על אבחונים בילדות המוקדמת, ושאר ירקות. - הריון ולידה

בזמן האחרון קיבלתי מספר פניות מהורים מבולבלים לגבי עריכת אבחונים והתערבויות פסיכו-חינוכיות לפעוטות בני שנה וחצי-שנתיים.
חשוב לי לומר דבר זה:
עד סביבות גיל 3, לא נערכים כל אבחונים לפעוטות. גם בגיל 3, ועד לסביבות גיל 5, ההתערבויות שנעשות מתמקדות בהדרכת הורים וטיפול דיאדי (הכוונה: פגישה של מטפל+הורה1, שבוע לאחר מכן: מטפל+הורה2, ושבוע לאחר מכן: מטפל+2 ההורים ביחד.).
רק בסביבות גיל 5, ומאוחר יותר, לכיוון גיל הכניסה לבית הספר, ניתן לערוך אבחונים שמתחילים להיות אמינים: אבחון להפרעות קשב וריכוז ע"י רופא התפתחות, אבחון ממוחשב להפרעות קשב וריכוז, אבחון פסיכו-דידקטי ואבחונים שונים להוראה מתקנת.
כמו"כ, רק בסביבות גיל 5 והלאה, ניתן למצוא תועלת וממשות בסוגי הטיפולים השונים המוצעים: פסיכולוגי, תראפיה באמנות, דרמה-תראפיה ("פסיכודרמה") ותראפיה בתנועה.
לעתים גננות, מפקחות על גנים, ומטפלות בפעוטונים שולחות את הורי הפעוטות לערוך "אבחון כללי". חשוב לומר, שבגילאים פעוטים (שנה וחצי-שנתיים) בפרט, ובכל גיל בכלל, אין חשיבות למושג "אבחון כללי". כפי שכתבתי בנ"ל, האבחונים העיקריים שנעשים הם אבחונים להפרעות קשב וריכוז, אבחונים פסיכולוגיים-דידקטיים ואבחונים להוראה מתקנת.
לצערי, אינני מכירה את המושג "אבחון כללי" בכלל, ובפרט לא כשמדובר על פעוטות בני פחות מסביבות הגיל 3-4.
יש לזכור, שבסביבות גיל שנתיים מתרחשת מדרגת גדילה והתפתחות (בעיקר רגשית-וורבאלית) משמעותית מאד אצל הפעוטות (אצל כל הפעוטות), שעלולה לגרום לדפוס התנהגות שנראה בעייתי לעתים (בכי מוגבר, עקשנות, מרדנות, בדיקת גבולות וכיו"ב) למתבונן מהצד.
יש להבין, שעל רקע זה מגיעות פניות של אנשי החינוך המטפלים בילד/ה באופן יומיומי.
עדיין, איננו בונים תכנית טיפול (התערבות ואבחון) לילדים בגיל זה.
פעוטות בני הגיל הזה הם עדיין אינם וורבאליים מספיק ואינם מסוגלים להיות "מטופלים" בדרכים המקובלות, וכמו"כ - התנהגותם תואמת את הצפוי ע"פ גילם, ולכן אין מקום להכנס לתהליך טיפולי.
כפי שכתבתי בתחילה, המקום היחיד להתערבות טיפולית בגיל זה - הוא המקום של ההורים. ניתן לערוך שיחות "הדרכת הורים", שנסבות ברוב המקרים על מושגי גבולות היחסים בבית, ובינם לבין ילדם/ילדתם.
מקווה שסייעתי

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T