הי שרון - הריון ולידה

לירון ,
דבר ראשון - מזל טוב מכל הלב לחתונת אחותך.
שנית, מנהגי אבלות וזיכרון המת הם עניינים עדינים, כרוכים במסורות משפחתיות בנות שנים רבות, ולכל משפחה יש את המנהגים שלה, בהם היא דבקה ולהם היא מרגישה מחוייבת.
יש קצת הרגשה שבנוסף למנהגי האבלות, "מתלבשים" פה כל מיני עניינים של "סגירת חשבונות" מול המשפחות...
האם את מסוגלת "לנטרל" את כל השפעות סגירת החשבונות (= ההליכה לברית של החבר, הסחטנות הרגשית של חמותך, ה"התייעצות עם הרב" של גיסך, זה שבעלך לא הלך לרוב האירועים של הצד שלך...) ולהתייחס להרגשתו של בעלך בנוגע להגעה לחתונת אחותך, לפני שתמה 'רשמית' שנת האבל על אביו?
תראי, אם הוא יאמר לך שמבחינת הרגשתו האישית הוא לא מרגיש בנוח להגיע לחתונה ולו רק לשעתיים, לפני שתמה שנת האבל - אני חושבת שהרגשה אישית היא משהו שבן/בת זוג יכולים להבין ולקבל.
אם הוא יאמר לך שבהרגשתו האישית ההגעה לחתונה לשעתיים היא משהו שהוא בהחלט מסוגל לחיות איתו בשלום - אז מה בעצם איכפת לך שחמותך מפעילה איזה נשק שבא לה, ושהיא "עושה לו את המוות"? תני לו להתמודד עם זה.
בקיצור, המפתח נמצא אצלו - איך הוא מרגיש עם הגעה לחתונה לפני שתמה שנת האבל.
המפתח לא נמצא אצל חמותך, אצל גיסך, אצל הרב, אצלך, או באירועי העבר - אליהם הגיע או לא הגיע מסיבות כאלו או אחרות.
נסי לדבר איתו ולברר באמת איך הוא מרגיש (ואל תשכחי שבאמת, אובייקטיבית, מדובר פה על קרבה מדרגה ראשונה - זה אביו שנפטר, והרגשה קשה בנוגע להשתתפות באירוע משמח בתוך שנת האבל, היא דבר שבהחלט מתקבל על הדעת.). נסי "לנטרל" השפעות של כל מיני סגירת חשבונות מהעבר. לדעתי, אין זה הזמן להתחשבן על הסחטנות הרגשית של אמו, של אחיו, על כך שאת תמיד מגיעה לאירועים המשפחתיים שלו, והוא לא מגיע לשלך, וכו'.
כפי שנוכחת בעצמך - סגירת החשבונות הזו מביאה לסתם ריבים מיותרים.
כרגע מטרתך לברר מה הרגשתו בנוגע להגעה לחתונה בתוך שנת האבל.
בהצלחה

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרון
תודה על התגובה המהירה
בעלי רצה לבוא איתי ,הוא הרגיש עם זה בסדר...
אבל חמותי התקשרה אליו היום והפעילה עליו כזה לחץ ואמרה לו בין השאר "בטח כשאני אמות -גם אז תלך לחתונות" היא בוכה ובדיכאון וכמובן שבעלי מרחם עליה ותקוע בין שתינו ועכשיו הוא אומר לי "אני רוצה ללכת, אבל אני לא רוצה לפגוע באמא שלי"

אין בעד מה... (יש שעות שאני נמצאת בפורום יותר...)

אם זה כך, אז כפי שכתבתי לך מקודם - תני לו להתמודד עם הסחטנות הרגשית הזו שלה.
בהחלט עמדי מאחוריו, תמכי בו (זה לא קל להתמודד עם כזו סחטנות רגשית... ), הביני את הקושי שלו, היי בשבילו...
אבל אם מבחינה אישית-רגשית שלו עצמו אין לו בעיה לבוא לחתונה - והוא מבין את חשיבות הגעתו עבורך, המקסימום שאת יכולה לעשות זה באמת לעמוד לצידו ולתמוך בו בהתמודדותו עם הבכי והדיכאון של אמו...
אגב, אני יכולה להרגיע אותך - היא תתגבר...
אל תיכנסי לעימותים איתה, דרכו. כלומר, אל תאמרי דברים כמו: "היא חשובה לך יותר", "הפגיעה בה יותר משמעותית בשבילך מהפגיעה בי"... וכו'.
פשוט היי לצידו. וסמכי עליו שבסופו של דבר הוא יעשה את הבחירה שאת מצפה שיעשה, בהתחשב בכך שמה שאמר לך - שאין לו בעיה להגיע לחתונה בשנת האבל, אכן נכון ואמיתי.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T