היי תהילה
,
ראשית, מסכימה עם חברתי לגבי הבלבול. בכך שהיא שומעת את יללות החתולים - אבל את מראה לה ואומרת לה ש"אין שם כלום"... = בלבול.
ויותר מכך - את מסתכנת בכך שהאמינות שלך בעיניה תרד. אני לא בטוחה שהיית רוצה להגיע למצב שבו בפעם הבאה שתאמרי לדניאלה משהו, היא לא תאמין לך, נכון?...
שנית, לא בטוחה שהייתי מכנה זאת "פחדים פתאומיים".
הרי יש חתולה בבית אצלכם כבר זמן מה, לא? דניאלה מכירה את החתולה ו'חיה איתה בשלום', לא? היא לא מפחדת מהחתולה, נכון?...
אלו כנראה לא החתולים עצמם שמפחידים אותה, כפי שאני מבינה זאת. אלא הקולות שהם משמיעים, שהם ככל הנראה קולות רמים וחדים (אני מכירה את היללות של חתולים מיוחמים... זה באמת נשמע חזק מאד.).
ייתכן שדווקא אם תפתחי את התריס, תרימי את דניאלה על ידייך ותראי לה שאלו חתולים בחוץ, בסה"כ חתולים... שמייללים (ואני מאמצת את הרעיון של טוטילה, לקרוא לזה "משחקים"... 'החתולים משחקים' זה יכול להישמע נחמד...
), להתבונן כמה דקות על המחזה שבחוץ ביחד איתה, לחזור על ההסבר שהחתולים בחוץ, ומשחקים, ובאופן כללי לנסות להקנות לה את הבטחון שאין שם שום דבר אחר מלבד כמה חתולים (אני מניחה שבדמיון של דניאלה התקיים עולם שלם בחוץ, שאותו היא לא הכירה אלא רק דמיינה משהו מפחיד מאד - רק ע"פ הקולות המפחידים האלו שבאים מבחוץ בכל ערב... ואפילו אמא - את, חוששת לומר לה מה מתרחש בחוץ... כנראה שבאמת מתרחשים שם דברים מפחידים ביותר... - זהו הלך הדמיון שלה.) שמייללים בקולי קולות - ייתכן מאד שזה יעזור לה להתגבר על הפחד מפני הרעש המפחיד הזה, שעד עכשיו היא לא מבינה מהו וממה הוא נובע...
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T