למה אף אחד חוץ ממני לא מתלהב???
בשיא ההתלהבות נכנסים לחניון של בית החולים. אני פותח את החלון של הרכב, מחייך למאבטח, מצביע על האישה המתנשפת בכיסא ליד ואומר בקול של ג'יימס בונד: "אנחנו לחדר לידה". הדבר הכי מוזר בסיטואציה הוא שהמאבטח לא משתף פעולה, לא עוצר ולא מתלהב כמוני. הוא פשוט דוחף לי ליד פתק עם שעת הכניסה וממשיך לרכב הבא. אני חוזר על הניסיון להלהיב את המזכירה בדלפק הקבלה בחדר מיון, כשאני מעדכן אותה בקריצה: "אנחנו עם צירים, באנו ללדת".
"אה, טוב", היא עונה באדישות מלוטשת להפליא, "בואו נמלא פרטים ותמתינו עד שיבוא כוח עזר לקחת אתכם".
מנסה להסביר לה שהכול טוב, אנחנו מגיעים לבד ונעלה לבד לחדרי לידה, אך באמצע הסבר היא זורקת שזה הנוהל, כי לפני כמה חודשים מישהי ילדה במעלית ולא זורם להם שאנחנו נמשיך את סדרת "הלידות המוזרות". מגיע בחור שמשכיב את אשתי על המיטה ומתחילים לנוע לכיוון חדרי הלידה, כשאני לצדו, מחזיק את ידה של ומעדכן את העוברים והשבים: "אנחנו בדרך לחדר לידה, הגיע הזמן". משום מה זה לא ממש מעניין גם אותם.
כמה אצבעות?
אחרי שסוף סוף מגיעים למחלקה, אנחנו מגלים שמסיבה מוזרה יש שם זוגות נוספים שהחליטו ללדת דווקא באותו יום. אנחנו לא בדיוק הזוג המלכותי שרק לו כולם חיכו. מעבירים שם כמה שעות כשאשתי מחוברת למוניטור שמשמיע צלילים מוזרים כמו בסרט אימה. באמצעות מכשיר מיוחד דמוי עיפרון עם כפתור סופרים את תדירות הצירים. אחרי זה עוברים לחדר של רופא, שם אני לומד מושג חדש שלמשך כמה ימים הופך להיות כל עולמי: "פתיחה של שלוש אצבעות". מסתבר שהמוכנות ללידה תלויה ב-"כמות האצבעות". והנה, כל הבדיקות נגמרו ואנחנו רק מחכים לפקודה לעבור לחדר הלידה. אבל במקום זה, הרופא החצוף מחזיר אותנו הביתה עם ההנחיה לבוא לבדיקה בעוד מספר ימים או כשהצירים יהיו חזקים יותר. חלום הלידה מתנפץ, התיק חוזר למקום, האישה ממשיכה לסבול ולהיאנח ואני יוצא מהסיפור הזה מלא בידע שלא היה לי קודם. איך נאמר: "מכל מלמדי השכלתי". אגב, המסלול הזה, "צירים-מיון-בדיקות-פתיחה-הביתה" חוזר על עצמו עוד פעמים רבות, עם פחות חיוכים ומבטי התלהבות של "באנו ללדת", ויותר בנימת "הנה אנחנו שוב".
הזמן עושה את שלו
בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר, אחרי הצירים הראשונים ונסיעות שווא לבית החולים, כולנו נגיע לחדר לידה. למי שהחוויה חדשה לו, הדבר היחיד שאפשר להשוות אותו אליו הוא חדר בריחה. אתה תמיד יודע מתי ואיך אתה נכנס, אבל אין לך מושג מתי ואיך תצא משם. בכל אחת מהלידות שלנו זה נגמר קצת אחרת. לכן הרשיתי לעצמי לתת כמה טיפים מניסיוני העשיר.
טיפ 1: היה מוכן או פשוט אל תהיה שם
הטיפ החשוב ביותר בעיניי: אם אתה לא מוכן, פשוט אל תיכנס. כן, מאוד פשוט ומאוד משמעותי. רוב הסיכויים שאתה הולך לראות את בת הזוג שלך כפי שמעולם לא ראית עד אותו רגע. עם מלא דם והפרשות אחרות מכל מיני מקומות. זו לא בושה לא להיות לידה אם אתה רגיש למדי וזה אפילו עדיף. הרבה יותר גרוע אם הצוות הרפואי יצטרך לטפל בך במקום לתת את מלוא תשומת הלב ליולדת. בקיצור, אם החלטת לוותר, אל תתבאס, נצל את הזמן לקפה טוב עם קרואסון חם או שניים ואולי שלושה, כי לך תדע מתי יזדמן לך שוב בזמן הקרוב. אני מבטיח, תודה לי אחר כך.
טיפ 2: תן לצוות הרפואי לעבוד
קודם כל, חשוב שתבין: אתם שותפים מלאים לתהליך ולכן לאורך כל השהות בחדר הלידה ובמחלקה יש לכם זכות לשאול כל שאלה ולקבל הסברים מהצוות הרפואי. עם זאת, לפעמים יש מצבים בהם אפילו דקה או כמה שניות יכולות להיות קריטיות לחייו של העובר או היולדת. באותם רגעים אל תהיה גיבור ותן לצוות שלמד בדיוק בשביל מצבים כאלה לטפל במה שצריך.
למשל, זה מה שקרה בלידה של בני: הלידה התחילה רגיל לחלוטין, קיבלנו אפידורל, המיילדת הגיעה לבדיקות האחרונות ואז התחיל סרט הוליוודי בכיכובו של בראד פיט שעדיין היה ברחם של אשתי. פתאום שמעתי בכריזה: "צוות רפואי דחוף לחדר 2!". הגיע רופא וכמה אחיות, ובפיהם המשפט "לנתח דחוף!" התבקשתי לצאת מיד מהחדר, אבל מי באמת יצא בלי להתחיל לשאול למה, כמה ומה סיפור? למזלנו, הצוות מוכן לסקר דעת קהל שכזה ואינו מתייחס בדרך כלל. הרופא פשוט דחף אותי בכוח מהחדר בלי הסברים. מאוחר יותר הסתבר שבראד פיט, הלא הוא בני, החליט להתהפך רגע לפני היציאה, השליה הסתובבה לו סביב הצוואר מה שהוביל לאיבוד דופק. הלידה נגמרה בניתוח קיסרי דחוף ורק הודות לצוות הרפואי הנחוש לפעול, בראד פיט הגיע השנה לגיל מצוות.
טיפ 3: "כן, מאמי"
אל תהיה צודק – תהיה חכם. ברור לכולנו שאישה בחדר לידה סובלת מכאבים, לחץ נפשי ופחד – ומצד שני מקווה שהכול יהיה בסדר. כל זה כלל לא תורם לאווירת הרוגע והשלווה ויותר מזכיר רימון ללא נצרה שיכול להתפוצץ בכל רגע נתון. כמו שבכל הצגה טובה "הרובה שתלוי על הקיר במערכה הראשונה יורה במערכה האחרונה", גם הרימון שלנו עתיד להתפוצץ. תאמינו לי: זה ממש לא הזמן להתחיל עם משפטי "למה את צועקת עליי?" או "מה יש לך?" זה הזמן לרכז את כוח ההכלה שלך ופשוט להיות שם – קשוב, אמפטי ומבין. גם אחרי שהכול יסתדר, אין צורך להזכיר לה איך היא הייתה בלידה ואיך דיברה לא יפה, כי ככל הנראה היא פשוט לא תזכור וסתם תצא קטנוני.
טיפ 4: אם אתה כבר שם – תהיה פעיל!
בסופו של דבר, כן צריכים אותך שם. אין דבר יותר מרגיע מאשר בן זוג שנמצא עמוק בתהליך! אף רופאה, אחות או מיילדת לא תוכל להחליף אותך. תשאל מה אתה יכול לעשות, במה לעזור, איפה לגעת, להחזיק או למתוח. נוכחות שלך תקרין על בת זוגתך ותעזור לה להתמודד עם הכול. כמובן לא לשכוח בסוף לחתוך את חבל הטבור ולבכות מאושר. גם הגבר הכי קשוח בוכה מאושר והתרגשות בחדר לידה. אל תספר אחר כך לחבר'ה בנונשלנט שהיית גיבור ולא הבנת ממה כולם מתרגשים, כולה לידה.
טיפ 5: לא לשכוח לתעד
הגענו לטיפ האחרון, אך חשוב לא פחות מהקודמים: תהיה צלם! כן, בין לבין כשאשתך בדיוק צריכה אותך, תגיד לה "רגע, מאמי" ותעשה בוק מקצועי לתינוק שיצא. אחרת, בעוד מספר ימים תצטרך לחפש בגוגל איפה אפשר לקנות תמונות של תינוק שנולד ולנסות להסביר שזה שלכם, גם אם הוא לא ממש דומה לאף אחד.
עכשיו אפשר להגיד שפרק של ההריון והלידה הסתיים. ברוך הבא לפרק חדש בחייך: "בוקר טוב, עכשיו אתה אבא על מלא!"
