פילולוגיה / חורחה דמיאן
"כשהייתי קטן, אהבתי מאד את הקרקס. במיוחד אהבתי את החיות ומכל החיות הכי אהבתי את הפיל. במשך ההופעה הציג היצור הענקי הזה את כישוריו. בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה. היתד לא הייתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, שרק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה. למרות השרשרת הכבדה והחזקה, היה ברור לי לחלוטין, שהחיה הזאת מסוגלת לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלילות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח. התעלומה הייתה ברורה וגלויה לעין: מה מחזיק אותו שם?
כשהייתי בן 5 או 6, עדיין סמכתי על חוכמתם של המבוגרים שלשאלתי ענו כי הפיל לא בורח כי הוא פיל מאולף. שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף, אז למה בכלל צריך לקשור אותו?
לא זכור לי שקיבלתי תשובה הגיונית.
עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד, אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם, שידע את התשובה: הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שהיה צעיר מאד. עצמתי עיניים ודמיינתי את הגור הקטן, רגע אחרי שנולד. אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הסיע ועשה הכל כדי להשתחרר, אבל לשווא. היתד הייתה חזקה ממנו. אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים, כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו. עד שהגיע יום איום ונורא בחייו של הפילון.
יום שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.
מוסר השכל - לא לפילים בלבד:
הפיל החזק והגדול הזה שאנו רואים בקרקס לא בורח, כי הוא מאמין שהוא לא יכול. הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. הדבר הכי נורא הוא, שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתכונה זו.
הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש."
המלצה: לערוך רשימה של אותם הדברים שאיננו יכולים לעשות, ולעשות כל יום דבר אחד מתוך רשימת ה"לא יכול".
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T