הסיפור שלי:בנות לא להתייאש,להתפלל - הריון ולידה

י בנות יקרות,מי שזטכרת אותי,מלפני מס חודשים,שנעלמתי לכן כי ,העדפתי להיות יותר רגועה בנושא ההריון,ועוד התפתחיות לא קלות,הבטחתי לחזור לספר לכן את הסיפור שלי אחרי הלידה,שהיה מלווה באישפוז של חודשים,והרבה תפילות,ממליצה בחום:
לקרוא שירת הבראה
שיר השירים,ולבקש הרבה תפילות על כל אשר ליבכם,כי איני רואה יותר מנס את סיפור ההריון שלי.
מצטערת מראש אם אני נעלמת שוב,
יש לי לטפל ב2 הנסכות שחזרו הביתה לפני מס ימים.
נושא : הסיפור שלי:תודה לבורא עולם שעזר.לא לבעלות לב רגיש,סליחה על האורך

בס"ד
הסיפור המרגש שלי,,מתחילתו ועד סופו,לכאלה שלא זוכרות את ההתחלה,והרבה תודה והודיה לקדוש ברוך שהיה לצידי לאורך כל הדרך,,
הכל התחיל לפני שנתים שהתחלתנו הזרעות ,למרות שהכל היה תקין,אחרי 4 שנות נישואים,החלתנו לגשת להפריה ,עם הרבה חששות וסימני שאלה אל הלא נודע,התחלתי את הזרקות,ואת התפילות שלי שזו תהיה הפריה ראשונה ואחרונה,הכל התחיל לפני כעשרה חודשים החזירו לנו 2 עוברים,ושבוע אחרי ההפריה ,הרגשתי שהבטן שלי מתנפחת,וקשה לי לנשום,עם כאבי גב,וקושי ללכת זקוף,הלכתי למיון שם אמרו לשתות המון מים ,שתיתי מים,אך המשכתי בכל יום לעשלות 2 קילו,,עד שבוקר אחד הרגשתי שאיני נושמצת,ונילקחתי במידיתית למיון,שם גילו שיש לי גירוי שחלתי ,ושהביציות שלי הגיעו לגודל ענקי,ועלהם לנקז לי,לפני שלא אשאר בחיים,בעלי החליף צבעים שהרופא אמר שאני בסכנה,אך תתפלאו אותי שימח המשפט שלו ,שאמר הרופא,כי זה מעיד בד"כ על הריון שקורא מצב כזה,בתוכי הרגשתי שגודלים 2 עוברים ממין נקבה,אין לי מושג איך ,אך בתוכי ידעתי,והתפללתי שימשיכו להתפתח,אחרי מ"ס שעות ,הרגשתי חנק,הרופא הגיע ואמר לי ,אני חיב לנך כל המים מהגירוי אין זמן,ואז עשה חתך קטן בבטן,וניקז את המים,אני עם ספר תהילים ביד בוכה שבורא עולם יציל אותי ואת העוברים שבתוכי,ואכן כך היה אחרי שעה הכל כל הכאב נעלם והרגשתי כמו חדשה,ואחרי יומים הגיע הבשורה שאני בהריון,לא הפסקתי לבכות,ממש התרגשתי ,
והשתחררתי הבית מהבית חולים למנוחה,וזומנתי אחרי שבוע לראות דופק,אך הרופא ראה דופק אחד שק אחד ,אמרתי לו דוקטור אתה טועה :יש לי 2,אמר לי מתוקה ,ניקלט אחד,כמובן אני מרוצה,אך הרגשתי בלב שיש 2.
וזומנתי למעקב אחר שבוע,הרופא מסתכל,ובהלם וקורא לעוד רופאים,אני כמובן בלחץ,חשבתי שקרה משהו ,ואומר לי יש מונו זיגוטים,אני בוכה ,לא מבינה מה קרה,והרופ אומר זה תאומים זהים,איך ידעת ?אמרתי לו זה הכל מתפילות,,ובעלי היה בהלם שידעתי,
וכך המשכנו את ההריון ,

בשבוע 17 בערך הלכנו לסקירת מערכות ,ראשונה,בהתרגשות ,נודע לנו לנו שיש לנו 2 בנות מדהימות ,אך נחשו מה,,,

הרופאה לא הפסיקה להלחיץ אותנו שיהיה עלינו להפסיק את ההריון כי מתחיל חשד לTTS,

אני כולי בפחד ודמעות,שואלת עם עניים דומעות מה זה?והיא מספרת שאחד גודל על חשבון השני,וזה מסוכן ועלינו יום א לגשת לבית חולים למעקב,אני כמו בן ישר ניכנסתי למידע עד שמצאתי את קרן ,אחות של חברה

,שהמליצה לי על הפורום תאומים ,ושם גילנו את תל השומר שם מומחים לנושא פרופסור ליפיץ וד"ר ויס.

וכך עברנו שישי שבת של מתח ,עד ליום ראשון לשמוע מהרופא את עתיד ילדנו,

אך נחשו,,אחרי הסקרת מערכות מרוב דמעות והיסטריה,התחלתי לדמם כמו ברז מים,כמובן טסנו למיון,ובפחד גדול להסתכלות על מסך האולטרסאונד,הרופא אומר כי ההריון לא נפל ומדובר בשילית פתח,ולעלי לנוח כל ההריון,

ואכן כך עשיתי,ואז הגיע מועד הבדקה עם ד"ר ויס ופרופסור ליפיץ,בדק ואמר:

ההריון כרגע ניראה תקין,בכל שבוע תבואו למעקב,לבדוק גדילה של העוברים,במידה ואחד העוברים לא יגדל ניתן לצרובבבבבבבב,אמללההההההההה

וכמובן מה שנותר לעשות זה רק להתפללללל,וכך עשינו ,תפילות ,עם דמעות ללא סוף,כך כל חודשי ההריון,ובשבוע 26 התאשפזתי לשמירת הריון בבית חולים,כדי לעקוב מקרוב,

והמתח שם גבר,הרבה דימומים,ואופטמיות שהחלה מצד הרופאים כי כניראה אסחוב עד שבוע 38 לפחות,והיו רופאים שאמרו שבוע 32.

בקיצור מתח,,

הרבה דמעות גם שם,כי לשכב חודשים בבית חולים לראות רק וילונות כל היום,ולשמוע בעיות של בנות לא היה קל.

אך ברוך השם היה שווה,ואני מודה לאל על הכוח שניתן לי לעבור זאת,

ונחשו:ממש ללא כל הודעה מוקדמת,ב7.9,לפני השינה בשעה23:00שתיתי לי כוס תה,לפני השינה.ואז הרגשתי צורך להתפנות לפיפי,והבחנתי בטפטוף של דימום,אך לא נילחצתי כי הבנתי שזה משהו שקשור לשליה,ניגשתי לאחיות שחיברו אותי למוניטור,ושםהרופא בדק,וראה תקין,התלבטו אם לשלוח אותי לישון,ולחכות לבוקר,ואז אמר:ניקרא לעוד רופא שתבדוק אותך,ונחשו,נהיה לי ברז של דם,והתחילה תחושת לב כי הגיע זמנן לצאת,ואם לא ציינתי אסור היה לי לדת רגיל כי גילו ל וסה פרביה זה כלי דם על שליה,בקיצור רק קייסרי,הרופאה הגיעה בדקה,ונחשו:::"וואו יש ירידת מים לטענתה:מסתבר שזה התחיל מ"ס ימים לפני כן שהתלוננתי על צמאה של מים,והרופאים ראו מיעוט מים,

ואז בכיתי:אמרתי אני שבוע 32,בואו נחכה לבעלי,הוא עכשיו נסע הביתה,אמרו לי:מתוקה אין זמן:"את בסכנה,מאבדת דם,והמגלובין נמוך,והבנות בסכנה המים זורמים,"

ואני בלחץ איום ונורא,תוך כדי גוזרים ממני בגדים,אני מדממת,ומתקשרת לבעלי,ומכניסים אותי מהר לניתוח,ומילותי אחרונות אליו:ממי אם יקרה לי משהו"תגדל את הבנות,ואז השכיבו אותי על המיטה,עצמתי עניים להרדמה מלאה,ואמרתי שמע ישראל,ואז התעוררתי עם כאב חזק בבטן,וניסיתי לפתוח את העניים,עם הדמעות,מתחננת שיענו לי מה עם הבנות שלי,,?" ואז בעלי מגיע אלי ואומר לי,הם בסדר נסיכות מדהימות הבאת לי,ואז התעלפתי,והוא בעלי החל לנסות להעיר אותי,ומסתבר שהמוגלובין ירד לי,אחרי חצי שעה כבר קמתי לקחו אותי לחדר עם מנות דם,

ואני רוצה כבר לראות את הבנות שלי:הגענו לפגיה אני מתרגשת:אחרי 4 שנות תפילות,בורא עולם שלח לי את המתנות האלה:ואניגשתי אל האינקובטור נירשת,מסתכלת אלהן,ומבקשת סליחה שילדתי אתכן לפני הזמן,ומתרגשת מההבנות בלי עין רעה הנסיכות שלי.

וחטפתי סחרסחורת,שוב עילפון של התרגשות ואושר אחרי כל השנים האלו,מודה לבורא עולם.

והתעוררתי,היתי צריכה לנוח במיטה מ"ס ימים,ועד שהשתחררתי סוף סוף,

וזהו

הבנות בפגיה,אני מודה לאל על כל מה שקיבלנו

אמן שיהיה נחת מהן,ואהיה מאושרת מהן,תודה כולן,

ותודה לבורא עולם