שאלה על התמודדות - הריון ולידה

היי אשטנגה ,
שאלה חשובה, ולדעתי נוגעת לכולן.
זו זוית ההסתכלות שלי על הנושא הזה, שהוא רחב וגדול, ותכף אסביר:
האם ניסית אי פעם, יקירתי, לבקש העלאה במשכורת מהבוס שלך?... האם תשובתו/ה הייתה: "לפי הכללים בחברה שלנו מקבלים תוספת רק פעם בשלוש/חמש/7 שנים?"... לכי ונסי להתווכח עם כללים....

לעתים קרובות (מידי) אנו נצמדים בצורה עיוורת לכללים שאנו קבענו בעצמנו, וזה נכון במיוחד כשהדבר נוגע להתנהגות של מישהו אחר כלפינו. כך, לפי ה"תיאוריה" שלנו, אדם זה צריך להתנהג בצורה מסוימת ואנחנו מתאכזבים שוב ושוב כאשר הוא אינו עושה זאת.

וכמה משפטים על "צריך", "מוכרח" ו"אסור": משפטי "צריך", "מוכרח" ו"אסור" מחוללים מהומות רבות בחיי היום יום. כאשר המציאות לא תואמת לאיזשהו רף מסוים שמשום מה קבענו לעצמנו, יוצרים ה"צריך" ושותפיו לדבר העבירה רגשות מסוג שנאה עצמית, בושה, אשמה, ונקיפות מצפון. בוודאי שגם התנהגותם של האחרים לא עונה תמיד על ציפיותינו... ואז יופנו ה"צריך" ושות' כלפיהם, כשאת (ואנחנו כולנו) מסתגרת בקונכיה של "קדוש מעונה" ו"מתבשלת" בזעם כבוש על העולם בכלל, ועל אותו 'אחר' אחראי תורן, בפרט...
למשפטי "צריך" המופנים כלפי אחרים מתלווה לרוב תחושת תסכול עזה. ההרגשה ש"היא" הייתה "צריכה" (או חייבת ממש עכשיו!) לעשות משהו ולמרות זאת עשתה אחרת, נגדך, תיצור בך תחושה חמוצה ביותר...

האם ה"כלל" שקבעת לעצמך אומר ש: "חמותי חייבת שהילדים שלי יעניינו אותה! היא מוכרחה ליזום יותר ביקורים אצלנו, ולי אסור לא לעודד מפגשים בינינו, למרות שהם גובים ממני מחיר כבד"?
במידה שה"כלל" הנ"ל "מצלצל" לך מוכר, או לפחות חלק אחד או יותר ממנו, אני מציעה לך להתחיל "לפרק" אותו, ככה:
הכיני לך על דף נייר טבלה בעלת 2 עמודות. בעמודה אחת כתבי: "הסיבות בעד". בעמודה השנייה כתבי: "הפרכות".
בראש הטבלה כתבי את משפט הכלל שלך, למשל: " הסיבות שבגללן חמותי חייבת להתעניין יותר בילדיי, מוכרחה ליזום יותר ביקורים אצלנו", וכו'.
ועכשיו התחילי:
בעמודת הסיבות בעד כתבי את כל סיבותייך להרגשת ה"צריכה/מוכרחה/חייבת":
1) היא סבתא של הילדים.
2) זה הוגן להתנהג כפי שאני מצפה מסבתא.
3) היא צריכה להתעניין יותר בנכדיה.
4) אני הייתי מתנהגת אחרת ממנה אם הייתי סבתא.
5)צריך להיות לה יותר אכפת.
6)למה אני צריכה להיות זו שסופגת הכל?
ועוד ועוד, אלו רק דוגמאות ממוחי הקודח...
בעמודה השניה, עני לעצמך.
לדוגמא:
על הטענה השניה, את יכולה לענות כך: "כנראה שלדעתה היא עושה עבודה משביעת רצון כסבתא. דווקא בביקור הלפני אחרון היא התנהגה די יפה..."
על הטענה השלישית: :"למה היא "צריכה"?"
על הטענה הרביעית: "אבל היא אינני אני. לא חשוב עבורה להגיע לסטנדרטים של היחס/הסבתאות שלי."
על הטענה החמישית: "אין שום סיבה שיהיה לה יותר אכפת. יש סבתות שמאד אכפת להן, ויש כאלו שפחות."

וכך הלאה וכך הלאה. הרעיון ב"פינג פונג" מחשבתי זה הוא, שבהבנה באי הצורך להגיב בכעס/מרמור/חוסר אונים על כל אירוע מרגיז שתיארת, תגיעי לגלות שאת מלאת מרץ וסבלנות - ומשם תוכלי להתחיל לנווט את העניינים כרצונך...

בהצלחה (ובסבלנות...)

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה! אנסה לאמץ, זו עצה מאד חכמה. אני מניחה שיהיה תהליך ולא אצליח ביום אחד אבל שווה לנסות..