מוניטור עוברי
הניטור העוברי יכול להיות חיצוני (ברוב המקרים) או פנימי (שאותו ניתן לבצע רק לאחר פקיעת הקרומים) כאשר המוניטור הפנימי הוא מדויק יותר, אך נשמר רק למקרים מיוחדים כך שבד"כ אינו הכרחי.
אמנם מקובל ברוב המקרים לבצע ניטור רציף לכל אורך הלידה, אך הדבר בהחלט אינו מחויב המציאות, בעיקר משום שמדובר באמצעי לא נוח שיגביל את יכולת התנועה שלך. לכן, במידה ואת מעוניינת בלידה ללא התערבויות או מינימום התערבות במהלכה וכל עוד המוניטור תקין לחלוטין ומלמד על בריאות טובה של העובר, ניתן להתנתק מהמוניטור לפרקי זמן שונים מעת לעת – הדבר תלוי כמובן במדיניות בית החולים ובאישורו של הצוות הרפואי.
ניטור חיצוני
ניטור עוברי חיצוני נעשה על ידי 2 מתמרים היושבים על פני הבטן שלך בעזרת רצועות גומי. מתמר אחד בודק את הצירים ומתמר שני רושם את הדופק העוברי (שאותו ניתן לשמוע היטב דרך מכשיר המוניטור עצמו).
חשוב להסביר כי רישום הצירים בשיטה זו אינו מהווה מדד כמותי. כלומר, אפשר להתרשם בעזרתו מתדירות הצירים, ממשך של כל ציר ומסדירות הצירים. אולם, רישום הצירים החיצוני אינו מהווה מדד כמותי לעוצמת הצירים כך שגובה הציר הנרשם על גבי נייר המוניטור או המספר שהמכשיר מודד אינם מהווים אינדיקציה אמיתית לעוצמת הציר, וזה לא אומר האם מדובר בציר "חזק" או "חלש".
ניטור פנימי
בעת לידה פעילה, הניטור החיצוני יכול להיעשות גם באופן פנימי, דרך הנרתיק, רק לאחר שהייתה כבר פקיעת קרומים של מי השפיר. הניטור הפנימי הוא כזה שמאפשר למדוד את הצירים ואת הדופק העוברי באופן ישיר. ניטור פנימי נדרש מסיבות שונות: כאשר יש חשד למצוקה עוברית, כאשר הרישום החיצוני אינו מספק או כאשר קצב התקדמות הלידה אינו מספק. הניטור הפנימי לרישום הדופק העוברי נעשה על ידי אלקטרודה הנצמדת לראשו של העובר (מעין חוט מתכת דק היושב על הקרקפת של העובר). הניטור הפנימי לרישום הצירים נשעה על ידי צינורית פלסטיק המוכנסת אל תוך חלל הרחם, ויתרונו הגדול בכך שהוא מאפשר מדידה כמותית ומדויקת של עוצמת כל ציר.
