בואו נדבר על זה (1) - הריון ולידה

על פחדים וחרדות
"אין לפחד אלא מן הפחד עצמו" – אמר פרנקלין רוזוולט.
מי מאיתנו לא חווה בחייו אי אלו אירועים שהאיצו את הדופק, גרמו לחיוורון/הזעה/הסמקה/רעד ושאר תופעות, או בקיצור – מי מאיתנו לא חווה לפחות פעם בחייו אירוע המכונה: "מפחיד"?
זו יכולה להיות סערת ברקים בלילה חשוך לאדם אחד, מעבר בסמטה אפלולית כשקול צעדים נשמע מאחור לשני, או מפגש עם נחש בטיול של הצופים לשלישי. הדוגמאות רבות מספור, וכולן יכולות לעורר את הרגש המכונה: פחד.
הפחד, מעצם הגדרתו, הוא רגש הפועל בשירות מנגנון ההישרדות. זאת אומרת, שאם, למשל, נתקל בנחש בטיול בשדה ונברח – הרי שטוב עשינו, מעצם כך שאיננו יודעים האם הנחש מסוכן או לא, ארסי אם לאו. הפחד מוגדר כתגובה לסכנה ריאלית, מציאותית. זהו סוג של הכרה/ידיעה שמשהו מסוכן עומד להתרחש. הפחד מייצג תהליך קוגניטיבי בריא. זוהי ידיעה, הכרה באפשרות קיומה של סכנה ממשית לקיומנו ולשלומנו – שגורמת לנו לברוח בזמן.
החרדה, לעומת זאת, היא "פחד שיצא משליטה". ייתכן מאד שהחרדה התחילה מפחד מסוים, טבעי ואף רצוי, למשל: פחד מלחלות במחלה קשה. וכך התבטא פציינט הסובל מחרדה ממחלות (יש לזכור שיש הרבה ווריאציות לאופני התבטאות חרדה): "אני מפחד ממחלות, לא אוכל, רזיתי מאד. מכל מחוש, כאב, סימן – אני מיד נכנס למתח וחרדה ורץ לרופאים, בדיקות, מעבדות. זה הולך וגובר, אני כל הזמן מדבר עם כולם, אשתי, בעבודה, שכנים, קרובים – רק על זה... החרדה הולכת וגוברת, התיאבון הולך ופוחת, אני הולך ומרזה, כבר לא רואה טלוויזיה ולא קורא עיתונים כי פוחד שידברו על זה"...
ניתן לראות את ההימנעויות וההצטמצמות של תכני חיים בריאים (זוגיות, חברה, עבודה...) ע"י התכנים החולניים, הנשלטים ע"י החרדה. הפציינט הנ"ל חושש לנישואיו, חושש שהדבר ישפיע על חיי משפחתו ועל יחסם של חבריו לעבודה אליו.
חרדה היא רגש שנוכח בעוצמות שונות: מביא למתח, עצבנות, מבוכה.
אצל הפציינט שלנו, הוא חרד ממשהו שיקרה בעתיד, לא כרגע. הוא מפרש באופן לא ריאלי ואף מעוות, כל מיחוש קטן ונורמאלי לחלוטין המגיח לעתים בחיי כולנו. הפירוש הלא נכון מוביל לאי שקט, מתח והתנהגות לא נשלטת של ריצה לרופאים ולבדיקות.
אז איך נבדיל בין פחד (ריאלי, מציאותי ונכון ברב המקרים) לחרדה (פתולוגית)?
כאשר יש דיספרופורציה (חוסר התאמה) בין האזעקה (למשל: כאב ברגל) לחרדה (למשל: להתקשר בדחיפות לרופא שלנו בשעה 2:00 לפנות בוקר).
כאשר התגובה היא קיפאון או פעילות יתר לא יעילה (רץ לרופאים, לבדיקות, מדבר על כך עם בת זוג, שכנים, בעבודה...).
כשיש הפרעה לתפקוד, ליחסים, להרגשה – באופן שמשבש את החיים.
כשיש מחשבות חוזרות על הסכנה.
כשיש הכרה שזה "חסר היגיון" אך אין שליטה על ההרגשה וההתנהגות.
כשיש תהליך של העצמה והכללה של הגירויים והמצבים המעוררים חרדה.
כשיש חרדה מפני הסימפטומים של החרדה (למשל: חרדה מפני דפיקות הלב, ההזעה והרעד) ולא מהמקור שעורר את הפחד (למשל: תחושת כאב כלשהי). זהו בעצם פחד שאחרים יראו ו"יחשבו שאני משוגע".
אז מה יש בעצם לפציינט שלנו? הוא סובל מחרדה פתולוגית, לא מציאותית, מפני מחלות. יש החמרה. תוצאות הלוואי הן חשש לערעור היחסים עם אשתו ואי התקדמות בעבודה.
שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T