עד לפני כעשרים שנה, לא היה מקובל כלל שהאב (או כל מלווה אחר) יכנס לחדר-לידה.
האבות, כמו בני-משפחה אחרים, המתינו בחוץ והרבה מערכונים וסיפורים משעשעים נכתבו על הבעלים המעשנים בשרשרת, המחכים בחוסר-סבלנות, החרדים והלחוצים הממתינים, עם אבות עצבניים אחרים, מחוץ לחדר-הלידה. לא רק זאת, אלא שהאב, ביחד עם יתר בני-המשפחה, היה זוכה לראות את התינוק רק מבעד לאשנב התינוקייה, בשעות מסוימות, כאשר האחות היתה מרימה את התינוק לפי שם היולדת, מראה אותו למשך מספר שניות ומחזירה לעריסה…
ולהחזיק בידיים?
רק עם השחרור מביה"ח…
היום פשוט קשה לתאר מצב כזה. בחדר-הלידה נמצאים המלווים שהיולדת בחרה (ניתן לקרוא כאן על איך לבחור מלווים לחדר הלידה) ובנוסף, בשנים האחרונות הכניסו בתי-החולים את שיטת הביות המלא ובשלוש-ארבע השנים האחרונות גם את מדיניות אפס-ההפרדה – כך שאמא ואבא יכולים לבחור לטפל בעצמם בתינוק מרגע הלידה.
יש אמנם גם יולדות, שאינן מעוניינות בנוכחות האב בחדר הלידה וגם את זה יש, כמובן, לכבד!!! כל זוג ומה שמתאים לו וזה העיקר.
אי-אפשר להפריז בחשיבות נוכחותו של האב בחדר-הלידה. זה חשוב מאד גם עבורו וגם עבור אשתו. כיום, גם גברים חרדיים נכנסים לחדר-הלידה ורובם עומדים עם הגב למיטת-הלידה בזמן טיפולים או הלידה עצמה מחמת הצניעות וגם, כמובן, מתפללים לשלום היולדת.
נוכחות האב נותנת ליולדת כוח ותמיכה, והתפקיד שלו משמעותי. בהכנה ללידה אני מכינה גם את האב לתפקידו – לנחם, ללטף, להגיש בקבוק מים, לנגב את המצח, להשמיע מוסיקה שהזוג הכין ללידה, לדאוג לתקשורת עם המשפחה ובעיקר לעודד!! לספר ליולדת כמה הוא אוהב אותה וגאה בה. להגיד כמה היא גיבורה ונהדרת וכמה הוא מעריך את הדרך שהיא עושה כדי להביא לעולם את הילד המשותף.
יולדת שבעלה נמצא לצידה, מלטף ותומך, מתפלל ועוזר – נותן לאשה כוחות ששום אדם אחר לא מסוגל להעניק. היולדות שואבות עידוד ואומץ ותחושת החוויה המשותפת נוסכת בהן כוח להמשיך את הדרך ללידה.
כל זוג בוחר את הדרך שלו: יש נשים ששואבות אומץ להתמודד מעצם העובדה שהבעל מתפלל עבורה ואומר פרקי-תהילים. יש נשים שהבעל שאוחז בידן נותן להן כוח ויש נשים שהבעל שמדבר מילות עידוד יחזק אותן.
כמובן, שמצופה מהאב להיות חזק עבור אשתו. יש גברים שמאד קשה להם החלק הזה – אבל בואו לא נשכח שאת העבודה הקשה עושה האישה. אז אין ברירה וצריך גם לעבור את זה כשקשה ואולי כואב לראות את האישה האהובה בזמן צירים או טיפול לא נעים.
בנוסף, אב שזוכה לראות את התינוק שלו בא לעולם ולחבק אותו מיד לאחר הלידה זוכה, בדרך-כלל, לחוויה מדהימה שתלווה אותו כל חייו. בחדר-הלידה אני רואה אבות רבים בוכים מהתרגשות, דומעים וצוחקים, מחייכים מבעד לדמעות ומתרגשים בכל גופם לראות את הפלא והנס של תינוק המגיח מגוף האישה שאותה הם אוהבים.
באופן גורף, אני ממליצה לאבות לעמוד למראשות היולדת, לחבק, לעודד, לתמוך – ולצפות בלידה מהנקודה הזו ולא מנקודת תצפית בין רגליה… גם מנקודה זו אפשר לצפות בכל תהליך הלידה, לראות את הראש מגיח ומגיע ואת הרגע בו בל התינוק מגיע לידי המיילדת ומונח על אמא. גם לאחר הלידה, אני מקפידה לכסות את היולדת בסדין – כדי שלא תהיה חשופה ולא רק לבעלה, אלא בכלל לכל מי שעלול להיכנס לחדר-מנקות שלעתים מתבקשות להיכנס לחדר-הלידה או אם זה רופא או מישהי מכח-עזר. אני לא אשה דתייה אבל אני מאד מקפידה על כבודן של היולדות שלי ולא – אני לא חושבת שנכון שהבעל יהיה במקום המסוים הזה, אבל, כמובן, כל זוג ודעותיו והשקפותיו ואני מכבדת כל דעה, אני יכולה רק להמליץ אבל אם גבר רוצה דווקא לעמוד שם ואשתו רוצה בכך, מי אני שאתערב…
אני ממליצה להכין תיק-לידה גם לאבא… בתיק הזה תשימו עוד חולצה נקייה (לפעמים הלידה אורכת שעות רבות ויש צורך להתרענן), מטען לנייד, אוזניות (לפעמים, אם היולדת קיבלה אפידורל, היא יכולה להירדם לכמה שעות ואז פשוט משעמם וכדאי לשמוע מוסיקה או לצפות ביוטיוב בנייד או בכל מכשיר אחר), בקבוק מים מינרליים, חטיפי-אנרגיה ותמרים שאפשר לנשנש ואולי תרמוס קפה. לפעמים ההמתנה ארוכה והרעב יציק – ולא בכל מקום ובכל שעה יש מזנונים פתוחים ובוודאי לא בשבתות.
אלא שכאן נעצור רגע ונחשוב: הרי מצופה מהבעל להיות שם, לתמוך באשתו, לצפות בלידה וגם, לפעמים, להתכונן לערסל את הרך הנולד סקין-טו-סקין אחרי היולדת ולפני שהתינוק נשקל ומולבש. גבר שיגיד לאשתו שהוא לא רוצה לראות, לא מרגיש נוח עם הסיטואציה, חרד או לא זורם עם זה – עלול לזכות בתגובה קרירה עד קפואה. כי זה מצופה ממנו. זה חלק מהתפקיד – זה מה שכולם עושים.
ובכן, כמו שיש נשים החוששות ממראות של דם, נוזלי-גוף, טיפולים חודרניים כגון החדרת מחטים, קטטרים וכו' – יש גם גברים כאלו. יש נשים המתקשות להכיל בן-זוג במצב של טיפול רפואי לא קל, כאבים או החדרת קטטר (ובמחלקות רגילות לא נותנים לבני-זוג להיות נוכחים ברוב המקרים הללו) – אז למה לחשוב שהגבר יכול. אנחנו שונים זה מזה, גם גברים וגם נשים. יש גברים שפוחדים מאד לקראת הצפוי בלידה אבל אין להם את המקום להגיד ולהוציא את זה או לפתוח את הנושא, כי אז יתויגו בדרך-כלל כפחדנים או לא אוהבים מספיק וכמובן, אם האישה יכולה לשאת את אי-הנעימות העלולה להיות כרוכה בלידה – הרי מהאב, שממנו מצופה רק להיות שם – יהיה מאד פשוט לשאת זאת מהצד. זה ממש לא נכון לגבי כל הגברים! חשוב מאד להתחשב בגבר הספציפי ואם באמת הנושא גורם לו לפחדים וחרדות – לדעתי אין מקום להכריח אותו להימצא במקום ובסיטואציה שלא מתאימים לו בעליל. גבר מבוהל ומפוחד עדיף שיישאר מחוץ לחדר-הלידה כי החרדה שלו עלולה לעבור לאשה ובמקום להועיל – הנוכחות שלו יכולה לקלקל. חבל שהיולדת תבזבז אנרגיות וכוחות להרגיע בעל מבוהל.
כדולה, אני רואה גברים שהסיטואציה מאד קשה להם. חשוב מאד לא להכריח, לא לדחוק לפינה ולהתחשב גם ברצון של האב.
לפיכך, אני ממליצה לכל האבות שבדרך ללכת עם האישה לקורסי ההכנה ללידה לשאול, להתעניין, ללמוד ולדעת מה מצפה לו ומה מצופה ממנו. ככל שהוא יהיה יותר מודע ומוכן – החוויה תהיה טובה יותר ואת ההחלטה על המקום והדרך אותה יבחרו – על הזוג לעשות ביחד ותוך התחשבות האחד בצרכי השני.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות!!!
