אמפטיה - הריון ולידה

איזו שאלה מעניינת...
את "קצת" מקדימה את המאוחר, לא?...
המושג "אמפתיה" מכיל בתוכו גורמים רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים רבים - זהו ניסיון אמיתי וכן להבין את האחר (המימד הקוגניטיבי) , להתקרב את תחושותיו (המימד הרגשי) ולתת לו תחושה שאנו עמו (המימד ההתנהגותי).
גורמים אלו משתנים פעמים רבות במהלך שלבי ההתפתחות. כמו"כ, גורמים אלו בהחלט נרכשים מחוויות נלמדות בילדות.
בקשר להיותה של האמפתיה כישור הניתן ללמידה ואימון – נמצא שניתן בשיטות שונות ללמד מבוגרים להיות יותר אמפתיים (למשל, כפי שציינת בהודעתך, אנשים אלימים, עבריינים שאינם מכירים/מודעים למקומו וצרכיו של הזולת, אלו המפעילים אלימות במשפחה, ועוד).
בקשר לאמפתיה בילדות, קיימים שלבים שונים בהתפתחותה של האמפתיה:
ראשית, מדובר על אמפתיה גלובאלית - אף תינוק בן מספר חודשים בודדים, מסוגל להגיב באופן דומה, כאשר הוא נחשף להבעה רגשית חזקה אצל האחר - חיוך מצד אחר המתבונן בו יביא לחיוך, צחוק יביא לצחוק, ובכי יביא לבכי.
לאחר מכן, אנו מדברים על אמפתיה אגוצנטרית, שקורית בשנה השניה לחיים. אז נראה תמונה בה הפעוט ינסה להגיב למצוקת האחר בערך באותה הדרך בה מגיבים אליו, דוגמא טובה לכך הוא הניסיון להרגיע את האחר ע"י הוצאת המוצץ מפיו ונתינתו לאחר הסובל ממצוקה כלשהי.
בהמשך, נמצא אמפתיה לרגשות הזולת. פה אנו כבר ממקמים את בני השנתיים. אלו כבר מסוגלים לגלות מודעות והבנה לרגשות של אחרים ומסוגלים להציע ניחומים גם בדרכים לא אגוצנטריות.
השלב הסופי בהתפתחות האמפתיה, נקרא: אמפתיה לרחוק, ופה כבר מדובר על הילדות המאוחרת (גילאים 8-9) ועוד לתוך ההתבגרות. ב"אמפתיה לרחוק" אנו מדברים על אמפתיה למצבי חיים רחוקים מאיתנו (שטפונות, רעב, צונאמי, קורבנות למעשי אלימות קשים עליהם אנו קוראים בעיתון...), בהם לא בהכרח כלל שאנו מעורבים רגשית-אישית.

כרגע, בשלב ההתפתחותי בו נמצא עידן, אנו מציעה להקנות לו כמה שיותר הזדמנויות ללמידה ע"י modeling - למידה ממודל. הראי לו מה קורה כשהוא מקבל מכה - את ניגשת, מלטפת ומנשקת את מקום המכה, ומנחמת אותו.
לא זכור לי האם הוא נמצא במסגרת חינוכית כלשהי, אבל אם כן, אני יכולה להבטיח לך שגם בגן/מעון קיימות הזדמנויות רבות מידי יום ללמידת אמפתיה מה"מודלים" שבסביבתו המיידית - הילדים האחרים (הרי כל יום מישהו נופל, נתקל, נשרט, נעלב וכו'...) וגם הגננת/הצוות החינוכי שדואג להטמיע את ערך האמפתיה באופן קבוע ע"י סיפורים, שירים, המחזות, משחקים חברתיים ועוד.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה

יש כמה ספרים (ספרי ילדים) טובים שמדברים על זה.
יש כמה טכניקות טובות, שהן בעיקרן טכניקות מתחום הפסיכו-דרמה (תחום טיפולי שנמצא בשימוש מאד רחב עם ילדים) שמדברות על זה, ויכולות לפתח יכולת זו.
בעיקרון, בכל סיפור שאת מקריאה לו, הייתי מעודדת "הקשבה אקטיבית" - לעצור מידי פעם את שטף הסיפור, לבקש ממנו לספר מה הבין, מה הוא חושב שעומד לקרות הלאה, וכו'.
זה דבר שטוב לעשות גם בזמן צפייה בסרט.
כך את מעודדת דיון - ודיון מוטמע טוב יותר מאשר הקשבה/צפייה פסיבית.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה

בעצם כל ספר שעוסק ברגשות, הוא טוב לעניין.
הרי בגיל זה, לא ניתן ואף לא רצוי (מבחינת הבנת הילד) ללמד ממש מה זו "אמפתיה"... מה שכן ניתן, ואף רצוי לעשות, הוא לעסוק בכל מיני דרכים, ברגשות שיש לכולנו, איך הם מובעים ומה הם מעוררים אצל זולת כלשהו שצופה בנו מביעים את אותם רגשות. כך ניתן להתחיל "ללמד" את יכולת ההבחנה למצבים רגשיים שונים, ואת אפשרויות התגובה.
קיבצתי פה מספר ספרים שמדברים על רגשות ומותאמים לגיל הרך. את מוזמנת להמשיך ולחפש, זהו רק מקבץ, מהזיכרון...
1) דמעות ורודות - חנה גולדברג, הוצ' הקיבוץ המאוחד. ספר מומלץ מאד. מה קורה כשאף אחד לא רוצה לשחק איתי?...
2) להפליג עם כוכב - אדיר כהן, הוצ' רכס.
3) לפעמים - פאול קור, הוצ' דביר. עוסק במצבי הרוח השונים שיש לכולנו.
4) אז בוכים? - אלי כדורי, הוצ' צבר. עוסק בנושא התמודדות עם בעיות. אפשר לפרוץ בבכי ולהתייאש כאשר נתקלים בבעיה, ואפשר... להתמודד עם הבעיה ולמצוא פתרונות יצירתיים. (אולי לא עוסק בדיוק בנושא שביקשת. אבל בשל מימד התסכול שיש בו, וניסיונות ההתמודדות עם התחושה הזו, הכנסתי אותו כאן.)
5) הדובון לא-לא - יצחק אבנון, הוצ' מודן. מניחה שאת מכירה את הספר. זהו ספר שעוסק במרדנות. ספר מומלץ, אם כי אני מסתייגת מהצגת הדובון, קרי - הילד, כ"רע". ניתן בהחלט היה להציג את התנהגותו כלא מקובלת ולא כ-הוא עצמו "רע". מלבד זאת, ספר מקסים וטוב, שמעביר את מסר ההתמודדות עם הרגשות שנובעים מהתנגדות ההורים למעשיו של הקטן.
6) את זה - נירה הראל, הוצ' הקיבוץ המאוחד. ספר על אי הבנות הנובעות מאי יכולת להסביר במילים את רצונותיו של הילד.
7) הזבוב העצוב - דליה קרח, הוצ' שגב קוראים.
8) התנין שחשב רק על עצמו - פוסטין צ'רלס ומייקל טרי, הוצ' כתר. ספר חמוד על תנין שחשב שהנהר שייך רק לו...
בהצלחה...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T