לא מוכן להתקלח - הריון ולידה

טלי מה שלומך?

סליחה שאני נדחפת

אבל גם לנו היתה בעיה דומה שחר לא רצה להיכנס למקלחת וגם הכול היה מלווה בצרות וצעקות ובכי היסטרי
הפיתרון שמצאתי הוא מקלחת משותפת עם בעלי וזה עבר לו אצלנו זה עזר
---------------------------
שומרני אל מיצר רע
הגן עלי מכל צרה
שמור אהוביי ובני עמי,
ושמור עלי גם מעצמי

טלייייייייייייייייי
יש אפשרות שכשחפפתם עם השמפו המיוחד הזה נכנסה לו טיפה לעין ולכן הוא מתנגד נחרצות?
יש מגיני ראש לחפיפה, כובע ללא כזה ששמים בקו השיער והשמפו לא נכנס לעיניים או אפילו משקפת בריכה פשוטה....
אולי זה יעזור.

טלי
טוב שאני רואה אותך... אם לא במקום אחר, לפחות כאן...
לגבי זיו... תרשי לי, קודם כל:
יש לו שכל, אה?.... לומר לך בסוף היום "אוי אני כל כך עייף, אני רוצה ללכת ישר למיטה..." זה שכל לא קטן....

תראי, יש כל מיני סוגים של פחדים, שנחשבים ל"תקינים" ומהווים חלק תקין וצפוי מהתפתחותם של פעוטות. פחד מחושך, פחד מחיות דמיוניות, פחד ממפלצות, פחד ממה שקורה מתחת למיטה, בארון, מסוג מסוים של בובות, ממסיכות (בדר"כ בפורים, יותר מכל מועד אחר בשנה, הפחדים ממסיכות ומבובות עולים ומתבטאים) ויש פחד מאמבטיה ו/או מחפיפת ראש, שניהם ביחד וכל אחד לחוד. כל אלו נחשבים לחוויות שבעקרן נורמטיביות, אע"פ שמדובר על סוג של חרדות.
בעיקרון, הטיפול בפחדים כולל התקרבות הדרגתית לגורם הפחד, דבר שבשפה מקצועית נקרא "חשיפה" - חשיפה לגורם מעורר החרדה.
פה מאד חשוב לי לדעת האם את רואה אירוע או גורם מסוים ש"התחיל" את ההתנהגות שאת רואה - כלומר ההימנעות ממקלחת? האם היה טריגר שאת יכולה לשים עליו את האצבע ולומר שמבחינתך, את מבינה שמשם זה התחיל?
חשוב לי להדגיש - את מתארת התנהגות של הימנעות ממקלחת. הימנעות היא התנהגות שאופיינית לחרדה. בשל החרדה - נמנעים מהגורם שמעורר אותה.
חשוב לי גם לשוב ולהדגיש - הטיפול המקובל במקרים כאלו הוא חשיפה הדרגתית לגורם המעורר חרדה.
ייתכן שיש טריגר שממנו כל זה התחיל - וייתכן שלא. פעמים רבות התנהגות "חרדתית" (הימנעויות, עיסוק רב סביב הנושא, ניהול "משא ומתן" וכו') אצל פעוטות בגיל הזה, נחשבת ל"תואמת גיל ושלב התפתחותי" ונורמלית לגמרי.
חשוב לי לדעת עוד מה את חושבת על הסיבה לפריצת ההתנהגות הזו (אם קיימת סיבה, להבנתך, כמובן), והאם קיימות עוד התנהגויות שאת מגדירה כבעייתיות- חרדתיות, לפי מה שתיארתי?


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

איפי

O.K.......
אז אין לו עוד התנהגויות חרדתיות חוץ מזה.
וכרגע יש דחיפות וצורך ממשי בחפיפות יומיומיות בעקבות מצב אובייקטיבי כלשהו.
ועם המקלחת עצמה אין בעיה - רק עם החפיפה שבסופה.
והוא ילדון חכם ונבון.

ובקיצור נראה לי, שבחוכמתו הוא פשוט "תופס טרמפ" על עניין החפיפה כרגע, והופך אותו ל - issue מרכזי - בינכם לבינו.
למען הסר ספק: ברור שהוא לא "עושה את זה בכוונה", או מתנהג ב"דווקאיות", או נכנס איתכם לעימותים "סתם" בשביל "להציק" (ברור לי שאת לא חושבת את כל אלו ), אלא הוא נמצא שם כי זה משרת אצלו איזשהו צורך - ובסביבות גיל שנתיים ידוע שהצורך למרוד (או "להתעקש" או "לעמוד על דעתו", לא משנה איך תקראי לזה... אבל זה זה... ) תופס תאוצה ומהווה מעין הכנה למה שיבוא בסביבות 10 שנים מאוחר יותר...

אני מבינה היטב את הצורך הממשי והמיידי לחפוף, בגלל עניין הסבוריאה.
הייתי מציעה לבדוק שוב מול רופא האם ההתוויה לחפוף מידי יום ביומו היא אכן בלתי ניתנת לגמישות (מבחינה רפואית)? אולי ניתן כן, לפחות בפרק הזמן של השבוע-שבוע וחצי הקרובים, לחפוף יום כן-יום לא? במידה וכן, זה יכול לשמש אתכם היטב בגרימת הסתגלות קלה יותר לעניין החפיפה, לתת לזיו "מרווח" נוח יותר בין חפיפה לחפיפה ולהוציא במעט את ה"עוקץ" מהריב היומיומי ביניכם - הנה, יום אחד אתם "באים לקראתו" ויום אחד הוא "בא לקראתכם".

בקיצור, אני מציעה להתייחס לעניין החפיפות בדיוק כפי שהוא: מעין "זירה" ל"התגוששות" בינכם לבינו - בעצם, בין זוג הורים לבן שנתיים טיפוסי, המביע התנגדות לכל "חובה" המוטלת עליו מצד הוריו.

(ספרי לי את ההתפתחויות)

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה יקירה

שאלת את הרופא לגבי יום-כן יום-לא?
ובכל מקרה זה באמת עושה , גם כשיודעים היטב שמדובר על מניפולציה... (ואני שוב מתפעלת מהחוכמה שלו, לקשר את עניין החפיפות השנואות - ל"אתם לא אוהבים אותי"... הקישור הזה לא מובן מאליו, לגבי ילד בגילו של זיו.)

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T