אובדן הריון קשה. - הריון ולידה

שלום לכן,אני חדשה כאן וקראתי את הסיפורים של חלק מכן ורציתי לחלוק את הסיפור שלי.
אני בת 24,בריאה, נשואה ואמא לדניאל בן 4 שנים ושלי בת שנתיים.באוגוסט גיליתי שאני בהריון עם הילד השלישי ומאוד נלחצתי-כי ההריון לא היה צפוי. אני לומדת לאחיות כבר שנה 3 ואחרונה(בעזרת ה') ובסופי שבוע אני עובדת בבית חולים,כך שזמן פנוי לא היה לי ועוד משפחה צעירה שבקושי רואה אותי-בקיצור ההיריון לא בא בזמן בכלל. בעלי ישר הציע להפיל-אני נגד הפלות ואמרתי לו שלא בא בחשבון.
אחרי שבוע כשעיכלנו את הבשורה וקיבלתי תוצאות של בדיקות הדם נרגעתי וגם בעלי וקיבלנו את ההריון,ידעתי שיהיה קשה,אבל נוכל להצליח! הלכתי לרופא נשים שעשה לי US ושם הוא ראה 2 שקי הריון(נלחצתי עוד יותר) אבל אז הוא אמר שעובר אחד נספג ושזה בסדר"קורה לפעמים" ואין מה לדאוג! זה היה בשבוע ה7 וגיל השק של העובר שנספג תאם לשבוע 6+יומיים.
יצאתי ממנו התקשרתי לבעלי לבשר על הבשורה ומשהו בלב נצבט-ידעתי שעם 2 יהיה קשה-בלתי אפשי להסתדר,אבל בכל זאת הרגשתי אובדן וצער. בשבילי זה היה ילד שלי שלא הצליח לשרוד...
המשכתי עם ההריון כרגיל עשיתי את כל הבדיקות והכל היה תקין לחלוטין,אבל משהו לא הסתדר,הרגשתי שמשהו לא בסדר עם ההריון-הוא היה שונה מההריונות הקודמים והיה הרבה יותר קשה פיזית.
הגעתי לסקירת מערכות מוקדמת בשבוע ה-17 שמחה ונחושה לראות סוף סוף את מין העובר ומהרגע שנכנסתי היה מתח-התעלמתי ואמרתי לרופא שאם הוא לא מגלה מה יש לי בבטן אס יהיה לו עסק עם הבן הגדול שבבית. הוא הדליק את הצג וראיתי עובר חמוד עם הטוסיק למעלה והרופא נאלץ להיכנס בצורה וגינלית על מנת להמשיך את הסקירה. הוא נעצר עם המכשיר על הלב ןהמילים שלו עד עכשיו בראשי כמו הלמות:"אני מצטער,אין דופק" לא הבנתי מה הוא אומר לי... מה? איך יכול להיות הרי הכל היה תקין.יצאתי משם עם חושך בעיניים ורצון להחזיר את הגלגל אחורה ולעשות שהעובר יחיה-לא יודעת איך אבל שיחיה... הרגשתי שהכל קרס. חזרתי הביתה עם עיניים נפוחות ואמרתי לבעלי מה שקרה הוא היה בהלם יות ממני. מה אני אגיד לדניאל שכל כך ציפה לאח קטן?לא הפסקתי לבכות. יום למחרת(יום שלישי האחרון) הגעתי למיון נשים,אישפזו אותי להפלה מאוחרת, הזריקו לי חומר לתוך מי השפיר וחיברו אותי לעירוי וחיכינו עד שהעובר ייפלט-זה לקח יום שלם ורק בבוקר למחרתהוא נפלט(זה היה כמו בלידה רגילה רק פחות כאבים פיזיים אבל הרבה יותר נפשיים) משם לקחו אותי לגרידה. כשחזרתי הרגשתי ריקנות-לא ידעתי מה אני אמורה להרגיש. חזרתי הביתה באותו יום וראיתי את העגלה והשידה ורציתי למות-הכל בבית מזכיר את ההרגשה שהיתה לי בהיריון. אני שואלת את מי שיודעת ומי שעברה זאת איך אפשר להתעורר בבוקר ולהרגיש אחרת?יותר טוב? מתי הסיוט נגמר? איך להחליט אם להיכנס להריון ישר או לחכות עד לסיום הלימודים(בערך עוד חצי שנה)? איך להסתכל על נשים בהריון ולא לבכות???