מי שפיר – מה זה?

מה הם מי השפיר ומה מקורם?

במהלך ההריון העובר מתפתח בתוך מי השפיר (Amniotic fluid)  נוזל שנמצא בתוך השק האמניוטי וסובב את העובר במהלך ההיריון. הנוזל צלול, בצבע צהבהב.

מי השפיר מתחילים להיצטבר כבר בתחילת ההריון. שק השפיר מתמלא במים כשבועיים לאחר ההפריה. בתחילה, בשבועות הראשונים, הנוזל מופק על ידי הפרשות מהקרומים העוטפים את העובר. העובר נמצא  בשק השפיר- מעין שק אטום וגמיש שמצפה את הרחם מבפנים, ומכיל במהלך ההריון את המים ואת העובר. לאחר עשרה שבועות נוספים, מתווספים למים חומרים חיוניים נוספים כגון חלבונים, פוספוליפידים, שומנים ועוד חומרים חשובים להתפתחותו התקינה של העובר. החל משבוע 15 לערך, עיקר הנוזל הוא שתן של העובר וצבעו צהבהב שקוף וצלול. זהו נוזל דומה למדי לשתן של אדם מבוגר. באופן מעשי, העובר בולע מי שפיר, ולאחר שהם עוברים סינון בגופו מי השפיר מופרשים בחזרה לרחם. בחלקו האחרון של ההיריון מקור מי השפיר בשתן העוברי וכן מהריאות ונוזל מהשליה אשר עובר סינון.

תפקיד מי השפיר?

מי השפיר חשובים ביותר  למהלך ההריון התקין ולהתפתחות העובר:
התפתחות ותנועה– המים מאפשרים לעובר לנוע בחופשיות, ומסייעים להתפתחות השלד המפרקים והשרירים.
סביבת חיים נוחה- מי השפיר מגינים על העובר ומסייעים לו לשמור על טמפרטורת גוף קבועה.
בניית מערכות הגוף- המים מכילים חומרים ותאים החשובים למהלך חיי העובר ומסייעים להתפתחותו התקינה של העובר ומערכות הגוף השונות. פעולת הבליעה של מי השפיר, פעולה שעושה העובר, מסייעת להתפתחות מערכת העיכול שלו. ומערכות כגון מערכת לב ריאה.
הגנה- תפקיד נוסף וחשוב של מי השפיר הוא לשמש כהגנה פיזית לעובר הן מלחץ של איברים פנימיים של האם הן מפני טלטלות וחבלות חיצוניות. למעשה, מי השפיר משמשים בולם זעזועים והגנה מפני טלטלות העולם החיצון וזהו המנגנון שמאפשר לך למשל- לישון על הבטן מבלי לחשוש שעוברך ימחץ  או לרוץ מבלי לטלטל אותו מידי.
שק מי השפיר עצמו מוקף בקרומים שמגינים עליו מפני כניסת גורמים מזהמים מהנרתיק ומצוואר הרחם.

ומי אחראי לניקיון מי השפיר?

על ניקיון מי השפיר ממונה השליה. בנוסף לתפקידה בסינון פסולת וחומרים זרים מגופה של האם לעובר, בעזרת ה"פילטרים" שהיא מפעילה היא גם דואגת לניקיון מי השפיר ויצירת סביבת חיים נוחה ומטפחת לעובר.

כמות מי השפיר ביחס לשבוע ההריון

כמות מי השפיר משתנה לאורך ההריון. כמות מי השפיר עולה עם התקדמות ההריון. בממוצע כמות מי השפיר ברחם נעה בין חצי ליטר לליטר כאשר הכמות הגדולה ביותר היא בשבוע ה- 18, וכמותם הולכת ופוחתת לקראת הלידה.
בשבוע ה-12 כמות מי השפיר עומדת על כ-50 מ"ל.כמות מי השפיר סביב שבוע 18 להריון עומדת על כ-300 סמ"ק. זהו  הזמן הממוצע בו לרב נערך דיקור מי השפיר, (למי שבוחרת לבצע את הבדיקה או נדרשת לכך מסיבות רפואיות) . ברחם יש כ-300 CC מים שמהם נשאבים במהלך הבדיקה כ-20 CC (כשבעה אחוזים). כאשר נחוצות בדיקות מעבר לבירור הרגיל, או למי שמחליטה לבצע בדיקת צ'יפ גנטי, נשאבים כ-10 CC נוספים.
כמות מי השפיר גדלה  לכ- 400 סמ"ק בשבוע 20 להריון.
סביב שבועות 28-34 להריון, כמות המים מגיעה לשיאה, כ- 800  סמ"ק וכשמתקרבים למועד הלידה המשוער בשבוע 40 להריון, יורדת כמות המים לכ- 600 סמ"ק ואף יכולה לקטון ל- 400 סמ"ק בשבוע 41 להריון.

כיצד מעריכים את כמות מי השפיר?

את כמות מי השפיר מעריכים באמצעות בדיקת אולטרה סאונד.
כדי להעריך את נפח המים ברחם, משתמשים בכלי שנקראAFI –(Amniotic Fluid Index) . באולטרסאונד המים נראים כמעין חללים ריקים, וחיבור אורכם של החללים נותן מספר. בדרך כלל בין 5-20. זהו AFI  של האישה.
ריבוי מי שפיר יאובחן לרב כאשר יש AFI גבוה מ-25.
מיעוט יחסי של מי שפיר יאובחן בין AFI 5 ל-10. מתחת ל-5 יחשב כמיעוט אבסולוטי.

באיזה שבוע מבצעים דיקור מי שפיר?

כאשר מחליטים לבצע דיקור מי שפיר לרוב תתבצע הבדיקה בין שבועות 22-17 להיריון ולאחר מכן משבוע 32 ואילך. במידת הצורך ועל פי שיקול קליני, ניתן לבצע את הבדיקה בזמנים אחרים במהלך ההיריון.

הקשר בין כמות לאיכות

חשוב לדעת! כמות מי השפיר אינה מבטיחה איכות.
כאשר מאובחנת כמות גדולה מדי של מי שפיר התופעה עשויה להעיד על בעיות היכולות לנבוע מגורמים שונים: סיבות אימהיות עיקריות הן סכרת ובעיות בשליה, אך ייתכן כי הבעיה היא אצל העובר שסובל מבעיה נוירולוגית שאינה מאפשרת לו לבלוע את מי השפיר בצורה תקינה, או שלעובר ישנה חסימה במערכת העיכול, בקע סרעפתי ואפילו מחלות כרומוזומליות שונות.
חוסר במי שפיר עשוי לנבוע מדליפת מים סמויה או טפטוף שהאישה לא תשים אליו לב וייצור מחסור במי השפיר. בעיה נוספת יכולה להיות בעיה בשליה או בעיה בכליות העובר ובדרכי השתן שלו.

מי שפיר ככלי אבחון

 מי השפיר מספקים מידע אודות העובר במהלך ההיריון ומהווים כלי שבעזרתו ניתן ללמוד אודות מחלות ובעיות גנטיות של העובר. דיקור מי שפיר מהווה כלי אבחנתי חשוב בעזרתו מאתרים אצל העובר תסמונות כרומוזומליות, תסמונות גנטיות ומחלות זיהומיות. במי השפיר הנאספים בדיקור מצויים תאי עור שנושרים מן העובר למי השפיר. התאים מכילים מידע גנטי והם מועברים לניתוח במעבדה. הדבר מאפשר לקבל את המידע מבלי לדגום את העובר עצמו. למשל ניתן לאבחן, תסמונת דאון (טריזומיה 21), תסמונות של כרומוזומים נוספים (כגון 18 ו-13) וכן את הרכב כרומוזומי המין כך שלאחר הבדיקה תדעי אם יש לך בן או בת. הבדיקה יכולה לאתר שינוי מיקום בין מקטעים של כרומוזומים (טרנסלוקציה).
עוד ניתן בבדיקת מי שפיר לבדוק מחלות זיהומיות. כאשר עולה חשד למחלה זיהומית אצל העובר ניתן לבצע דיקור מי שפיר על מנת לבדוק את קיום החיידק או הווירוס, למשל CMV וטוקסופלסמה. מחלות אלו נבדקות בשבוע 22-21 ולא לפני כן מאחר ורק אז העובר מפריש בצורה מספקת את הווירוס בשתן ומאפשר את הגילוי שלו. כאשר יש חשש להידבקות  ב- CMV  יש לבצע בדיקת מי שפיר, לפחות שבעה שבועות לאחר מועד ההדבקה המשוער של האם.

דיקור מי שפיר ככלי להתערבות פעילה

דיקור מי שפיר משמש גם ככלי בו ניתן גם לבצע התערבות פעילה במהלך ההריון, למשל מתן דם לעובר עם סימנים של אנמיה עוברית באמצעות דיקור חבל הטבור.

מי שפיר וצ'יפ גנטי

במסגרת דיקור מי השפיר מבוצעת בדיקת צ’יפ גנטי (CMA – chromosomal micro array)  שבה הכרומוזומים שהופקו ממי השפיר נחתכים למקטעים קטנים. בבדיקה נבדק הרכב הכרומוזומים של העובר ומתאפשר לאתר אזורים של תוספות או חוסרים קטנים בתוך הכרומוזומים. חוסרים יכולים ללמד על תסמונות חמורות שלא היו מאותרות בסקירות מערכות, מכיוון שסקירת מערכות בודקת את קיום האיברים ותקינותם אבל אינה בודקת את תפקודם של האיברים.