פינוק יותר - הריון ולידה

אלינה היי
כיף לראות אותך מבקרת אותנו מידי פעם

בנוסף לדבריה החכמים של חברתי המלומדה, אני רוצה להוסיף:
(וקודם כל - היי, טוב לראותך, ותודה על הברכות! )
תראי איך פתאום המושג "פינוק", "ילד מפונק" ו/או "פינוק יתר" (אגב, מה זה "פינוק יתר"?... למילה "פינוק" יש גם כך קונוטציה שלילית, אז עוד להוסיף על זה את המילה "יתר", זה כבר הופך את זה... ל-מה? בעצם?...) - הפכו למן 'שם קוד' שכזה, בינינו, ההורים למשהו שהוא עד כדי כך שלילי, שזה כבר ממש מאיים עלינו...
הרי מי מאיתנו אינה מכירה את התמונה הבאה:
את נמצאת עם ילדך בגן השעשועים/ג'ימבורי/קניון/תור כלשהו (מחקי את המיותר...) ורואה איך ילד/ה אחר/ת "מתעלל/ת" באמו/אביו בדרישות, צעקות, השתטחויות וכל החבילה... ואילו את חושבת לעצמך בסלידה: "איזה ילד/ה מפונק/ת"...
בעוד של"פינוק", כזה אמיתי, יש הגדרה, והגדרה אחת בלבד, כפי שהיטיבה לכתוב חברתי: לעשות עבור האחר (ולא מדובר רק על ילדים, למרות שאצל ילדים ההגדרה מתבקשת. מדובר גם על מבוגרים, מכל סוג ומין.) דברים אותם הוא מסוגל בהחלט לעשות בעצמו.
לתת לבני אפשרות בחירה מבין 2 אופציות - זה מעולה. יוצא מן הכלל, ומהווה דוגמא לחינוך טוב ומאפשר.
אני גם חושבת שיש יתרונות ב"קניית" שיתוף הפעולה שלו בדרכים שבהם אתם עושים את זה.
אני רוצה לכתוב לך דבר מה לגבי חיזוקים חיוביים, להבדיל מעונשים:
תגמולים חיוביים יעילים יותר מעונשים. תגמול חיובי טומן בחובו רווח ולכן המוטיבציה לפעולה היא חיובית, נעימה, ומניעה אותך לפעול לקראת משהו. עונשים, לעומת זאת, יוצרים מוטיבציה המבוססת על מועקה ופחד אשר מניעים מטבעם לברוח ממשהו. כך מתבססת ההנעה (=המוטיבציה לפעולה) על מצוקה ולחץ. בחירה בשוטים ובהצלפות (=עונשים) משולה לצעידה בדרך עקלקלה, בעוד שסלולה לפנינו דרך המלך...
מבינה?... כנראה באופן שאיננו מודע אפילו, אתם בוחרים עבור בני ועבור עצמכם את דרך המלך של החיזוקים החיוביים למעשיו.
כך הוא למד שלמעשיו - תוצאות חיוביות ונעימות.
זהו אינו פינוק.
עכשיו כל שנותר לברר זה מדוע אחותך טוענת שבני מפונק בטירוף...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה שרוני ולינבר .
לגבי סצנות בכי וצעקות אין לנו , זה לא שהוא לא בוכה לפעמים אבל לא הרבה ובלי סצנות . איך שהוא זה לא הסגנון שלו .הוא מסתכל עם העניים מלאות דמעות - וממש נראה מסכן .
אחותי טוענת שהוא מפונק כי אני לא עושה מלחמות אתו בנושא לבוש . גם אוכל הוא אוכל מגוון סה"כ אבל אני שואלת אותו מה בא לו והכי חשוב לו שאוכל ולא להקפיד על כל אבות המזון בארוחה מסויימת . (יש ליטראומה שהיה קטן ולא אכל טוב ).
גם לעובדה שאנו עושים לו לחם עם נטלה והוא מורח לבד או בעזרתי הוא מבקש להוריד את החלק הקשה מהצדדים .

http://www.holdthatpic.com/

אוי... מצטערת... לא שמתי לב שיש פה עוד שאלה...
אז ככה,
לעניות דעתי בי"ס ערב לילדון בן 5 וחצי זה... איך לומר?.... קצת מוגזם.
אני יודעת שמדובר על דיעה אישית שלי, ואני יודעת שיש הורים שלדעתם זה must.
ובכן, מצטערת. אני חושבת שבדיוק כשם שעלינו כהורים מוטלת החובה לפתח את ילדינו, להעשיר אותם, לדאוג לחוגים ופעילויות אחרה"צ, קייטנות והעשרות למידה בחופשים מביה"ס, וכו', בדיוק באותו האופן מוטלת עלינו החובה לשמור עליהם מהצפת יתר, מ"פיטום אינטלקטואלי" בשלב שהוא עדיין מוקדם מידי, אינו בוגר ואינו בשל להתמודד עם העומס הזה, שהוא הן קוגניטיבי, הן רגשי, הן ויזואלי, הן נפשי והן פיזי.
כל שכן אצל ילדון שהוא בסה"כ בן 3.5.
לא סתם נקבע גיל 6 כגיל הכניסה למערכת החינוך.
אכן, קיימות מדינות מערביות רבות (רוב אירופה וארה"ב) שבהן ילדים נכנסים למערכת החינוך בגיל 5. בין גיל 5 ל - 6 הם מבלים שנה אחת שהיא מעין "כיתת גן" - מן מעבר ביניים בין הגן לביה"ס.
בסביבות גיל 6, יעידו מחקרים רבים, מתפתחות מערכות רבות וחשובות במוח האדם, מערכות הגורמות לבשלות ומוכנות לתהליכי למידה.
מה שכן ניתן ואף רצוי לעשות בגילאים מוקדמים יותר, הוא לנסות ולהקנות הרגלי למידה: עבודה בחוברות - לא מחייב בשביל ללמוד דברים חדשים, אלא פשוט בשביל "להבין את הקטע" של לשבת ולעבוד לפי הוראות, מה מבקשים ממני לעשות, מה אני עושה, יש/אין ציינון לעבודתי, וכו'. תרגול בשאילת שאלות וקבלת תשובות וכו'.

את אלו נראה שאת עושה, ועל הצד הטוב ביותר. המשיכי במה שאת עושה, והביני שמותר לבני בגילו, להיות בעל יכולת ריכוז של חצי שעה-45 דק'. זה יותר מבסדר!
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T