מזל טוב! + עזרה... - הריון ולידה

תודה רבה על האיחולים!

גליה, את כעת נוכחת במו עינייך במושג השחוק: "כל ילד הוא אחר. לכל אחד קצב התפתחותו הייחודי, לא ניתן להשוות בין שני ילדים".
והנה לך 2 ילדים, אחים. הם גדלים באותו בית, מקבלים את אותם תנאים ואת אותו חינוך (פחות או יותר), מתחנכים לאורם של אותם ערכים, אמונות ותפיסות של אותם זוג הורים.
ובכל זאת, במדרגה כל כך משמעותית בחייהם הצעירים, מדרגת ה"גמילה" או ה"חינוך לניקיון" - הם כ"כ שונים...
מצד אחד, אופק שנמצא בגמילה כבר שנה וחצי וזה לא מצליח... מקריאת המשפט הזה, עולות בי שאלות רבות: מה קרה במהלך אותן שנה וחצי? האם המצב בתהליך הגמילה נשאר סטטי לאורך כל אותן שנה ומחצה ארוכות?... מה אתם עושים כדי "לגמול"? האם שאלתם את עצמכם למה זה נמשך כ"כ הרבה זמן? מה אתם עונים לעצמכם כשאתם שואלים את עצמכם למה זה נמשך כ"כ הרבה זמן?
ההרגשה שעולה אצלי מקריאת הדברים היא שכנראה נעשים דברים ב'תהליך הגמילה' (בינכם לבין אופק) שהם מסוג של: more of the same. כלומר: אתם כל הזמן מנסים לעשות את אותם הדברים על מנת להצליח בגמילה.
יש להבין, שיש ילדים עבורם תהליך הגמילה אינו "פשוט" כלל. הוא כרוך באיזשהו מעבר רגשי שהם זקוקים לעבור, והדבר מתבטא בדברים נוספים, ולא רק ב"חינוך לניקיון" ובהקניית ההרגל לעשות את הצרכים בסיר/בית השימוש, בתחילה באופן מכוון ו"מלאכותי" עד שאט אט הדבר הופך להרגל מוטמע.
אינני יודעת מה ניסיתם לעשות במהלך אותן שנה ומחצה, לא כתבת. כתבת שזה "לא מצליח". האם את חושבת שיש טעם לנסות ולפרוץ את הגבולות של ה - more of the same של מה שאתם כן עשיתם?...
(אני מניחה שעד עכשיו פעלתם באופן מכוון וממוקד לכיוון ה"חינוך לניקיון" והאפשרות לפתח אצלו שליטה מודעת לפעולת הסוגרים)
שוב, אינני יודעת אלו פעולות מכוונות מצידכם עשיתם במהלך אותן שנה וחצי, ללא הצלחה. כמו"כ אינני יודעת מה לא ניסיתם לעשות, ועל אלו פעולות לא חשבתם ולא הבאתם בחשבון כאפשרויות ברות ביצוע. לכן קצת קשה לי לייעץ מפה לגבי פעולות רצויות מעשיות.
אפשרות ה"התעלמות" וההמתנה ל"העלמות" הבעיה בגיל 5, כפי שהציע לכם הרופא היא אפשרות שניתן לקחת בחשבון, תוך ידיעת העובדה שאם מתייחסים לבעיית אי השליטה בסוגרים כאל בעייה רפואית-פיזיולוגית גרידא (כפי שאכן כך מתייחס לכך הרופא, מן הסתם...), הרי שמבחינה רפואית-פיזיולוגית אכן מחכים לגיל 5, ע"מ להתחיל טיפול, מתוך אמונה (מבוססת מדעית) שמערכות הסוגרים מגיעות לבשלות מלאה בגיל זה, וכבר ניתן בהחלט לצפות ליכולת שליטה.
....מצד שני, נמצא פה רום, שהשבוע התחיל תהליך גמילה, והולך לו מצוין.
זה בהחלט מעמיד דילמה לגבי אופק.
לא הייתי יוזמת שיחה עם אופק. לא הייתי מציפה מיוזמתי נושא זה, בפרט לא כאשר זה קשור לנושאים שהמילים "הצלחה" ו"חוסר הצלחה" כ"כ בולטות בהם, בהקשר לשני האחים. הרי זה ברור (וזה יהיה ברור לאופק - סמכי עליו) שאם כעת את תעלי את הנושא בשיחה יזומה שלך מול אופק, הוא מיד יקשר זאת ל"הצלחתו" של אחיו בתהליך הגמילה, לעומת "חוסר הצלחתו" שלו בתהליך זה.
אני חושבת שלא רצוי בכלל להעלות אצלו נושא זה, שעלול לגרור הצפה של רגשות קשים והשוואה לא שיוויונית בינו לבין אחיו הקטן ממנו.
אני חושבת שאת צריכה לסגל לעצמך את המחשבה שכנראה שלילד אחד זה קשה יותר, ולשני קל יותר. וזה הכל.
אז אצל האחד זה יהיה כרוך בתהליך ארוך וכנראה מורכב יותר, ואצל השני זה יותר 'יזרום'.
דבר זה יסייע לך לקבל את השונות, המורכבות והיופי שבשני ילדייך.
ויסייע לך להיות בשביל אופק אם, וכאשר, האסימון יפול לו, כפי שלדברייך אוטוטו יקרה.

ארוך, הא?...
לשאלות, מחשבות, תהיות נוספות - אני כאן.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה שרון על התשובה המפורטת.

האם בדקתם יותר לעומק את הכיוון הפיזיולוגי?...
הכוונה לפנייה לאורולוג שמתמחה בילדים, בעל התמחות בשרירי רצפת/קרקעית האגן, אולי?... (כאחות, את בוודאי מבינה בזה יותר ממני...)
בכל מקרה, כן הייתי מקדישה תשומת לב לכיוון זה, בהתחשב בעובדה שמדובר על שנה וחצי של ניסיונות, כאשר לפי תצפיותיך, הוא כן מנסה לשלוט, אך במאמץ של צחוק או ריצה, לא כ"כ הולך לו...
מאמינה לך מאד שזה מתיש ומתסכל . כל הכבוד על היכולת להתעלם, לא לגעור ולא לכעוס - בטוחה שזה עולה במאמץ לא פשוט, בהתחשב בכמויות הכביסה, ברטיבות הכמעט תמידית ובתסכול שלו עצמו - שהרי גם איתה צריך להתמודד איכשהו...
שוב חוזרת - לא הייתי מתחילה לדבר איתו על זה. נשמע מדברייך שיש שם קצת יותר ממה שרואים מעל פני השטח... ובכל מקרה, לא הייתי מוסיפה לו תסכולים (לפחות לא כרגע).
הייתי פונה דבר ראשון לייעוץ אורולוגי כנ"ל, ומשם ממשיכה.
אנא עדכני, וחזקי ואמצי .

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T