אני צריכה תמיכה נפשית !!! - הריון ולידה

כבר נסעת אליהם בעבר עם הילדים? (שניהם? רק אחד מהם?) איך היה?
איך לך לנסוע לבד לשם?
הנסיעה הזו תמיד מלחיצה אותך? ומה קורה אם יאיר הוא הנהג? (אז את פחות בלחץ?)
תראי, בעקרון, לחץ מנהיגה/מנסיעות הוא נושא גדול ומדובר בעולם הטיפול. הוא שייך לתחום החרדות. קצת קשה לייעץ בלי לדעת את כל התמונה, שבין השאר כוללת את השאלות שהצגתי לך בתחילה. בגדול, טיפול התנהגותי קוגניטיבי הוא קלאסי להתמודדות עם חרדות, וחרדת נהיגה בתוכן.
אבל אני מניחה שאת זקוקה לאיזשהו כיוון ל"כאן ועכשיו" - להיעדרות המדוברת של יאיר ותכנונך לנסוע 3 שעות עם 2 ילדים קטנים באוטו... דבר ראשון, אם יש באפשרותך - הייתי ממליצה לא לעשות נסיעה זו לבד. אם יש אופציה לקחת איתך באוטו מישהו/מישהי (בן/בת משפחה, חבר/ה שאולי במקרה צריך טרמפ לכיוון?) אפילו רק לחלק מהדרך, אני חושבת שזה יקל עלייך.
שנית, מה בנוגע לתחבורה ציבורית? (רכבת יכולה להיות אופציה נהדרת. ילדים בדר"כ אוהבים, הנסיעה מעניינת אותם. תוכלי לקבוע עם הורייך שיבואו לאסוף אותך מהיכן שתרדי מהרכבת.)
שלישית, אני מאד מאמינה באפקט המרגיע של תרגילי הרפייה הכוללים אימוני נשימה נכונה. זה כלי רב עוצמה שבעזרתו האדם יכול ללמוד כיצד לעזור לעצמו במצבים שמלחיצים אותו/לא נוחים לו/הוא נכנס למצב של חרדה וסטרס גבוהים.


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שרוני

הדסי ,
אכן, ככה זה נשמע, ממה שאת מתארת.
לא הייתי מניחה לזה, כיוון שהנטייה הטבעית של חרדות באשר הן, היא להתרחב.
ז"א, שאם, למשל, מדובר על חרדה מנהיגה, אזי היא יכולה להתרחב לחרדה מדברים נוספים (אם זה נשאר כך, ללא טיפול) ולתפוס שטחי חיים נוספים (למשל: חרדה מנהיגה עלולה להביא להימנעות מנהיגה וצמצום העצמאות והניידות. בהדרגה זה יכול להתרחב גם לחרדה מנסיעה במעליות - לצורך הדוגמא). כך קורה "צמצום" של שטחי חיים בריאים.
לגבי הנסיעה עם הילדים:
א. אני חושבת שנוכחותה של אחותך איתך באוטו כן תהיה מרגיעה בעבורך, ב"זמן אמת" (לפחות בפן של החרדה מהנהיגה עצמה).
ב. יש רכבת עד לנהריה למיטב זכרוני...
ג. אם זה עד כדי כך, אולי שווה לשקול לא לנסוע? (שימי לב, זהו בדיוק הצמצום...) אולי להזמין את הורייך/אמך אלייך?...

אני בהחלט מבינה את תחושת ה"הר הגבוה"...

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

ההורים שלי גרים במרחק שעה וחצי נסיעה מנהריה

ברשותכן אני נדחפת

היי שוב,
הדסי, את מתארת באופן מדויק ומציאותי כיצד "נראית" חרדת נהיגה...
אצל רב האנשים החרדתיים החרדה מתבטאת ומגיעה לעוצמות גבוהות - אכן, בנסיעות מחוץ לעיר, בכבישים מהירים, נטולי רמזורים ובעלי כמה נתיבים. בנסיעה עירונית, בדיוק כפי שתיארת, יש רמזורים ומקומות לעצור - זה פועל כמפחית חרדה מיידי. ו-כן, שמעתי על התאונה היום בכביש הערבה, תאונה מחרידה בה הייתה מעורבת משאית.

בייבי בום , מצטערת לשמוע על החוויות הקשות. נשמע לא קל...
ראוי שתדעי שדווקא הטיפול בחרדות (וחרדת הנהיגה בתוכן) נחשב לטיפול מבוסס מאד (הן מבחינה מחקרית והן מבחינת נסיונם של המטפלים.) וברובם המוחלט של המקרים מסתיים בהצלחה רבה. כפי שכתבתי להדסקה, מטפלים המתמחים בשיטת הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי בדר"כ מיומנים בטיפול בחרדות. הטיפול קצר ברב המקרים, ומסתיים בהצלחה לאחר כ - 12-15 פגישות.
לגבי טיפול עצמי: מכיוון שאת מתארת שתחילת הסבל מחרדה אצלך קרה לאחר אירוע טראומטי (אפילו 2 אירועים?... שתי התאונות שתיארת, בהן היית מעורבת, בין כנפגעת, בין בדרך עקיפה) - אני מאמינה שיהיה יתרון בולט לתהליך טיפולי בו נוכח מטפל.
אני יכולה להמליץ לך לעיין בספר: "בוחרים להרגיש טוב" מאת ד"ר דייויד ד. ברנס, בעריכתו העברית של ד"ר ניר עישר, בהוצאת מכון פסגות. בספר תוכלי למצוא הדרכה לדרך טיפול עצמית בחרדות (הספר מכוון בעיקר לשתי הפרעות עיקריות: חרדה ודיכאון.). הספר נמצא בכל חנויות הספרים.
בהצלחה

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

אפשר גם להידחף?
המסנג'ר שלי: [email protected]

נסיעה בשעה בה הם אמורים לישון עוזרת המון.
לנו יש נסיעה כזו פעם בחודש, את החזור אנחנו עושים בשנ"צ שלהן וזה עוזר מאוד מאוד.
עזרים -
אם יש דיוידי נייד - זה הזמן להתקינו ברכב
אנחנו לוקחים איתנו דיסקי שמע (רינת וגיא קבוע ועכשיו לקחנו גם את שירי פורים)
שקית עם צעצועים קטנים שתהיה על ידך להעיף למי שצריך מתי שצריך משהו להעסיק עצמו
בתיק במקום נגיש לך מוצצים, בקבוקים מוכנים, בייבי-ביס / במבה (פשוט כי הם נמסים בפה ויותר בטיחותיים ברכב.
מקווה שניצן יהיה על ידך ולא מאחורה. מראש לשים על החלון חיתול נגד קרינת השמש.
מה שבטוח - זה ייגמר בסוף. ואם יאיר יבוא לקחת אתכם לכשיגמר ה"שבוע שטות" זה יהיה נהדר.

גם אני שונאת את הנסיעות האלה....
עכשיו שיובל כבר "גדולה" מעל שנה ויושבת מאחורה עם כיוון הנסיעה זה מאוד מאוד מקל עליה ועלינו והדרך עוברת בהרבה יותר כיף.

לא יכולה שלא להדחף לשרשור הזה.
יש לי גם חרדת נהיגה, אבל אני נוהגת....ולא רק בנהיגה, באופן כללי אני קוראת לעצמי "חרדתית" (וזה אפילו מדכא מידי פעם, לא סתם המושגים "חרדה ודיכאון" באים בדר"כ יחד)
יש לי רשיון כבר יותר מעשר שנים והתחלתי לנהוג רק לפני שנה פלוס...כשהגן של הגדול שלי היה קצת רחוק מהבית ופשוט לא היתה ברירה אחרת....
מה אני אגיד לכן בננות...התחושות היו קשות, פעימות לב מואצות, שרירים שנתפסים מרוב מתח, רעד, זיעה, לקחתי את זה ממש קשה. אפילו בלילה הייתי מתעוררת ודואגת "איך אנהג מחר" משאית אפילו הספיקה להכנס בי פעם אחת (ויצאתי מזה בי שריטה) ולא ויתרתי למרות הכל...התעקשתי והתמדתי לנהוג יום יום, דווקא!!!!! מפעם לפעם ניסיתי להרגיע את עצמי, לנשום עמוק, וידעתי שככל שאתמיד החרדה תלך ותפחת! (וכ"כ הפתעתי את עצמי, כי היו זמנים שלא הייתי מצליחה אפילו לדמיין את עצמי על ההגה)
חשבתי שזה יסתכם אצלי רק בנסיעות בעיר... ואז עברנו לאבני חפץ...ואני עובדת בכפ"ס, ואני פשוט נוהגת...גם בדרכים בין עירוניות וגם מעבר לקו הירוק... לא אגיד לכן שאני משוחררת לחלוטין אבל זה כבר פחות או יותר משהו שגרתי בשבילי. ואני מרגישה ניצחון! זה מעלה כ"כ את הבטחון! לפעמים בא לי לנהוג שוב ושוב רק בשביל תחושת הסיפוק הזו של :הנה, התגברתי על הפחד! זה מרגיש נפלא!!!!!!!!
שמש, אני הולכת לקנות את הספר הזה

ועוד משהו,,, אני נוהגת עם שניהם יחד(כשאני לבד איתם) גם מחוץ לעיר

ענבר - אני עושה כל מה שאת אומרת.....אבל אני עד שהקטנה היתה בגיל 10 חודשים לא יצאתי עם שתיהן לבד......
המסנג'ר שלי: [email protected]

בוקר זורח לכולכן ,
שמחה לראות את השתתפותכן הפעילה!
העיצות של ענבר נפלאות, מעשיות ומועילות. שתזכו להשתמש בהן!

נטלי ,
התרגשתי עד מאד לקרוא.
בורכנו על שבחרת לשתף אותנו, ובורכנו אף יותר מקריאת התגברותך.
אשמח לדעת איך את מרגישה לגבי הספר, לכשתעייני בו.

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

לינבר - אנחנו נוסעים איתם נסיעות ארוכות
וזה אכן הנוהל הקיים בנסיעות

אני חושבת שזה מאד "עם קשר" - החרדה מנהיגה ארוכה בכבישים מהירים, והחשש "להתעסק" עם הצרכים השונים של הילדים (מוצץ, בקבוק, שיריבו בינהם, בכי, שעמום וכו') בזמן הנהיגה.
הרי לאדם אחר, שאינו סובל מחרדת נהיגה, נסיעה עם 2 ילדים באוטו לא תיראה מאיימת כל כך... (אם כי בהחלט יכול להיות שהוא יחווה חוסר נוחות, רתיעה וכו'. ההבדל הוא שלך העובדה שתינהגי עם 2 ילדים קטנים באוטו נראית מאיימת.)
עדכני בבקשה מה עובר במחשבתך לגבי הנסיעה ביום ו' (ביום ו' את נוסעת, לא?). מחשבות, התלבטויות, קונפליקטים לגבי הנסיעה. אשמח גם לדעת לאחר מכן, איך עברה הנסיעה (מה את חושבת שיסייע לך?...).


שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

שמש תודה מקרב לב על ההמלצה על הספר, אני מתכוונת לעיין בו

שרוני - ביקשת שאספר על התוכניות אז...
(בטח תחשבו שאני לא שפוייה)
קניתי אתמול כל מיני שטויות (צעצועים קטנים עם אורות וכו) ליותם,
במקרה שהוא לא ישן ויתחיל להשתעמם אני אזרוק לו כל פעם צעצוע.

עכשיו אני אורזת ואני אשים באוטו את כל מה שאפשר לשים היום
אני יעיר אותם מחר מוקדם ונלך לגן מחופשים..
יחזור הביתה עם ניצן ויסיים להתכונן,
את שינת הבוקר של ניצן אני יקצר לו לחצי שעה
ב11 אני אצא לגן של יותם יחנה בחוץ ואתן לניצן בקבוק.. ואז אני אקח את יותם,
אתן לו סנדוויץ עם חביתה (וכמובן שתהיה במבה בסטנד ביי)
ואצא לדרך!
בדרך אני גם אוספת את אחותי.. אבל אני מקווה שעד שנאסוף אותה הם יישנו.
אני יודעת בדיוק איפה אני יעצור כדי להחליף לניצן חיתול ולתת לו שוב לאכול - זה בצפון. יש תחנת דלק עם בית קפה שיש לו ספות וזה נוח להחליף שם חיתול..

וזהו! ניקיתי אתמול את האוטו מבחוץ..

נהדר . נפלא .
אם את יכולה, תדפיסי את מה שכתבת (אם את לא יכולה להדפיס, תעתיקי בכתב יד) ותני לזה כותרת: "תכנית פעולה לנסיעה לצפון עם 2 הילדים".
החזיקי את הדף עם תכנית הפעולה במקום נגיש לעינייך, עד מחר.
מחר, כשאתם נכנסים לאוטו, שימי את הדף לידך, שוב, במקום נגיש.
מציעה לך לארגן את הדברים, ממש כתכנית פעולה אופרטיבית. למשל:
1. לארוז. לשים באוטו את מה שאפשר, עוד היום.
2. להעיר את הילדים מחר מוקדם. לחפש אותם לפורים.
3. אחרי ששמה בגן את יותם, חוזרת עם ניצן. מסיימת להתכונן.
4. לקצר את שינת הבוקר של ניצן לחצי שעה.
5. ב - 11:00 הולכת לקחת את יותם מהגן. מחנה בחוץ. נותנת לניצן בקבוק.
6. נותנת ליותם סנדוויץ' עם חביתה (במבה ב"היכון"), מחכה שיסיים לאכול.
7. יוצאת לדרך.
..................................................................................
וכך הלאה. כמובן שאותו פירוט (כולל בדיוק היכן תעצרי להחלפת חיתול, מיקום מדויק באוטו של כל הצעצועים ליותם, וכו'.) למשך הזמן המתוכנן לנסיעה.

הדסקה, תכנית פעולה שכזו עושה 2 דברים:
1. מחזירה לך את תחושת השליטה.
2. מראה לך בבירור כיצד ה"הר הגדול" והבלתי נגיש שדיברת עליו מקודם, בעצם מורכב מהרבה משימות קטנות, נגישות, מציאותיות, ברות ביצוע בהחלט.
אם את רוצה, את יכולה להחזיק עט בסמוך לדף, וכל סעיף שתעברי אותו (כל סעיף הוא בעצם "משימה" בדרך לפירוק ה"הר הגדול") - סמני "וי". ככל שיתרבו ה"וי" שתסמני, תדעי שאת מתקרבת לכיבוש ההר...

בהצלחה!
אשמח לשמוע כיצד זה עבר... ושיהיה שבוע נפלא בחיק ההורים!

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T

בשמחה וברצון .

שרון שמש
M.Sc
פסיכוטרפיסטית התנהגותית קוגנטיבית C.B.T