהסביבה, ובו בזמן - הקשוח. אני קוראת לו: "החיבוק האסרטיבי"...
    וככה עושים את זה:
    אל תכעסי או תענישי אותו בזמן התקף הזעם/כעס/עצבים/תסכול - הישארי קרובה אליו ואל תשאירי אותו לבד. החשש הגדול ביותר של הילד הוא לאבד את אהבתך כלפיו ולכן שדרי לו כי את שומרת עליו: קרבי אותו אלייך (כן, כך, כשהוא צועק, כועס, אולי אדום מזעם...) וחבקי אותו תוך שאת שומרת את ידיו בין ידייך. החיבוק צריך להיות עדין אך בו בזמן לא לאפשר לו את ההשתוללות חסרת הרסן של התקף הזעם...
    זהו בעצם הגבול שאת מעניקה לו. את שומרת עליו מעצמו ומעניקה לו את נוכחותך - שמגינה עליו.
    חשוב להבין כי התקפי הזעם אינם נעשים בכוונה ובמטרה להכעיס, לפחות לא בפעמים הראשונות. התפרצויות הזעם הינם דרכו של הפעוט לבטא את רגשותיו העזים. הוא מבוהל בעצמו מהתקפי הזעם ואינו פנוי לשמוע הסברים מפותלים והטפות מוסר...
    הדרך הטובה ביותר להפחית את התפרצויות הזעם היא להישאר רגועים ולהעביר לו מסר ברור כי את לא מתמוטטת לנוכח ההתקף. יהיה טוב לשקף לו את רגשותיו במשפט אחד קצר וברור: "אתה כועס מאד עכשיו"...
    בהמשך, עם שוך "ענבי הזעם" (ובזמן רגוע יותר) אפשר לדבר עם הילד בצורה רגועה ולא שיפוטית, להסביר לו בקצרה שישנן דרכים אחרות לפתור בעיות תוך מתן דוגמאות מעטות והתייחסות אמפטית לרגשותיו.

    אני לא חושבת שעשית טעות כשגמלת אותו מהמוצץ. ניתן להמשיך ולעבד את החוויה של הפרידה מהמוצץ בעזרת ספרים מתאימים. ספר טוב למטרה זו הוא "המוצץ הקופץ" שמתאר מוצץ שקפץ מילדה שכבר גדלה ואינה זקוקה לו יותר, לתינוקת שרק נולדה שנזקקה לו יותר מהילדה.

    מקווה שסייעתי...
    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
  • הי שרון,
    המוווון תודה. אני שמחה שנתת לגיטימציה דווקא לתגובה שלגביה הייתי חלוקה בדעותיי. ממש "סידרת לי את הראש "
    אני באמת ינסה יותר בדרך זו אני ממש מקווה שזה יעזור אפילו במעט.
    ( ואנסה לשמור בינתיים על שפיות.. שלכן באהבה, מורן......

    המייל שלי לכל המעוניינות : [email protected]

    והנה היפים שלי .... אהבת חיי ....

    חמסה עליכם, בן פורת יוסף !!!!!

    [URL=http://www.eliad.org]
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה