בואו נדבר על זה (2) - הריון ולידה

על דיכאון ותקווה
"בתוך הקושי טמונה ההזדמנות" – אמר אלברט איינשטיין.
דיכאון הוא כיום ההפרעה הרגשית הנפוצה ביותר בעולם. הספרות האבחונית מכירה בסוגים שונים של דיכאון, בהם אפיזודות דיכאוניות חולפות, אפיזודות חוזרות (יכולות להיות מושפעות משינויים הורמונליים אצל נשים, כולל "דיכאון אחרי לידה"), הפרעה דו קוטבית (בי - פולרית) והפרעות רגשיות ממושכות. הפרעת הדיכאון באוכלוסיה הכללית מופיעה באחוזים הגבוהים פי 2 או פי 3 בנשים, לעומת גברים וכמו"כ - האפיזודות הדיכאוניות אצל נשים חמורות יותר לעומת גברים. בארה"ב שיעורי הדיכאון גבוהים כיום פי עשרה משהיו בשנות ה – 60, והגיל הממוצע לתחילת דיכאן הוא 14 וחצי לעומת 29 בשנת 1960. מחקר שנערך באוניברסיטאות אמריקאיות מלמד שכמעט 45% מהסטודנטים "מתקשים לתפקד בגלל דיכאון" (ד"ר בן שחר, ט. 2008).
הדיכאון עלול להיות קטלני. הסטטיסטיקות מלמדות על מספר גדל והולך של התאבדויות כתוצאה מדיכאון אפילו בקרב ילדים ובני נוער.
נתונים קשים אלו נשארים עמידים, למרות פיתוח נרחב של תרופות הרגעה ונוגדות דיכאון בעשורים האחרונים.
האור בקצה המנהרה הוא שכיום יודעים שדיכאון הוא הפרעה שלרב – יוצאים ממנה. הדיכאון לא הופך לחלק בלתי נפרד מהאישיות ומחיי היום יום, והתגלה במחקרים שניתן בהחלט להפחית את הסבל מדיכאון, עד להעלמה מוחלטת בעזרת שיטות לתרגול עצמי לשיפור מצב הרוח.
פריצת הדרך המשמעותית לטיפול בדיכאון (ובעוד הפרעות מצב רוח מייסרות) קרתה באמצע שנות ה – 50' של המאה ה – 20', והיוזם וההוגה המרכזי שלה היה ד"ר אהרן ט. בק – פרופסור לפסיכיאטריה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה. השיטה שגובשה ע"י ד"ר בק וחוקרים נוספים מכונה: "טיפול הכרני" (קוגניטיבי).
הקצב האיטי וחוסר היעילות המוכחת שהתגלו פעמים רבות בהתנהלותו ובתוצאותיו של הטיפול המסורתי בדיכאון, הניעו קבוצת פסיכיאטרים ופסיכולוגים מביה"ס לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה לבדוק ביסודיות את גישתו החדשנית של ד"ר בק. לאחר מחקר מעמיק, יסודי ומקיף הצליחו לגבש גישה טיפולית מובנית ויעילה. המחקרים הבאים אישרו חד משמעית: "טיפול הכרני" (קוגניטיבי) מרפא את סימפטומי הדיכאון בפרק זמן מהיר בהרבה מבטיפול פסיכולוגי 'רגיל', ושווה לטיפול באמצעים תרופתיים (כדורים ותכשירים נוגדי דיכאון, ומייצבי מצב רוח).
יש להבין, כי עד לתקופה בה נערך המחקר-ניסוי, לא נמצאה כל צורה של טיפול נפשי (=פסיכותרפיה) שהוכיחה עצמה כשוות ערך לטיפול התרופתי, ולכן ההתעניינות הכללית, הן של אנשי המקצוע והן של הציבור הרחב התמקדה בתרופות נוגדות הדיכאון. בשני העשורים שקדמו למחקר נחשבו התרופות בעיני ציבור הרופאים לטיפול הטוב ביותר לדיכאון בינוני עד חמור.
השיטה ההכרנית אינה תרופת פלא כל יכולה לטיפול בדיכאון. הניסיון הקליני מלמד שלא כל המטופלים מתקדמים בקצב זהה, ויש אף אחוז (מזערי אמנם) מבין המטופלים שאינם מראים שיפור כלל עד לסוף תקופת הטיפול. אולם, רב מוחלט של הנעזרים בגישה ההכרנית מחלימים בסופו של דבר, אם הם מתמידים בטיפול. גם אם חולפת תקופת זמן ארוכה יחסית עד להגעת התוצאות המיוחלות, בסוף הדרך הן תמיד מגיעות.
אציין מחקר אחד נוסף, המעלה נתון חשוב אף הוא: במחקר הוכח ששילוב בין תרופות נוגדות דיכאון וטיפול הכרני, יעיל יותר מאשר טיפול בכל אחת מהשיטות האלו בנפרד. כלומר: הטיפול התרופתי והטיפול ההכרני יעילים יותר כאשר הם משולבים (ד"ר אייוי בלקבורן ועמיתיה, 1995). ללא ספק, זהו ממצא מעודד, במיוחד עבור אלו הסובלים מדיכאון חריף המשתק אותם עד שאינם מסוגלים לבצע את התרגול והטיפול העצמי שמציעה השיטה ההכרנית. השילוב התרופתי מסייע להם להתאזן עד למצב בו הם מסוגלים לקחת בחזרה את הפיקוד על עצמם ועל כל הקורה להם (ובהם...), ולהשיג תוצאות טובות בטיפול ההכרני.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T