מה קורה? - הריון ולידה

טוטילה
חיכיתי לקרוא עידכון אחרי שבעלך חזר...
תראי, ברור שיש פה בעייתיות מסוימת, בגלל ששניכם נותנים לילד מסרים סותרים...
הבן התרגל שמכינים לו בקבוק בצורה מסוימת. הוא גם התרגל שלא מתעקשים איתו על תחתונים במקום טיטול בבוקר (אני מתייחסת לשתי הדוגמאות שכתבת).
ופתאום, את מחליטה אחרת...
א. בעלך יודע שקיבלת החלטות ששונות ממה שקיים עד עכשיו?
ב. איך הוא מקבל את זה?
אני חושבת שהדבר הראשון אותו צריך לעשות על מנת לקבל שיתוף פעולה, זה לשתף. סיפרת לבעלך על הסיבות להחלטות שלך?
ברור לי ש-לך יש סיבות (הרי דנו בהן בהודעות הקודמות שלך...) לשינוי שאת מנסה להקנות.
האם ידוע לך אם לבעלך יש גם סיבות לאופן התנהלותו מול בנכם?
הוא בוודאי מתנהל מולו כפי שמתנהל, בגלל שיש לו סיבות כלשהן.
השלב הראשון, לדעתי, הוא לשתף אחד את השני בסיבות - הוא בסיבות להתנהלות המסוימת מול הבן, ואת בסיבותייך לשינוי שאת מנסה להקנות.
את מתארת אותו כ"וותרן", ואת עצמך כמנסה לשים גבולות מסוימים - אם זה בהכנת הבקבוק, בחינוך לניקיון, ובוודאי קיימים עוד תחומים אותם לא העלית כאן.
באופן כללי, כאשר בן זוג אחד הוא "וותרן" ופחות מקפיד על גבולות, ובן הזוג השני הוא יותר "קפדן" ומתנהל עם הילדים בתוך גבולות מוגדרים, הילדים מבינים זאת היטב, ו'יודעים' ממי מההורים "ייצא להם יותר" נכון לזמן ולסיטואציה הנדונה.
כך בנך יוכל לבחור מתי "יתאים" לו יותר "להתפנק" עם אבא עם הכנת הבקבוק שלו, ומתי "ישתלם" לו יותר ללכת לפי הגבולות הברורים שאת מקנה.
קיים רק תנאי אחד לתמונת מצב אופטימלית זו:
מודעות.
שניכם, את ובעלך, צריכים להיות מודעים לדרך פעולתכם והתנהלותכם מול הילדים.
וכאן אני חוזרת לתחילת דבריי: דברו. בררו את הסיבות אחד של השני. הבינו שהוא פועל בדרך מסוימת, ואת פועלת בדרך קצת אחרת. וזה בסדר. כך גם תתרחש למידה אצל הילדים לשתי דרכים להכנת בקבוק אולי לשתי דרכים להתלבשות בבוקר
בדיבור, תוכלו גם להחליט מהם הקוים האדומים שעליהם אתם לא מוותרים, וכך להציב מול הילדים חזית אחידה ומאוחדת, שלא תבלבל אותם.
בעניין הגמילה מטיטול למשל, חזית אחידה היא חשובה.

מקווה שסייעתי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרון, תודה רבה לך על התגובה.

שנינו מודעים לעובדה שאנחנו שונים וקיצוניים בהתנהגותינו (הוא אדיש רגוע וסבלן ואני עקשנית ולחוצה) ולמרות השוני אנחנו מתאימים ולא יכולים אחת בלי השני. עם זאת אני לא חושבת שהקיצוניות הזו טובה ואנחנו מנסים להשתנות ולהתגמש אבל במשך 5 שנות היכרותנו עדיין יש דרך ארוכה אם בכלל עד לשינוי.

מה שאני מבינה ממנו שהוא "ותרן" כי ככה הוא באופי. הוא לא מרגיש לחוץ ולא מפריע לו שיקח קצת זמן להתלבש לבקבוק לצאת מהבית לחזור לבית (כשהוא מחזיר אותם לבד מהמעון הגדול שלי עושה הכל כדי לא להכנס לאוטו ואחרי זה לא לצאת מהאוטו...) כמובן שיש רגעים שהוא מתרגז אבל הם מעטים מאוד. כמו כן הוא חושב שצריך לתת גם לילד "לנצח" במלחמות הקטנות ולא כל הזמן לסרב ולהתעקש.
אני גם חושבת שגם מפריע לבעלי שאני "קובעת" את המדיניות של החינוך שמתאימה לאופי שלי והוא רוצה להנחיל משהו משלו. ואם אין דרך "נכונה" אז למה מה שאני אומרת יותר "נכון".

החשש שלי הוא מהמסרים הסותרים שהילדים שלנו מקבלים אבל כמו שרשמת הם יודעים ממי לבקש מה והם בסך הכל מאוד מחונכים וממושמעים ומנומסים (הגדול עדיין לא מקלל) ומאוד חברותיים ואמפתים. הגדול שלי מאוד בוגר ומיוחד והקטן מתוק ומיוחד. אני מקווה שהילדים שלנו ימשיכו להיות מיוחדים ומקסימים גם בעתיד. ושיקחו רק את התכונות הטובות שיש בכל אחד מאיתנו.

תודה שהראת לי שאפשר ללמד אותם שיש כמה דרכים לפתרון בעיות ושזה בסדר. אני חושבת שמבחינת בעלי הקווים האדומים זה עניין של חיים ומוות ועל זה אנחנו בחזית אחידה.
בעניין הגמילה התחלתי כשהוא היה בן שנתיים וחצי והראה סימנים שהוא מוכן וניסיתי הכל וכלום לא הלך. הוא אפילו פחד להכנס לשירותים אז הפסקתי לנסות. כשהוא היה בן 3 וכמה שבועות אני החלטתי לנסות שוב כי הייתי לחוצה בגלל הגן עיריה ובעלי שיתף איתי פעולה (למרות שהוא רצה שנחכה שהבן שלי יחליט לבד להיגמל). בעלי לא ידע איך לעשות את זה ואיך להגיב. אפילו הייתי צריכה להגיד לו "תתלהב" כאשר השבוע, חודש אחרי שהבן שלי כבר גמול, הוא בא אליו ואמר לו שהוא עשה פיפי בשירותים...אבל עכשיו כל פעם שהוא צריך עזרה או לפעמים כשיש לו קקי הוא רוצה "רק את אמא" שאני אשב איתו ונקרא לו סיפור ביחד. הגמילה הפעם הייתה מהירה מאוד: במשך שבוע כל פעם שהחלפנו לו חיתול שאלנו אותו אם הוא רוצה תחתונים עד שצהריים אחד הוא רצה תחתונים ומאז הוא גמול מקקי ומפיפי ופספס רק פעמיים.

האם יש עוד דברים שהם לא עיניין של חיים ומוות שכדאי לשים קווים אדומים (כמו גמילה)?
שוב תודה רבה

טוטילה ,
את בהחלט מעלה סוגיה מעניינת במיוחד...
ראשית, יש הרבה אלמנטים במה שסיפרת על דרכו של בעלך - שאני יכולה להתחבר אליהם בקלות...
מסכימה עם הקטע של "נכון" ו"לא נכון". אין דבר כזה, כשזה נוגע לפרטים הקטנים של החיים כמו הדרך להתלבש, הדרך להכין בקבוק וכו'. יש פשוט 2 דרכים לעשות את הדברים. למישהו אחד הדרך האחת יותר "נכונה" ולמישהו אחר הדרך השניה יותר "נכונה". הכינויים לדרכים כ"נכון" ו"לא נכון" זה כבר שיפוט ערכי: ומי אנו שניתן הערכה לדרך אחת כ"נכונה" יותר על האחרת?... לא בידנו ניתנה האפשרות לשיפוט שכזה. את בהחלט יכולה להחליט ש-לך לא מתאים הליכלוך ובזבוז הזמן שבהכנת הבקבוק בדרכו. ואילו הוא יכול להחליט שמאד מתאים לו להתנהל בעצלתיים בדרך לגן וממנו, בהתאם לעצלתיים שמכתיב בנך. זו החלטתו וזו החלטתך. וכל אחד מכם יתנהל בהתאם למה שמתאים לו, ואין פה עניין של "נכון" יותר או פחות, אלא עניין של התאמה אישית (מה נכון לי?) לכל אחד מכם - וזהו.
שנית - אין לי ספק ששני ילדייך מאד מיוחדים... ואם הם גדלים באווירה שמאפשרת כמה אפשרויות/דרכי פעולה תוך הבנה שלפעמים יש צורך בדרך יותר "וותרנית" ולפעמים יש צורך בהשמת יותר גבולות (וקוראים לזה, אגב, "פלורליזם" - האפשרות להשמעת יותר מדיעה אחת, או "ריבוי דיעות". זהו עיקרון חשוב בכל דמוקרטיה... גם הדמוקרטיה שבתוך יחידת המשפחה הגרעינית... ), הרי שהם יגדלו להיות בוגרים מיוחדים גם בעתיד...
לגבי השאלה על ה"קווים האדומים":
כפי שכתבת, עניין של "חיים ומוות", בטיחות וביטחון (למשל, לא להכניס חפצים חדים ו/או מתכתיים לשקעי החשמל) - הם בהחלט קווים אדומים.
מעבר לכך, הייתי ממליצה לאמץ את עקרון ההסכמה בין שניכם על כללי פעולה בהתנהלותכם מול הילדים, שיהוו את המסגרת בתוכה תוכל להתקיים פעילות המשפחה, מסגרת שתאפשר חיים משותפים תוך שמירה על הייחודיות והשונות של כל פרט במשפחה.
ז"א, מעבר לענייני בטיחות ובטחון וגמילה (שבה, מסרים סותרים בהחלט יכולים לבלבל ואף לעשות נזק, החל מעיכוב הגמילה ועד לתסבוכות מורכבות יותר שיכולות להתבטא גם בגיל מאוחר יותר), הייתי כן שומרת על המקום הייחודי של כל אחד מכם. את ראית בעצמך שדווקא בעניין הגמילה, בנך ביקש במפורש "רק את אמא"..., ז"א שבהחלט יש לך ולדרכך מקום וחשיבות אצלו...
עליכם להחליט, ביחד, על מה מציגים "חזית אחידה". אלו החלטות ייחודיות לכם, כמשפחה (למשפחה אחת זה קריטי לא לקום מהשולחן לפני שכולם סיימו וקמו, ולמשפחה שניה זה ממש לא משנה, לדוגמא. מה קריטי לכם?... על זה תחליטו ביחד שמציגים לילדים חזית מאוחדת של שני ההורים.).

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה