שרון צריכה עצה ממך!!! - הריון ולידה

היי לך , נראה שממש עניין אותך משהו שעדיין נמצא בעיצוב הישן שלנו, אז מה דעתך, אומנם אהבנו אותו והוא שירת אותנו נאמנה הרבה שנים אבל השתדרגנו ואנחנו גם ממש מאוהבות בעיצוב החדש של האתר.
מקוות שתהני מהפוסט , זה אותו המוצר רק באריזתו הישנה.
אל תשכחי לבקר גם באתר החדש שלנו כדי להנות מהכלים הרבים שלנו, תוכלי להירשם שם לעדכון שבועי על התפתחות הפיצי שבבטן, לשמוע על הכנסים החודשיים שלנו (שווה ביותר, יש שם גם הגרלות מטורפות), להירשם לאחת מקבוצות הוואטסאפ שלנו כדי לפגוש חברות למסע או להתייעץ בלייב עם אנשי מקצוע ועוד הרבה הרבה דברים שצריך במסע המטורף הזה של הריון והורות..
הפורומים הישנים סגורים, על מנת לכתוב פוסטים צריך לעבור לפורום החדש
  • וואי נראה לי פעם ראשונה שאני פונה אליך לעצה, מה זה אומר עלי?!?! שאני עד כדי כך בסדר בראש, או דפוקה בראש שמדחיקה הכל עד למצב שהיא מתפוצצת?!?!
    את בטח יודעת, או שאולי לא, לבעלי היה עסק שנפל בגלל שותפים שרימו, במשך יותר מדי זמן ניסינו להתמודד כלכלית, עד שבסוף באה הנפילה הגדולה ונאלצנו לעבור לגור אצל חמי וחמותי.
    וחמותי היא לא בן אדם שיעמוד מהצד ולא יתערב.
    היא מתערבת בהכל
    חייבת להיות מעורבת בהכל
    להעיר סתם בשביל לעקוץ ולא כדי לתת עצה ידידותית
    פרצופים בלי סוף
    שום דבר לא טוב לה
    פדנטית ברמות של להקיא - אוי ואבוי אם מניחים את הכוס בצורה כזאת ולא אחרת, או אם אחרי שניקיתי אבק לא הנחתי את התמונות בדיוק במקום שהיו.
    מתערבת לי בחינוך
    מתערבת לי בבגדים
    מתערבת לי בבנק
    מסתכלת מתי התקלחתי, ובאיזה סבון
    וכו' וכו' וכו' וכו'

    ואת האמת אחרי חצי שנה, סופית סופית סופית - נכנעתי!!!

    בעלי מראש הכין אותי לזה, ואמרתי לו שאני אבליג, שאני יודעת כמה זה חשוב להתאוששות שלנו וכמה זה יעזור לנו. ומעבר לזה אני גם יודעת שהיא בן אדם טוב מאוד, ואישה טובה, ואמא טובה, וסבתא טובה - אבל ביננו היא כנראה הגיעה לגיל הזה שמתחילים להתחרפן!!!
    אבל חצי שנה ואין שיפור, חרא של מצב כלכלי, עדיין לא רואה סיכוי שנשלם שכ"ד ונצא בלי מינוס רציני תוך 3 חודשים וגם זה גורם לי למרמור רציני - כי אני לא רואה את הסוף, לא יכולים לשים דד ליין.

    היום היא חפרה לי בשכל חצי שעה למה קניתי ללהב בגיל שנה וחצי מכנס במידה 18 חודשים ושהייתי צריכה לקנות כבר 24 חודשים.
    ומה זה עקרוני?!?! מה זה משנה?!?! מה עשה לה טוב לעקוץ אותי במשך חצי שעה על זה שאני לא יודעת לבחור לילדה שלי בגדים?!?!
    ובעלי ישב בצד ולא הגיב, עמד כמו עמוד תאורה ולא ניסה להפסיק אותה, לא התערב, פשוט נתן לנו להתווכח כמו 2 ילדות מטומטמות . אני מתוך ייאוש ותסכול והיא מתוך זקנה

    יש לה בבית מדרגות, איך שעברנו לפה קנינו מחסומים למדרגות, והיא מסרבת לתת לבעלי לחבר אותם בטענה שהוא לא יקדח לה טוב ויעשה לה חור גדול מדי בקיר וזה יצא עקום.
    וכולם יושבים ומחכים שגיסי היקר יפנה קצת מזמנו ויבוא לתלות לנו את המחסום. בינתיים הילדה נפלה פעמיים במדרגות - פעם על המצח והיתה עם סימן רציני במשך חודש ופעם שניה פתחה את השפה - אה כן ופעמיים זה כשהגברת שמרה עלי
    אחרי הפעם הראשונה היא החליטה שמיותר לשים את המחסום כי אחרי שהילדה נפלה היא כבר תפחד ולא תעלה שוב במדרגות.
    הפעם השניה הוכיחה שהיא טועה.
    ונראה שחשוב לה יותר האסטתיות של הבית שלה (אמרתי כבר פדנטית)!!!
    והיום גיסי הלך ותלה בבית שלהם מחסום למדרגות כדי שחס וחלילה הילדה שלהם לא תיפול במדרגות. ומה הילדה שלי, שק חבטות, שפן נסיונות?!?! ואני פשוט זועמת על הסיפור הזה, ועל איך שחמתי עוד משבחת אותו על איזה חרוץ הוא

    אז תגידי לי, תעזרי לי , תייעצי לי, איך אני אמורה להתמודד איתה, פשוט איך?!?! איך אני אמורה להתמודד עם כל המצב הזה?!?! מילא הייתי רואה ישועה, מילא היה לי תאריך שהייתי יודעת שאז זה נגמר ויהי מה. אבל כל מה שאני רואה זה שנים של תסכול וחס וחלילה של זוגיות שתהרס.
    כי אני על ההבלגות של בעלי גם לא אוכל לשתוק עוד הרבה זמן.
7 תגובות
עמוד 1
  • כל מה שאני יכולה לעשות כרגע זה להכיל את ככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככככלללללללללללל מה שכתבת, על כל המערבולת, סערת הרגשות, הכעס, התסכול, העצב, האכזבה, הקושי העצום - ופשוט לתת לך חיבוק.
    כתבתי בדיוק היום לציקי, שמתמודדת עם מצב דומה, אך שונה (חמותה גרה איתם, אך בביתם) את דעתי על מגורים עם החמות באותו הבית, בפרט כשהזוג הם גם הורים לפעוטות...
    זה לא קל. זה מתסכל, מביא לפיצוצים ומעכיר את האוירה באופן כללי...
    בואי תנסי למקד: במה בדיוק את מבקשת את הסיוע שלי? מה ז"א "איך אני אמורה להתמודד איתה, פשוט איך?!?!"
    נסי למקד ולתת מקרה ספציפי שבו את מבקשת לדעת כיצד להתמודד. אני מניחה שקיימים המון המון מקרים ספציפיים, בכל יום...
    נסי לתת מקרה אחד, ודרכו אולי נוכל לעבוד על דרך ההתמודדות שלך למקרים נוספים.
    לפי מה שכתבת, אני מניחה שבנוסף להיותו של המצב אכן נפיץ לגמרי, בוער ועל סף התפוצצות כל הזמן, את בעצמך גם לא כ"כ רגועה ולכן נוטה (אולי) ל"התפוצצות" יותר בקלות מאשר לו היה עלייך להתמודד רק עם התערבויותיה של חמותך לבדן...
    בקיצור - יש עלייך המון עומס, דבר שלא מוסיף בכלל למתח שבו את שרויה ול"נפיצות" שבסביבתך...
    כתבי לי שוב, נסי למקד מקרה אחד שבו היית רוצה "ללמוד" כיצד להתמודד באופן שמשרת אותך טוב יותר (למרות שבטח אענה רק מחר).
    שיהיה לילה רגוע עד כמה שאפשר...

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
  • בוקר טוב
    זה קשה למקד על מקרה אחד, כי למעשה כל המקרים הם דומים בתכליתם - כולם באים מאותה מטרה שלה לעקוץ אותי ולנסות ללמד אותי איך לגדל את הילדה שלי ואיך לטפל בחיים שלי.
    קודם כל למען הסר ספק, אני לא נוטה להתפרצויות, בגלל שאני כל הזמן מבליגה. אבל אני מרגישה שההבלגות עומדות להסתיים ומתישהו אני באמת התפרץ.
    וזה מה שאני חייבת להתגבר עליו.
    תקחי את הדוגמא של המכנס - לפני 3 חודשים קניתי ללהב מכנס כשהיא היתה בת שנה וחצי. על המכנס יש מידה 18 חודשים. לא יודעת אם אני טעיתי או צדקתי חשבתי שאם כתוב 18 עד זה אומר שזה מגיל שנה וחצי עד גיל שנתיים. וגם לפי המראה זה היה נראה לי טוב על להב. אבל זה לא רלוונטי בכלל. החנות ההיא נסגרה ואני נתקעתי עם מכנס לא טוב על להב. ואתמול בערב במשך חצי שעה היא ירדה עלי ועקצה אותי שלא קניתי לילדה מידה טובה. וזה לא משנה אם צדקתי או לא, משנה הדרך שהיא מציגה את הדברים והרצון שלה לעקוץ אותי בצורה כל כך נבזית על דבר כל כך טפשי, שגם ככה אני מבואסת שקניתי ללהב מהמעט שיש לנו בגד חדש ובסוף גם הוא לא טוב עליה - אז למה להוסיף?!?! והכי שיגע אותי שבעלי ישב מהצד ולא התערב, ולא אמר לה להפסיק, ולא ניסה לשים סטופ לכל השיחה הזאת. ואני בנימוס שלי לא רציתי לסובב לה את הגב ולעלות למעלה - אז עמדתי שם כמו מטומטמת, שק חבטות, לשמוע את מה שיש לה להגיד, ובסוף אחרי חצי שעה היה לה טלפון ואני ברחתי משם.
    לבעלי אני כבר לא מעירה יותר כי התשובה שלו זהה תמיד "הכנתי אותך למה שעומד לקרות, ידעתי שככה אמא שלי, והבטחת שתדעי להבליג" - ואני מסכימה איתו, אבל אחרי חצי שנה גם מותר לעשות לה סטופ!!!
    ועוד דוגמא זה מה שכתבתי לך לגבי המדרגות - התחושה הזאת שיותר איכפת לה מהאסטתיקה והדקורציה של הבית שלה מאשר מהבריאות של הנכדה שלה. לא הספיק שהילדה נפלה פעמיים בשביל לשכנע אותה שאי אפשר להמשיך ולחכות לגיס וצריך לתת לבעלי לחבר את המחסום?!?! והתשובה המטומטמת הזאת של אם היא נפלה אז היא כבר תפחד לעלות במדרגות!!!

    דרך אגב יש דברים שכבר ויתרתי כמו לבשל אצלה - כי תכלס לא מסוגלת לבשל כשעומדים מעלי ומעירים לי על כל פירור מלח מיותר, או על כל קילוף עקום של הגזר וכו'!!! וגם על הכביסות ויתרתי כי תכלס היא לא נותנת להתקרב למכונה שלה.
    אז אני יודעת לעשות ויתורים ואני יודעת לסתום וגם להבליג - אבל כל הבלגה מוחצנת מצטברת עמוק בפנים ועושה לי רע בנשמה.
    ועם זה אני רוצה לדעת איך להתמודד
    למשל איך היה עלי להתמודד עם מקרה המכנס
    מה עלי לעשות לגבי המדרגות
    והאם באמת עלי להבליג?!?!
    והאם יש דרך נכונה שאני יכולה להסביר לבעלי את המצב?!?! בלי שיתרץ את שתיקתו בהסכמתי בעבר להבלגה גורפת.

    תודה רבה
    ויום טוב
  • לולי יקרה,
    את מתארת המון כעסים, תסכולים, אכזבות וקשיים שנובעים מהמצב שקיים כרגע במציאות חייך: מגורים בביתה של חמותך, עקב קשיים כלכליים שעמם אתם מתמודדים כזוג צעיר.
    אני רוצה לכתוב לך משפט, שמבחינתי הוא משפט מפתח בהבנתם של קשיים ושינויים במצב הרוח: רגשות הם תוצאה של פירוש שכלי הניתן על ידך למציאות.
    אף בצד הנוירולוגי הפשוט, זוהי צורת פעולתו של המוח האנושי: לפני שאת (וכל אדם אחר) חווה אירוע כלשהו, הוא עובר תהליך של קליטה ועיבוד ע"י המוח. במילים אחרות: רק לאחר שהבנת את המתרחש, תוכלי להרגיש אותו.
    ועכשיו בואי נחזור למשפט שכתבת לי בתחילת הודעתך האחרונה:..."למעשה כל המקרים הם דומים בתכליתם - כולם באים מאותה מטרה שלה לעקוץ אותי ולנסות ללמד אותי איך לגדל את הילדה שלי ואיך לטפל בחיים שלי"...
    היא מתנהגת בדרך מסוימת. ממה שאת קולטת, מעבדת ומבינה מהתנהגותה, את מסיקה שיש לה מטרה: לעקוץ אותך, ללמד אותך מתוך תחושת עליונות עלייך, ולהתערב בחייך בצורה בלתי נסבלת!
    ..........................................................................................
    אין לי ספק שהיא אומרת ומתנהגת בצורה שיכולה בקלות להתפרש כמעצבנת ביותר, מקוממת, מעליבה ובאופן כללי - פוגענית ושאינה שומרת על המקום הפרטי שלך.
    עדיין - מה שאת מרגישה הוא תוצאה ישירה של פירושך את דבריה ואת התנהגותה. ניתן להסתכל על זה גם כך: היא העבירה ביקורת על בגד שקנית לילדתך (והמשפט: "והרצון שלה לעקוץ אותי בצורה כל כך נבזית על דבר כל כך טפשי", הוא בפירוש כבר הפירוש שאת בעצמך נותנת לביקורת שלה).
    חשובה לה צורתו של ביתה, האסתטיקה והדקורציה שלו (וזה שבריאותה של נכדתה חשובה לה פחות - זה בפירוש כבר הפירוש שאת נותנת לזה)
    בקיצור, להבליג?... לא.
    לעומת זאת, לענות?.... קשה לי לייעץ. כן לענות, אבל תוך הבנה מדויקת ומודעות למה שקורה לך, מה את מרגישה, מה חלקה, ומה חלקך בסיטואציה. ייתכן שמתאים שתקבלי סיוע בהבחנה ובהבנה של דברים, בבחינת סיטואציות ובבחינת דרכים שונות שפתוחות בפנייך להתמודדות.
    ולסיום, קראי זאת:
    "מקור הכעס שלך לא נעוץ במקרים ובהתרחשויות עצמם, אלא ב'מחשבות חמות' שאת מצמידה לאותם מקרים. גם באירועים מרגיזים במיוחד, המשמעות שאת מעניקה להם היא זו שקובעת את תגובתך הרגשית. העובדה שאת אחראית לכעסך אינה חיסרון אלא מהווה יתרון ברור: הדבר מאפשר לך לרכוש שליטה ולבחור כיצד היית מעוניינת להרגיש. אם לא הייתה לך שליטה על רגשותייך, היית חיה בתוהו ובוהו של חוסר ישע, נשלטת לחלוטין ע"י אירועים חיצוניים ללא כל יכולת השפעה על המתרחש" (ד"ר דייויד ד. ברנס, בוחרים להרגיש טוב, 2001).

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
  • הי סיון אני מקווה שזה בסדר שאני קצת מתערבת אבל ממה שקראתי בהודעה שלך עלו בי כמה דברים שאולי יעזרו:

    קודם כל באמת נשמע שקשה לך.
    אני אתחיל בעניין חמתך הפדנטית, אני לא ממש מכירה אותך אבל תחשבי על משהו שממש ממש חשוב לך וקשה לך להתפשר עליו ואז בא מישהו וכמה שאת אוהבת אותו וחשוב לך ממנו, הוא בא ומבקש שתוותרי על זה. בכל אופן אני חושבת שגם לחמתך קשה וגם לה יש קונפליקט. להיות פדנט זה לא מבחירה, זה אופי ואני בטוחה שהיא אוהבת את להב. גיסך הוא זה שבא להתקין את המחסום ולכן אולי עליו צריך יותר לכעוס כי הוא בא ממניעים אגואיסטים שלו...אבל אני לא רוצה לסכסך...

    לפי מה שנשמע (וסדר עדיפויותיך בדוגמאות שהבאת) הבעיה הכלכלית וחוסר הידיעה מתי זה יסתיים היא זו שמעיקה עליך יותר מכל דבר אחר ומה שאני חושבת שכדאי לכם לנסות לעשות זה קצת סדר בבלגן ולקבוע יעדים ומטרות. ככה תדעי שאת צריכה להחזיק מעמד עוד ככה וככה חודשים וזה יהיה פחות נורא.

    אם אתם רואים שזה עניין של שנים תמצאו תאריך שבו אתם חושבים שכבר תוכלו טיפה לעמוד על הרגליים ותחפשו דירה (אפילו דירת חדר) כי מה שבטוח זה יסתדר יום אחד, להב תהיה בגן עירייה ולא תשתמש במטרנה וחיתולים וכבר תחסכו כמה מאות שקלים בחודש.

    יהיה טוב יקירתי, תחזיקי מעמד
  • תודה לטוטילה על הניסיון הכנה לסייע ולו במשהו, ואני מצטרפת לרעיון קביעת מטרות ויעדים לתקופה הקרובה.
    אין ספק שלחיות במצב של חוסר ידיעה ואי וודאות זה דבר קשה מנשוא, עבור כל אדם בכל סיטואציה, ובפרט כשמדובר על מצב רגיש של מגורים עם אדם שנוכחותו קשה לך - כמו עם חמותך.
    הציבו לעצמכם מטרות "קטנות", ריאליות, ברות ביצוע, שאתם יודעים בוודאות מסוימת שתצליחו לעמוד בהן.
    כך ה"הר הענק" או "קיר הלבנים" שאת מרגישה שכרגע עומד לפנייך ומסתיר לך את העתיד, יוכל אט אט לאבד מגובהו, מנפחו ומהאיום שהוא משרה עלייך.
    אלו מטרות ויעדים את חושבת שיהיו ריאליים לחודש הקרוב? לחודשיים הקרובים? לשלושת החודשים הקרובים?... 4 חודשים?... 5?... לחצי שנה הקרובה, מה נראה לך שתצליחו לממש?
    ואני מדברת לאו דווקא על מטרות פיננסיות, למרות שאני מבינה שכרגע זהו ה"נושא הבוער" בינך לבין עצמך, בינך לבין בעלך, ובעצם - בינך לבין המשפחות משני הצדדים, שלך ושל בעלך (חמותך ועוד אנשים בסביבת משפחתו). אני מדברת על המטרות הכי קטנות, למשל: "לקבוע עם בעלי טיול רק שנינו בערב, פעם בשבוע" - לא מסעדה, לא סרט, לא קניות. אלא טיול (למשל: על החוף) - קצת להשמיע ולשמוע זה את זו.
    זו, לדוגמא, מטרה. נראה לך שתצליחו ליישם בחודש הקרוב?...

    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
  • יש לי משהו נוסף לכתוב ברשותכן

  • סיוון, אם תרצי, ותמצאי לנכון, תוכלי לשלוח לי מייל לכאן [email protected]. אשמח להמשיך "להקשיב" במייל (או טלפונית, גם זו אפשרות).
    בבקשה אל תישארי עם התחושות האיומות לבד...

    בייבי בום ,
    לאדם אחד הדרך נראית כמו הליכה שלווה לאורכו של נהר, רווי כרי דשא משובצי פרחים, כשבשמיים קשת מרהיבה.
    אדם שני יראה בדיוק באותה הדרך, מעבר בנהר שוצף וגועש, שורץ תנינים צמאי דם...
    והדרך - כנראה אותה הדרך.
    אני חושבת שלולי יודעת, בהיגיון, "בראש", מה היא צריכה לעשות על מנת לפתח יחסים בריאים עם חמותה...
    אבל הדרך, אוי הדרך.... היא המייאשת אותה.


    שרון שמש
    M.Sc
    פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T
מותר ואסור לאכול בהריון והנקה