שרוני היי - הריון ולידה

בוקר טוב חמודה ,
כתבי לי לכאן: [email protected]
אם יהיה צורך, נדבר .
קחי בחשבון שעדיין לא עבר הרבה זמן, וחווית האשפוז והניתוח עדיין טרייה (לשתיכן, אגב).


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרוני יפה שלי שלחתי לך מייל


את המתנות הכי שוות בחיים מעניקים לנו הורינו - את חיינו
וילדינו - את חייהם והזכות לגדלם
[url=http://imikimi00.com/link/link_through/IYyX-10g]http://www.tickerclub.com/cache/5581b77dd9.png

אשמח לקרוא ולהגיב, בהמשך היום.
שיהיה יום טוב .

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרוני אני מחכה לדעת איך לפעול איתה עכשיו לדעתי זה אפילו קצת מחמיר אנשים שרואים אותה בקניון הולכת עם יד (לא כל אדם יש לה קבועים שאותם היא מאוד אוהבת ולא מוותרת על ללכת אליהם לומר שלום) איתי ומחמיאים ואומרים עליה שהיא מתוקה וחמודה פתאום היא מתחילה לצרוח בפחד לבכות ולהצמד אלי לרגליים חזק כאילו מישהו מנסה לקחת אותה אל לא כך הדבר אני לא ממש מוכנה להרים אותה למרות דרישתה מחאתה והבכי אני מנסה להסביר לה שאף אחד לא עושה לה כלום אך.........................
אשמח לקבל עצות איך לפעול


את המתנות הכי שוות בחיים מעניקים לנו הורינו - את חיינו
וילדינו - את חייהם והזכות לגדלם
[url=http://imikimi00.com/link/link_through/IYyX-10g]http://www.tickerclub.com/cache/5581b77dd9.png

לא קיבלת ממני מייל?... שלחתי לך ביום רביעי...
מצטערת
תרשי לי לענות לך כאן?...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

אין בעיה את יכולה גם כאן לענות לי


את המתנות הכי שוות בחיים מעניקים לנו הורינו - את חיינו
וילדינו - את חייהם והזכות לגדלם
[url=http://imikimi00.com/link/link_through/IYyX-10g]http://www.tickerclub.com/cache/5581b77dd9.png

היי
הרגע קראתי את מה שכתבת בפורום הורים, רואים ששמת לב לשיפור, ורואים שאת שמחה משיפור זה...
שרק ימשיך להשתפר ושדנדוש תמשיך להתחזק עוד ועוד!...
לגבי מצבה הפיזי: בהתחשב בירידת ההמוגלובין שחוותה לאחר הניתוח, נשמע מדברייך שהעניין מתחיל להתאזן, אני מניחה שהיא מקבלת ברזל, ורואים את התוצאות - את אומרת בעצמך שהיא הלכה ביום-יומיים האחרונים בצורה משביעת רצון...
לגבי שינויי ההתנהגות להם את עדה (לדברייך): הייתי אומרת שזהו צירוף של גילה של דנדוש (מתקרבת לגיל שנתיים, לא?...) והחוויות שעברה. הייתי ממתינה עוד, לפני פנייה לתכשירים שונים. נכון, זה דורש סבלנות רבה, אורך רוח והבנה שזה יעבור... אבל זה באמת יעבור. כרגע אין מה לחשוב כלל על השלכות ארוכות טווח (א-פרופו "חינוך מיוחד"...), ובוודאי שאין מה לקחתה לכל אבחון.
שנות חייה הראשונות של דנדוש לוו במצוקה גופנית (נשימתית) שבהכרח הייתה ועדיין יש לה השפעה גדולה על כל מהלך התפתחותה התקין. גם גיל שנתיים, שמהווה נקודת ציון התפתחותית אצל כל התינוקות, ונחווה בצורה דרמטית מבחינת השינוי ההתנהגותי שמביא עמו, אצל כל ילד באופן יחסי למה שהיה לפני כן, אצל דנדוש גיל זה הוא בעל פוטנציאל להיחוות בצורה אף יותר דרמטית בגלל מה שעברה.
נותר רק לצפות להמשך שיפור והשלמת פערים התפתחותיים ככל שיחלוף הזמן מאז הניתוח, ויחלפו הספיחים הטראומטיים הכרוכים בתקופת האשפוז וההתערבות הניתוחית שעברה.
אני מניחה שטווח זמן של כ - 8 חודשים עד שנה (מאז הניתוח) יהיה טווח זמן סביר כדי להעריך את ההשלכות הקבועות של המצוקה ממנה סבלה בשנות חייה הראשונות, אם יהיו כאלו (וכלל לא בטוח שיהיו השלכות קבועות שכאלו). בינתיים, אני חושבת שכדאי שתביני שהתנהגותה של דנדוש מותאמת לגילה (סביבות ה - 2), והתייחסי אליה כפי שהיית מתייחסת אליה גם אם לא הייתה עוברת מה שעברה.
כמובן שהתייחסות זו מחייבת אותך לגייס המון סבלנות, רגישות תוך כדי הצבת גבולות. בעצם... ככל הורה אחר לבן/בת שנתיים...
השינויים היחידים שמחייבים אותך הם בעצם שימת לב מיוחדת לרגישותה הגופנית (מבחינת החוסר בברזל שחוותה והחולשה הגופנית שמתלווה לכך, ושימת לב האם חל שיפור, או חלילה נסיגה, מבחינת בריאות דרכי הנשימה שלה.), ותשומת לב ל"השלמת הפערים" הרגשיים-התפתחותיים שלה, למשל: הפחד מזרים.
פה הייתי מייעצת לפעול ברגישות יתר, תוך הבנת העובדה שהיא סבלה בשנות חייה הראשונות סבל ממשי, דבר שהכריח את שתיכן בעצם, להיות יותר מחוברות זו לזו, ואולי חיבל מעט ביכולת שלה לפתח התקשרות בטוחה עם אנשים נוספים (ועדיין לא דיברתי כלל על כל סיפור הרקע שלכן, והעובדה שהקשר בינה לבין אביה הוא רעוע...).
לבסוף, יקירתי, אני בהחלט לא חושבת שיש צורך עכשיו לקחתה למיני "אבחונים" וגם לא "טיפולים" מיוחדים...
חוזרת על כך שהייתי ממתינה לפחות כ - 8 חודשים לפני שהיתה מתעוררת אצלי "נורה אדומה" לגבי נסיגה כלשהי או חוסר התפתחותי אצל הילדה.
חוזרת על עניין הגיל, שמצטרף לספיחי החוויה הטראומטית שעברה זה אך מכבר.
מבינה ומתנהגת איתה ברגישות יתר לגבי הפחד מזרים וההיצמדות אלייך.
לגבי שאר הדברים, מתנהגת איתה בהתאם להתנהגות עם ילד בסביבות גיל שנתיים.
חיזקי ואמצי!


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

תודה שרוני כל יום רואים שיפור קטן במשהו אחר עכשיו אף מנסה גם להתלבש לבד כל פעם גם עם הבימבה שלה התחילה לנסוע בכוחות עצמה אבל שוב אחותי כבר תייגה את הילדה ומשווה אותה כל הזמן גם לבת שלה וגם לילדים מן החינוך המיוחד שם היא עובדת ואותה לא מעניין מה שעברה וטוענת כל הזמן שקלינאית תיקשורת ורופאים וליווי התפתחותי וגם בהתפתחות הילד אינם ואין להם זכות לומר את מה שהם רואים על הילדה והיא טוענת שרואה דברים אחרים וגורמת לי כל פעם מחדש לבכות


את המתנות הכי שוות בחיים מעניקים לנו הורינו - את חיינו
וילדינו - את חייהם והזכות לגדלם
[url=http://imikimi00.com/link/link_through/IYyX-10g]http://www.tickerclub.com/cache/5581b77dd9.png

שלי
חייבת להוסיף על מה שכתבתי קודם.
נחרצותם של דבריה של אחותך, כפי שעולה מדברייך - אכן נשמעים תמוהים, גם בעיני.
אתחיל ואומר שכל דבריי היום, ובעבר, מתבססים על תיאורייך את הילדה, ומעולם לא ראיתי אותה בעצמי.
לכן, אינני מוציאה מכלל אפשרות שייתכן ואני "מפספסת" משהו, אותו אני לא רואה, מכיוון שזה דבר שניתן להבחין בו רק בפגישה ובדיקה של "1 על 1" עם הילדה ואיתך.
אני אומרת את דבריי אלו בהתחשב בנחרצות דבריה של אחותך, כפי שמשתמע מהדברים שכתבת כאן ובעבר (זו הרי לא פעם ראשונה שאת טוענת שאלו דבריה של אחותך).
האם יש אפשרות שאחותך רואה דברים שאת אינך רואה?...
אם קיים בליבך הספק, ולו הקטן ביותר שמשהו מדברי אחותך יכול להיות נכון - קחי את הילדה לבדיקה במכון להתפתחות הילד.
אומר לך שוב, שקיימות מספר "נסיבות מקילות" לעיכוב התפתחותי ולהתנהגות של דנדוש, כפי שמצטייר מדברייך:
1) הזוגיות הבעייתית שהייתה קיימת בינך לבין גרושך, כפי שתיארת בעבר, וכיום - חוסר קיומה של דמות אב משמעותית.
2) בעיות הבריאות בתחילת חייה של דנדוש, הטיפולים ולבסוף הניתוח.

אני מאמינה שמספיק ולו חלק מהדברים שעברה על מנת לגרום לפוטנציאל לבעייתיות כפי שאת מתארת שהיא חווה כיום.
אני מאמינה שיש לתת לילדה את השהות והזמן המספיק על מנת לפתח התמודדות בריאה, התגברות טבעית על הקשיים שחווה וסגירת פערים התפתחותיים, לפני שקובעים בנחרצות שקיים קושי שהוא מעבר להתמודדות הטבעית עם הקשיים.
אבל,
לאור נחרצותה של אחותך, אני חייבת לסייג את דבריי ולומר לך שוב - אם קיים בליבך הספק הקל - קחי אותה להתייעצות אצל מומחי התפתחות, כבר עכשיו.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרוני דנדוש נמצאת במעקב בהתפתחות הילד ולהיפך הם ביטלו את כל התורים שהיו לדנדוש בטענה שאין צורך בהרבה מפגשים ומספיק פעם בחודש וכי העבודה עם הילדה עכשיו היא איתנו גם המלווה ההתפתחותית אינה התרשמה שיש בעיה ולהיפך אמרה שדנדוש מאוד חברותית מאוד ערנית פעילה יודעת מה היא רוצה וזו היא שמכוונת את כולם למה שהיא רוצה
מה שכן בעוד 9 ימים כלומר בתאריך 8 לחודש יש לנו מפגש עם קלינאית תיקשורת שתאבחן את הילדה מבחינה שפתית עדיף להכות "בברזל" בעודו חם ולמרות שבתחילה לא רצו בהתפתחות הילד לתת לנו קלינאית תיקשורת כי הילדה עדין קטנה ויש לה אוצר מילים של 30 מילים לפחות כולל חיבורי מילים אני עמדתי על הזכות שלי כלומר של הילדה לקבל את הטיפול המתאים
ילד עם בעיות התפתחויות בדרך כלל גם לא כל כך מבין הוראות פשוטות לא מנסה להתלבש לבד ולא כלום ודנדוש כבר כמה ימים אפילו מנסה ללבוש לבד את הבגדים ולנעול לבד נעליים http://www.tickerclub.com/cache/5581b77dd9.png

הבנתי.
מאד משמח אותי לשמוע שהילדה נמצאת במעקב. אותי זה מאד מרגיע. ואותך?...

האם את יכולה לחשוב על איזושהי סיבה שבגללה דבריה של אחותך כ"כ מרגיזים אותך?... מעליבים אותך?... מביאים אותך לסף בכי ועלבון?...
הרי את בעצמך אומרת שאת מרגישה שאחותך "תייגה" את הילדה (אגב, תייגה אותה כ... מה?)
לתייג ילד (רק כדי לסבר את האוזן, "לתייג" היא מילה שבאה לתאר השמת "תגית" או "תווית" על משהו. לתייג אנשים/ילדים היא בהכרח פעולה שמצמצמת את המרחב/החוויה האנושית המלאה, עמוקה ושלמה לכדי משהו "פלקטי", דו מימדי, שטוח ושטחי... תחשבי על זה.) בגיל כ"כ צעיר היא פעולה המעידה על חוסר הבנה של חווית הילדות על המורכבות והפוטנציאל שהיא מחביאה בחובה...
את הרי מכירה טוב מכולם את ילדתך. את היא זו שמגיעה איתה לרופאים, להתייעצויות, למעקבים ולטיפולים. את יודעת טוב מכולם מה היא חוותה, היכן היא נמצאת היום ומה הצפי של אנשי המקצוע המטפלים בה לגבי התפתחותה העתידית.

לאילו מקומות קשים לוקחת אותך הביקורתיות של אחותך?....


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

טוב שרוני אז ככה כללללללל אנשי המקצוע שמטפלים בדנדוש אינם רואים בעיה להיפך הפיזיוטראפיסטית מהתפתחות הילד מאוד כעסה כי ידוע שדנדוש היפוטונית עם טונוס נמוך וגמישות יתר ומכאן נבע או נובע העיכוב בהליכה אגב היא התחילה אתמול ממש ללכת הרבה בלי ידיים ודיבור יש ילדים בני שנתיים וקצת יותר שעדין לא מדברים אבל בגלל מה שדנדוש עברה עם הניתוח היתה המלצה מרופאת הילדים ומרופא א.א.ג כן לקחת אותה לטיפול ואני דרשתי למרות שהפיזיוטרפסטית שלה מהתפתחות הילד סברה אחרת ממני
אני יודעת ומודעת שבעתיד גם אצטרך כל הזמן לתת לילדה שיעורי התעמלות ותרגילים על מנת להמשיך לחזק אותה תמיד כי טונוס נמוך והיפוטוניה וגמשיות הם לתמיד ואן מה לשעות כדי שלא יפריע לה אני אחזק אותה כי זו חובתי
ולגבי אחותי לא ארשום אני רק יודעת שאם כל אחת אחרת היתה באותה סיטואציה כמוני גם היתה נפגעת ואני יותר נפגעת בשביל הילדה שלי אני יודעת שדנדוש מאוד חכמה פיקחית ומלאת שמחת חיים
והשבוע כל פעם הראתה לי מחדש עד כמה היא חכמה ופיקחית ואת הרצון שלה ללכת

שלי ,
אין ספק שדנדוש זכתה באם האופטימלית שתתאים את עצמה לצרכיה באופן מדויק.

איזה כיף שהיא התחילה ללכת!!!! בשורה מצוינת!!!
מאחלת לך שיהיו לך מספיק כוחות כדי לקבל בשלווה גם את דבריהם הפוגעניים של אנשים אחרים.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

http://www.tickerclub.com/cache/5581b77dd9.png