תפקיד מי השפיר
במהלך ההריון העובר מתפתח בתוך מי השפיר, אשר מיוצרים בתחילת ההריון על ידי הפרשות מהקרומים העוטפים את העובר ובהמשך ההריון, על ידי השתן של העובר. למי השפיר כמה תפקידים חשובים למהלך ההריון: הם מאפשרים לעובר לנוע בחופשיות, לפתח את הריאות ואת המפרקים ולחזק את השרירים. מי השפיר מגינים על העובר מפני פגיעות פיזיות ועוזרים לו לשמור על טמפרטורת גוף קבועה. מי השפיר מכילים חומרים ותאים החשובים למהלך החיים העובריים, ומסייעים להתפתחות תקינה של העובר (ומערכות גוף שונות כגון מערכת הנשימה). כמו-כן, מי השפיר משמשים כהגנה לעובר מפני טלטלות וחבלות. את שק מי השפיר מקיפים קרומים שמגינים עליו מפני כניסה של גורמים מזהמים מהנרתיק ומצוואר הרחם.
כמות מי השפיר עולה עם התקדמות ההריון ובשבוע ה-12 עומדת על כ-50 מ"ל, כ-400 מ"ל בשבוע 20 וכ-1000 מ"ל בשבועות 28-30. לאחר שבוע 38 מתחילה ירידה הדרגתית בכמות מי השפיר, ובהריונות ממושכים היא עלולה לקטון באופן משמעותי.
מהו ריבוי מי שפיר?
ריבוי מי שפיר (Polyhydramnios) הוא מצב בו כמות מי שפיר בחלל הרחם היא גבוהה מן הצפוי. השכיחות של התופעה הזאת עומדת על כ־1% עד 2% מכלל ההריונות. ריבוי אמיתי של מי השפיר עלול לעיתים להיות כרוך בבעיות אימהיות כגון סוכרת הריונית או עוברית.
עודף מי שפיר מוגדר ככמות מי שפיר מעבר לאחוזון ה-95, על פי גיל ההריון. את כמות מי השפיר מעריכים באמצעות בדיקת אולטרה סאונד.
ריבוי מי השפיר מחולק לשלוש רמות:
ריבוי קל- רמת AFI של 25 עד 30 סנטימטרים או עומק כיס מרבי שנע בין 8 ל־11.9 סנטימטרים.
ריבוי בינוני- רמת AFI של 30 עד 35 סנטימטרים או עומק כיס מרבי שנע בין 12 ל־15.9 סנטימטרים.
ריבוי קשה- רמת AFI של יותר מ־35 סנטימטרים או עומק כיס מרבי של 16 סנטימטרים ויותר.
איך מודדים את כמות מי השפיר?
במהלך ההריון ניתן לאמוד את כמות מי השפיר על ידי בדיקת אולטרה-סאונד. הדבר נעשה בהסתכלות סובייקטיביות או בבדיקה אובייקטיבית (אשר איננה מדויקת אך נמצאת בקורלציה לכמות מי השפיר). שיטת מדידה זו נקראת: מדד מי שפיר והיא מכמתת את סה"כ מי השפיר ברחם ב – מ"מ או ס"מ.
AFI
Amniotic Fluid Index
כדי להעריך את נפח המים ברחם, משתמשים בכלי שנקרא AFI –(Amniotic Fluid Index).
זוהי השיטה המקובלת להערכת כמות מי השפיר. בשיטה זאת מחלקים (בצורה וירטואלית) את הבטן לארבעה רבעים ובבדיקת האולטרסאונד מודדים בכל רבע את העומק של כיס הנוזל הגדול ביותר. באולטרסאונד המים נראים כמעין חללים ריקים, וחיבור אורכם של החללים נותן מספר וזו התוצאה המתקבלת. באופן כללי, תוצאה בדרך כלל בין 5-20 ס"מ. זהו AFI של האישה.
ריבוי מי שפיר יאובחן לרב כאשר יש AFI גבוה מ-25.
מיעוט יחסי של מי שפיר יאובחן בין AFI 5 ל-10. מתחת ל-5 יחשב כמיעוט אבסולוטי.
MVP
Maximal vertical pocket
שיטה נוספת בה מודדים באולטרסאונד את העומק של כיס מי השפיר הגדול ביותר. כאשר התוצאה המתקבלת היא של 8 סנטימטרים ויותר התוצאה מעידה על ריבוי מי שפיר, ואילו תוצאה של עד 2 סנטימטרים מעידה על מיעוט מי שפיר.
הסיבות לריבוי מי שפיר
קיימים גורמים רבים לריבוי מי שפיר, אם כי ברוב המקרים ריבוי מי השפיר הוא מה שנקרא אידיופאתי – כלומר, ללא סיבה או מסיבה שלא ידועה ורק בכ־ 10% ממקרים אלה תימצא הסיבה לאחר הלידה.
חשוב לדעת! ככל שריבוי המים משמעותי יותר, כך גם גדל הסיכון לממצא משמעותי אצל האם או אצל היילוד.
הסיבה השכיחה ביותר לריבוי משמעותי במי שפיר קשורה למומים בעובר. המומים השכיחים ביותר הם מומים במערכת העיכול, מומים במערכת העיכול וגם מומים במערכת העצבים המרכזית, במוח, בשלד, בריאות ובלב.
גורמים שכיחים אחרים לריבוי של מי שפיר לרב הם יגרמו לדרגת חומרה פחותה של ריבוי מי השפיר , הם סכרת הריונית או סוכרת טרום־הריונית לא מאוזנת והריונות מרובי עוברים.
גורמים נדירים יותר לריבוי של מי שפיר הם תסמונת גנטיות שונות, אשר בין היתר יש להם ביטוי של ריבוי מי שפיר כגון תסמונת ברטר (Bartter syndrome) – הפרעה גנטית בסיסים הגורמת לפגם בתפקוד הכליות ולהפרשת שתן מוגברת של העובר, מחלות עצב־שריר אצל העובר כמו ניוון שרירים, גורמים זיהומיים כמו פרוו־וירוס (Parvo-virus), אנמיה עוברית או גידול שלייתי (Chorioangioma).
בתאומים זהים יכול להיות ריבוי מי שפיר על רקע סיבוך שמאפיין הריון מסוג זה הנקרא TTTS (תסמונת עירוי בין עוברים – Twin to twin transfusion syndrome), שבו יש לעובר אחד ריבוי מי שפיר ולאחר יש מיעוט.
בהריונות עם עוברים גדולים לאו דוקא על רקע סכרת הריונית יש שכיחות גבוהה יותר של ריבוי מי שפיר.
מהם הסיבוכים של ריבוי מי שפיר?
מצב של עודף מי שפיר עלול להגדיל את הרחם בצורה ניכרת, ולהביא לצירים מוקדמים ולידה מוקדמת. כמו כן, כאשר העובר המוקף בהרבה מים, יתקשה להתייצב באגן לקראת הלידה. במקרים מסוימים המצב עלול אפילו לגרום למצב של מנח רוחבי של העובר או לצניחת חבל הטבור. מבחינה אימהית גודל הרחם קשור לאי נוחות משמעותית ואף יכול לגרום לקוצר נשימה אצל היולדת.
בשל ריבוי מי השפיר העובר יכול לנוע ביתר חופשיות, ולכן קיים סיכון גבוה יותר למנחים ולמצגים לא תקינים של העובר למשל מצג עכוז או מנח רוחבי ולחוסר התבססות של הראש בתעלת הלידה. מצב זה עלול להגדיל את הסיכון בעת ירידת המים לצניחת חבל הטבור או להיפרדות שליה. ריבוי של מי שפיר יכול להיות קשור גם לעובר גדול שעלול להוביל לסיבוכים בלידה.
כל הסיבוכים האלה בעקבות ריבוי מי השפיר מעלים את השכיחות לניתוחים קיסריים ובשל הרחם הגדול יחסית לגיל ההריון עולה גם הסיכון לדימום מוגבר מהרחם לאחר הלידה בעקבות מיעוט התכווצויות של הרחם.
אבחנה וטיפול
אבחנה
האבחנה מבוססת על בדיקות שנועדו לגלות את הסיבה לריבוי מי השפיר – סקירת מערכות מכוונת, אקו לב עובר ודיקור מי שפיר. במידה ויש חשד, צריך גם לבצע העמסת סוכר, בכדי לשלול או לאשר קיומה של סוכרת הריונית. לעיתים יש צורך בייעוץ גנטי בכדי לאשר ביצוע של דיקור מי שפיר (עם או בלי צ'יפ גנטי)
טיפול
אם הסיבה לריבוי של מי השפיר היא סוכרת לא מאוזנת, הרי איזון הסוכרת יכול להביא גם לירידה בכמות המים.
לרוב אין אפשרות להשפיע על כמות המים ומבחינת טיפול, במקרים קלים-בינוניים אין צורך לטפל, אך במקרים קשים אשר גורמים לסיבוכים כגון קוצר נשימה אצל היולדת או לידה מוקדמת, אז ניתן לתת תרופות שמפחיתות את כמות המים ו/או לבצע דיקור מי שפיר כדי להפחית את כמות המים. החסרון בטיפול מסוג זה הוא שההשפעה של פעולה כזאת מוגבלת בזמן, והמים מצטברים מחדש. נוסף על כך יש לדעת שמדובר בפעולה שכרוכה בסיכונים כמו ירידת מים מוקדמת, היפרדות שליה והחדרת זיהום.
